 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חולק לחלוטין על רוב ההנחות המצויות במאמר לגבי חינוך, ואני לא חושב שצריך לנסות למדוד "הצלחות" בהקשר הזה ולתגמל את המורים בהתאם - אבל זה לתגובה אחרת. כך או כך, בין אם צריך ובין אם לא, הטיעון שבמאמר מאד בעייתי: לאחר שהוא מצביע על הבעיה לאמוד הצלחות בחינוך, הוא מדלג על הניסיון להתגבר עליה, וקופץ לאוסף שרירותי לחלוטין של קריטריונים לפיהם - כך הוא כותב - צריך לתגמל מורים. מכך משתמע שהקריטריונים האלה, לדעת הכותב, קורלטיביים ל-"מחנך מוצלח". אבל ברור שאי אפשר לטעון לקשר כזה, כי מן הסתם אם אי אפשר למדוד "חינוך מוצלח", אי אפשר גם לאמוד את הקורלציה הזו. אז במקום אוסף קריטריונים שרירותי, כדאי אולי ליצור מערכת תגמולים שאכן תתגמל יותר מורים מוכשרים מאשר מורים פחות מוכשרים (וכך, עם קצת מזל, תעודד מורים טובים להשאר, ומורים פחות טובים לעזוב). איך למשל? המאמר אמנם מתמקד בחינוך, אבל מעבר לאזכור קצר בתחילתו, הוא מתעלם מכך שהמורים אמורים גם ללמד. לא מזמן מישהו פרסם באייל לינק להרצאה על חינוך והוראה שביל גייטס העביר ב-TED. הוא הדגיש שם במפורש שמחקרים לא מצאו שום קורליציה בין השכלה, או ותק או גיל לבין כישרון הוראה. הוא אמנם לא נתן לכך סימוכין בהרצאה עצמה, אבל קל להאמין לו במקרה הזה. אם כך, אפשר להתחיל לענות באלמינציה על השאלה "איך לתגמל מורים" - לא לפי השכלה, לא לפי ותק ולא לפי גיל. אין סיבה טובה לחשוב שהעונים לקריטריונים האלה הם מחנכים טובים יותר, ויש סיבה טובה לחשוב שהם לא מורים טובים יותר. אז אפשר לדלג על הקריטריונים המתווכחים, ופשוט לתגמל מורים לפי ציוני התלמידים שלהם. ומה עם חינוך? כאמור, נקודת המוצא שלי שונה לחלוטין, אבל גם מנקודת המוצא של המאמר - אלא אם יש סיבה לחשוב שמורים טובים יותר הם מחנכים טובים פחות - אפשר להניח ששיטת תגמול כזו תשפר את המערכת (הן מבחינת המורים, והן מבחינת התלמידים) ולכל הפחות לא תפגע ברמת החינוך. מכיוון שלא-בלתי-סביר לחשוב שהמצב אפילו הפוך, ומורים טובים יותר הם גם מחנכים טובים יותר, אפשר גם לקוות שהוא ישתפר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''...שמחקרים לא מצאו שום קורליציה בין השכלה, או ותק או גיל לבין כישרון הוראה.'' - את המאמר כתב אדם המתקרב לגיל חמישים, ואתה, אם אני זוכר נכון, צעיר בהרבה. יש כנראה קורלציה בין דעות ומעמד אישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טוב. נשמע סביר שיש קורלציה בין מלמד טוב למחנך טוב, אבל זה נכון במצב הנוכחי, שבו אין להם תמריץ (כספי) להעדיף אחד מהם על השני. אם תתגמל רק לפי איכות הלימוד, תעודד את המורים להעדיף את היבט הלימוד על-פני היבט החינוך, ותקלקל את הקורלציה (ואת החינוך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום אין להם תמריץ ''בולט'' להעדיף חינוך על פני הוראה או להיפך, אבל כיוון שבתהליך הקבלה מתייחסים בעיקר - או רק - לאיכותם בהוראה, אז האיזון, בפועל, לא קיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? הסיבה שכתבתי שסביר שיש קורלציה בין מלמד טוב למחנך טוב, היא המחשבה שאותה כריזמה שנדרשת כדי ללמד טוב, היא אותה כריזמה שנדרשת כדי לחנך על ידי דוגמא אישית. כאן וכאן מדובר ביכולת לשבות את לב התלמידים, ולגרום להם להעריך ולהקדיש תשומת הלב לאיש שמולם. אין לי הוכחה גם לזה. אבל מראש זה היה ניסיון שלי להתמודד עם הסוגייה, מתוך נקודת מוצא שאני לא מאמין בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם עצם ניצול הכריזמה לצורך לימוד טוב ייצור כ''תוצאת לוואי'' חינוך טוב. זה אפשרי, בהנחות מסוימות (קצת מוזרות לי). האפשרות השנייה, שחשבתי שהיא יותר סבירה - אבל גם כאן יש הנחות שלא לגמרי ברורות לי - היא שכדי לחנך היטב צריך להשקיע במודע בכיוון הזה, גם על-חשבון הלימוד הטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך אינו על חשבון הלימוד הטוב. כל לימוד טוב הוא גם חינוך במידה מסויימת. יחסי הגומלין בין המורה לתלמידים, היכולת לכבד את התלמידים כבני אדם וכד' מהווים סביבה חינוכית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא פחות חשוב - יחסי הגומלין בין התלמיד לחומר. הטובים שבמורים שהיו לי הם אלה שעזרו לי לפתח יחס אישי לחומר הנלמד ולמצוא את הדרכים שלי לעבד אותו, כך שאני לא סתם קולט ופולט אותו וגם לא סתם מחיל עליו את השיפוטים המוקדמים שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החומר הוא חלק מהעניין ולא קטגוריה נפרדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים, אבל רוצה למרקר את המילים שלך "במידה מסוימת". נניח מורה ממש מצוין בהעברת ידע בתנ"ך לתלמידיו, שמשקיע את כל מרצו וכל זמנו בשיעור באותה העברה מוצלחת של ידע. נראה לי סביר שיהיו *כמהָ* הבטים ערכיים שהוא בהכרח יעביר באותה הזדמנות, כתוצאת לוואי, למשל - כבוד ונימוס הדדי בינו לתלמידים (בלעדיהם השיעור לא יכול להיות מוצלח), כמייצג כבוד ונימוס הדדי בין בני אדם. או למשל... נתקעתי, אני לא מצליח לחשוב על עוד דוגמאות. אני חושב שיש עוד ערכים בעולם, ושאפילו ערך הכבוד ההדדי, במלוא מובניו בחברה האנושית, לא יכול להתמצות בסיטואציה הייחודית של מורה מול תלמידים. נראה לי שכדי להעביר גם ערכים אחרים (חשיבותה של הציונות, זכויות מיעוטים, גמילות חסדים, נאמנות בחיי הזוגיות, ...), אין למורה ברירה אלא להקדיש להם לפחות קצת זמן במיוחד, על חשבון הזמן המוקדש להעברת ידע בתנ"ך. זה מחזיר אותנו לתגובה 506736 שלי. _____ ולקינוח, הגדרה שהופיעה פעמיים בתשבץ אחד1 ישן של יורם הרועה, ונדמה לי שנשלחה על-ידי קורא. * מחנך מאות (4) 1 מה שחבר שלי ואני בתיכון קראנו "הגדרה ריבועית", על-שם משוואה ריבועית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המורה מלמד מתמטיקה,אז הערכים שציינת הם העיקריים שאפשר להעביר. אם הוא מלמד מיקצוע הומניסטי אז יש לו עולם ומלואו. בתנ''ך למשל אפשר תמיד לעשות אקטואליזציה של דברי הנביאים שאתה רוצה להדגיש, את הביקורת הסוציאלית של עמוס, אפשר לדון בדרכו של אליהו הנביא (רצח מאות נביאי השקר) וכד'. אני זוכר את הרושם הקשה שעשה עלי מעשהו של עזרא בגרוש הנשים הנכריות. המורה לתנ''ך לא פיתחה שום דיון בנושא הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על כך. אבל נראה לי שבתנ"ך, ובהיסטוריה, ובמידת-מה בספרות, באותה מידה שאפשר להעביר ערכים טובים (ושזה יעזור "ללמד את החומר"), אפשר גם להעביר ערכים שליליים - וזה יעזור ללמד את החומר באותה מידה. אולי אפילו יותר: אם המורה יתחכם ויציג כטובים דווקא את הערכים שנחשבים רעים, הפרובוקציה שבדבר תעזור בוודאי לתלמידים לזכור את החומר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק; למורה יש אופציה להזיק. לכן הרבה פעמים המורה צריך להתמודד עם ערכים שהתלמידים מביאים מהבית. אני מאמין שתלמידים שבאים עם ערכים "חיוביים" מהבית, לא יקבלו את הערכים ה"שליליים" של המורה. מה שיותר מקובל אצלנו הוא העברת הערכים בכתה כערכים אוניברסאליים תוך אי חיבורם למציאות הקיימת. בשפה אחרת: בשביל התלמידים הם עוברים כפיקציה צבועה. עימות הערכים הסוציאליים שמופיעים אצל עמוס למשל, עם המציאות איננו קל ולפעמים יביא לתגובות הורים. מורים צריכים להיות אמיצים ובעלי יושרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורצוי גם שנדע בדיוק מהם הערכים החיוביים והשליליים, ושתהיה לנו ועדה כדי לקבוע שרק מורים עם הערכים ה'נכונים' והביקורת החברתית ה'נכונה' ייכנסו לכיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיצור שעיר מכוכב אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה אות אחת וקבל את הכוכב ממנו הגיע היצור השעיר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |