|
||||
|
||||
מצטער, אין לי הצעות. אבל אני חושב שהשינוי צריך לבוא בהתיחסות המישפטית אל תאגיד כאל פרט, כפי שקבע פעם אהרון ברק. השינוי צריך לבוא בחוקי הקניין. כשתאגיד עובר סדר גודל מסויים, חוקי הקניין של מחזיקי המניות צריכים להשתנות. לא אנסה לפתח עכשיו את הרעיון אך ודאי לא יכול להיות מצב בו בעלי מניות שולטים ללא מצרים בעוצמה המשפיעה על מצב של כלכלות שלמות, כמו תאגידי הפיננסים בארה"ב. ההסדרים של דמ"צים אינם מספקים. גם אצלנו, בבנק הפועלים למשל, שולטת שרי אריסון בעזרת אנשיה, למרות שיש לה רק 30%+ מניות. החוק של שלי יחימוביץ בדבר הגבלת המרווח בין השכר הגבוה ביותר לנמוך ביותר, הוא ראוי למרות שהוא חלבי מדי. העונש של הגדלת המס איננו מספיק. אולי בתאגידים בגודל מסויים תותר רק בעלות חלקית בצד בעלות ממשלתית. |
|
||||
|
||||
בעלות ממשלתית (חלקית או מלאה) לא פותרת את הבעיות שאתה מעלה. תאגיד גדול הוא חזק גם כשהוא בבעלות ממשלתית ויש בכוחו להשפיע על מדיניותן של ממשלות ולדחוק מתחרים קטנים מהשוק. ראה לדוגמה את עוצמתן הפוליטית של התעשיות הבטחוניות ושל חברת החשמל בארץ, של תאגיד EADS (החברה-האם של איירבוס) בגרמניה וצרפת או של חברות כמו רנו ופיאט המצויות בבעלות ממשלתית חלקית או מלאה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים. לכן כתבתי שאינני יודע מה לעשות ושדרוש כאן שינוי שיגע בדברים מאד בסיסיים כמו הגדרות חדשות של הקניין לגודל מסויים ומעלה- בקיצור שינויים שאפשר לכנותם מהפכניים. לגבי הדוגמאות שהבאת: הן נובעות מסדרי העדיפויות הבסיסיים של השלטון ומהסימביוזה שבין הון ושלטון גם אם ההון הוא הון ממשלתי כביכול. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |