בתשובה לטווידלדי, 08/04/09 10:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הויכוח שלנו מיצה את עצמו. על פי רוח דבריך-"עדיין רוב תאגידי הענק הצבאיים של שנות השישים (או לפחות אחוז מאוד נכבד מביניהם) כבר לא קיימים" -רוב אתגידי הענק הצבאיים של שנות ה-60 פשטו את הרגל ולא קיימים. זה כמובן לגמרי לא נכון. חל תהליך של מיזוגים ולא פשיטות רגל, סגירה ופיטורי עובדים. שבת שלום. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלא נזכה לתשובה בעניין הקשר בין תחילת השרשור לסופו, אז לא נותר אלא לשלוח אותך לבדוק את הנתונים, רווח והפסד, פיטורים וכו' - שלפחות במקרה של רוקוול ומק'דונל דאגלס זמינים בהחלט לציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נחזור להתחלה: אתה כנראה טוען שאייזנהאור סתם השמיץ. אין דבר כזה מימסד צבאי תעשייתי, אין לו בכלל לובי, לא בקונגרס ולא בפנטגון- סתם הוא נתקף בדמיון מזרחי. אז מה אם תאגיד אחד נכנס לקשיים ונבלע על ידי תאגיד אחר? זה מוריד את עוצמת הלובי?אתה מתמחה בגלישה לפינות. שים לב לסכומים של ההוצאות הבטחוניות בארה"ב לעומת שאר העולם ותבין את העוצמה הפוליטית של התאגידים שעוסקים בזה. בקישור הבא תלחץ על הנושאים שבתחתית הקטע. הדברים שלך שבחברות מסויימות היו פיטורים, אינם רלוונטיים לשום נושא וודאי לא לעוצמה הפוליטית של התאגידים הללו, לעוצמת הלובי ולהשלכות האפשריות על המדיניות. הלובי של בתי הכלא הפרטיים פועל בקונגרס להקשחת הענישה. מדוע שהלובי הצבאי-תעשייתי לא יפעל לקשיחות במדיניות החוץ ולאופציות של מלחמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טוען שיש יותר משחור ולבן בעולם. אני גם טוען שלא הסברת מה הקשר בין התעשיות הבטחוניות האמריקאיות לטענה שלך נגד חברות טרנס-לאומיות, ושהטיעון שלך גם מגזים בכוחם של התאגידים הבטחוניים האמריקאיים, בפרט בהתחשב בהשתנות העולם והתעשיות מאז 1960. אני גם טוען שהטיעון "מדוע לא" הוא טיעון שיכול להתאים לכל קונספירציה שהיא, ואכן הטיעונים שלך קונספירטיביים ולכן בנויים לא על עובדות אלא על היעדרן כהוכחה לשום דבר. ובקיצור, אני טוען שתחבת את עצמך לבור, ואתה מנסה להיחלץ ממנו על ידי הסטת הדיון לקונספירציה זו או אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני טוען שהתהדרותך כ"מר עובדות" אין לה על מה לסמוך. אין לי כרגע זמן לחפש, אבל עוצמתו של הלובי התעשייתי-בטחוני בארה"ב והשפעתו על הפוליטיקה האמריקאית היא כמעט מוסכמה שאין לגביה ויכוח. לגבי חברות ענק טרנס לאומיות: א. עוצמתן נובעת קודם כל מגודלן-יש ביניהן כאלה שמחזור המכירות שלהן גדול מהתקציב של מדינת ישראל. ב. הן מנצלות את התנאים השונים בכל המדיות ונעות ממדינה למדינה על פי האפשרויות לצמצם הוצאות, לשלם פחות מס וכד'. ג. כל התפיסה של שוק חופשי מבוססת על אי היכולת של חברה אחת להשפיע על השוק. מספיק שאינטל תחליף פתאום מנהל והשוק יגיב לכך. ד. יש חברות כאלה ששולטות במדינות (יונייטד פרוט למשל).תאגידי ענק כאלה הן מדינה בתוך מדינה עם כמעט ריבונות. אין צורך להוסיף שזהו תחום שלטון עריץ לחלוטין- אין תאגידים דמוקרטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען חוזר וטוען נגד החברות האלה, אבל טרם הסברת כיצד אתה מציע למנוע את קיומן; אם חברה מוכרת מוצר ומגיעה למחזור מכירות גדול, האם יש למנוע את המשך המכירה? לא רק חברות ענק מנסות לצמצם את תשלומי המס בדרכים שונות, גם חברות בינוניות וקטנות ואפילו יחידים עושים זאת. ברוב המקרים לחברות הגדולות קשה יותר להתחמק מחובותיהן החוקיות כיוון שכללי החשבונאות והדיווח נאכפים עליהן הרבה יותר מאשר על השיפוצניק שמציע לך לשלם עשרים אלף ש"ח עם קבלה או שמונה עשר אלף בלי קבלה. בכל מקרה, כפי שאמרו חז"ל - לא העכבר גונב אלא החור. החברות פועלות בתוך מערכת שמאפשרת להן את המשחקים האלה. הפתרון אינו מניעת קיומן של החברות אלא רגולציה של אופן העילות שלהן. בשווקים מסוימים לא יתכן מצב בו יש מספר גדול של מתחרים או שהעוסקים בו יהיו חברות קטנות. אינטל מסוגלת להקים רשת של מפעלי ייצור שכל אחד מהם עולה בין שלושה לחמישה מיליארד דולר ולפתח מעבדים שההשקעה בפיתוחם היא מעל מיליארד דולר בשנה. "מפעל של 700 עובדים" כפי שהזכרת בתגובה קודמת לא יוכל לעשות זאת. גם פיתוח של מטוס נוסעים סילוני רחב גוף הוא דבר שרק חברות ענק יכולות לעשות; עלות הפיתוח של בואינג 787 היא כשלושים מיליארד דולר. אם יש לך דרך לפתח מטוסים כאלה בעלויות שחברות קטנות תעמודנה בהן אנא הצע אותה. אם לא - טוב, אני לפחות מעדיף לטוס ב-787 ולא בקונסטליישן מהסוג שאל-על הפעילה בשנות החמישים. היום שליטה של חברות כמו UFC או דה-בירס בעבר כבר נדירה, ויש לקוות שתיעלם. עם זאת, מותר לנחש שבמדינות שבהן נתאפשר להן לפעול בצורה כזו המצב לא היה הרבה יותר טוב בלעדיהן; פשוט במקום החברה היה שולט שם איזה קולונל מקומי או ברון סמים. האזרחים היו נדפקים כך ואחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אין לי הצעות. אבל אני חושב שהשינוי צריך לבוא בהתיחסות המישפטית אל תאגיד כאל פרט, כפי שקבע פעם אהרון ברק. השינוי צריך לבוא בחוקי הקניין. כשתאגיד עובר סדר גודל מסויים, חוקי הקניין של מחזיקי המניות צריכים להשתנות. לא אנסה לפתח עכשיו את הרעיון אך ודאי לא יכול להיות מצב בו בעלי מניות שולטים ללא מצרים בעוצמה המשפיעה על מצב של כלכלות שלמות, כמו תאגידי הפיננסים בארה"ב. ההסדרים של דמ"צים אינם מספקים. גם אצלנו, בבנק הפועלים למשל, שולטת שרי אריסון בעזרת אנשיה, למרות שיש לה רק 30%+ מניות. החוק של שלי יחימוביץ בדבר הגבלת המרווח בין השכר הגבוה ביותר לנמוך ביותר, הוא ראוי למרות שהוא חלבי מדי. העונש של הגדלת המס איננו מספיק. אולי בתאגידים בגודל מסויים תותר רק בעלות חלקית בצד בעלות ממשלתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעלות ממשלתית (חלקית או מלאה) לא פותרת את הבעיות שאתה מעלה. תאגיד גדול הוא חזק גם כשהוא בבעלות ממשלתית ויש בכוחו להשפיע על מדיניותן של ממשלות ולדחוק מתחרים קטנים מהשוק. ראה לדוגמה את עוצמתן הפוליטית של התעשיות הבטחוניות ושל חברת החשמל בארץ, של תאגיד EADS (החברה-האם של איירבוס) בגרמניה וצרפת או של חברות כמו רנו ופיאט המצויות בבעלות ממשלתית חלקית או מלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. לכן כתבתי שאינני יודע מה לעשות ושדרוש כאן שינוי שיגע בדברים מאד בסיסיים כמו הגדרות חדשות של הקניין לגודל מסויים ומעלה- בקיצור שינויים שאפשר לכנותם מהפכניים. לגבי הדוגמאות שהבאת: הן נובעות מסדרי העדיפויות הבסיסיים של השלטון ומהסימביוזה שבין הון ושלטון גם אם ההון הוא הון ממשלתי כביכול. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |