 |
"פסיכולוגים קליניים מתעלמים בדרך-כלל ממחקרים בבעלי חיים המתפרסמים בספרות המדעית."
זו נשמעת לי טענה מוזרה. בערך כמו "מהנדסי גשרים מתעלמים בדרך-כלל ממחקרים במאיצי-חלקיקים המתפרסמים בספרות המדעית". למה לצפות שפסיכולוגיים קליניים דווקא ישתמשו במחקרים בבע"ח? האם נעשים מחקרים בבע"ח מתוך אוריינטציה קלינית? איזו רלוונטיות יכולה להיות למחקרים בבע"ח לענייני קשיים ביחסי המשפחה והשלכותיהם על הדימוי העצמי בגיל ההתבגרות, נאמר?
אני מנחש שמרבית המחקרים בבע"ח בפסיכולוגיה נעשים במסגרת מחקר בפסיכולוגיה קוגניטיבית, ודווקא בחלקים הבסיסיים יותר שלה (התניות, הסקת מסקנות בסיסית, זכרון בסיסי - לאו דווקא על זכרון טריוויה או יכולת לימוד שפות זרות...). אפשר, כמובן, לשאול האם יש למחקר כזה תועלת לבני אדם (פרט לעצם התועלת בהגדלת הידע וההבנה האנושיים, אם רואים בכך ערך). אני מניח שהתשובה, בהווה, שלילית. מה בדבר תועלת אפשרית בעתיד? היום שבו הפסיכולוגיה הקלינית תשתמש בידע שהושג במחקר הפסיכולוגי-קוגניטיבי נראה לי הרחק במחוזות המדע הבדיוני - משהו כמו שקלול אפקטים קוונטיים וגרעיניים בתכנון גשרים.
האם זה פוסל את הניסויים הללו מבחינה מוסרית? ראה דיון לעיל, 1800 תגובות (חלק קטן מהם אפילו עוסק בשאלה הזו!). מכל מקום, בשביל זה לא צריך לנבור בכתבי עת לפסיכלוגיה קלינית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש