|
||||
|
||||
מפתיע אותי מאוד שאדם פיקח כמו הרסגור ראה בסיפור כזה דוגמא למשהו פוליטי. פעם, בדרך למסיבה, סיפרו לי כמה חברות על בחור שוודאי יהיה שם -הבחור היפה והמרשים ביותר בין מכריהן, פשוט מעורר סגידה. אחרי זמן מה, בעומדי במרפסת ביתם של המארחים, נטפל אליי איזה נודניק אווילי ומכוער שנדרשה כמות גדושה של סרקזם מצדי לנפנפו מהאיזור. מיד אחרי שהצלחתי בכך באו שתיים מהחברות לשאול מתוך קנאה נוראית איך הלך לי כל כך עם החתיך האולימפי והגאוני שלהן. |
|
||||
|
||||
ראית את "גונבי האופניים" של דה-סיקה? העוני שם היה יפה עד דמעות. קראת בילדותך את "האסופית" ואת "באין משפחה"? מה, וזה לא עורר בך געגועים ליתמות? :-] (וכן, להשערתי, הפטנטים האלה עובדים בערך על אותם מכאניזמים שגרמו לחברות שלך לראות בטמבל ההוא חתיך אולימפי וגאון הדור. אין לי הסבר למכאניזמים הללו אלא זאת - זה כל כך אנושי...) |
|
||||
|
||||
ב"גונבי האופניים" העוני היה, אכן, יפה עד דמעות. "האסופית" ו"באין משפחה" היו ספרים מקסימים, אבל הם לא עוררו בי כל געגועים ליתמות. איך זה מתקשר לחתיך הגאון לא הבנתי.:) |
|
||||
|
||||
מה פיקח? הוא הציע ללטן את העברית, ובלי לתת מענה מיוחד לאותיות כמו ח' וכ' רפויה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |