בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 28/03/09 7:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחרי שהסכמנו שלכל דעה אפשר למצוא סימוכין מהמקורות, אני רוצה בכל זאת לחלוק על הדרך שבה שני הצדדים בדיון מייצגים את "הדת היהודית" במרכאות, ולהציע עמדה שמבוססת על רעיונות יותר מרכזיים ביהדות. טענתי, בניגוד לטענתך, שביהדות למת אין קדושה. נקודה. להפך, המת הוא אבי אבות הטומאה (בסוגריים: כלומר כל הטומאות האחרות, כגון הפרשות הגוף למיניהן הן נגזרות של מוות). למה? איסור "דרישה אל המתים", מופיע במקרא עצמו כחלק מהמלחמה בעבודה זרה, שזו כנראה היתה אחת מדרכיה. סביר לומר שבין עובדי האלילים היו שסגדו למתים ולאסתטיקה שבמוות. אם כן, לדעתי העמדה "היהודית" בדיון צריכה להיות כזאת: בהנחה שאמנם מדובר בתערוכה שההנאה ממנה היא אסתטית, ומוצאת משמעות כלשהי בגוף המת, ראוי להתרחק ממנה כשם שראוי להתרחק מכל דבר טמא. ---------- הערה בשוליים: בדורות האחרונים יש חסידים הנוהגים להשתטח על קברים, ולעיתים קרובות טיעון דומה מושמע נגדם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ה''להפך'' שלך אינו ברור. ''טמא'' מנוגד ל''טהור'', ולא ל''קדוש''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדוייק. במושג "טמא" חלו שינויים עם הזמן, ונראה שבתקופה המקראית כן היה מנוגד גם ל"קדוש". טומאה [ויקיפדיה] (כדאי לעיין גם במאמר של הרב זייני, המובא בסוף הערך תחת "קישורים חיצוניים") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הערתך היפה. כתבתי: האם למת יש קדושה? להפך, המת הוא אבי אבות הטומאה. אכן זהו ניגוד מאוד עדין, ולכן אנסח זאת באופן ברור: האם (כביכול) החיים שהם טמאים מצווים להתרחק מהמתים הקדושים? להפך, החיים שהם קדושים מצווים להתרחק מהמתים הטמאים. מקווה שעכשיו ברור לפחות השימוש במילת הניגוד ה"להפך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...שלא לדבר על האיסור על הכהנים להיכנס לבית הקברות, אפילו כדי ללוות את הוריהם בדרכם האחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה נשמע נכון. תודה. הערת שוליים: בכל זאת, הקבורה בתכריכים בלבד מנוגדת למגמה הזו, לפחות אם משווים אותה לחלופה הנפוצה במקומותינו - קבורה בארון. היא תואמת למגמה אם משווים אותה להצגת המת חשוף - אולי זו היתה החלופה הנפוצה בזמן גיבוש היהדות. אבל תראה, חזרתי לידיעה שלמעלה, ומצוטט שם הרב הראשי האשכנזי יונה מצגר, ששולל את התערוכה כיוון ש"היא מציגה גופות אדם, והדבר נוגד את כבוד המת". את כבוד המת, ולא את טומאת המת. האם גם כאן אני לא מבין נכון את השפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבתי על דבריכם על ''קדושת המת''. לא התיימרתי לפרש את דעתו של הרב מצגר. נראה לי שהוא סתם מלהג ולא מציג כאן עמדה מבוססת, גם לא את עמדת הרב אלישיב (לו הוא כפוף). בביטוי ''כבוד המת'', שהוא כמובן מאוחר למקרא, אין משמעות נסתרת. לענ''ד כוונתו שזהו ביזיון לאותו אדם שמת שנבלתו תהיה מושלכת, ולכן חכמים תקנו מצוות קבורה. אתה צודק שדיון הלכתי מלא צריך להתייחס בין השאר גם לאפשרות שיש בתערוכה ביזוי. אבל אז צריך להעמיד אותו מול ההלכה ''מצווה לקיים דברי המת'', וגם שכאן מדובר במתי גויים שחייבים בקבורה רק מפני דרכי שלום (רמב''ם). שאלתך הראשונה מעניינת. אני מניח שארכיאולוגים עסקו בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכמים תיקנו מצוות קבורה? דברים אומר במפורש על מוצא להורג: לא-תלין נבלתו על-העץ, כי-קבור תקברנו ביום ההוא--כי-קללת אלוהים, תלוי. זה לא מספיק כדי לומר "מדאורייתא"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל כיוונת לדעת חכמים: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: רמז לקבורה מן התורה מניין? תלמוד לומר "כי קבר תקברנו" מכאן רמז לקבורה מן התורה." (סנהדרין מו). ואם תעיין בהמשך, תמצא מקורות נוספים לדיון על התערוכה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |