 |
אם המאמר טוען רק לקיומו של מתאם והשפעה הדדית בין מצבים פסיכולוגיים קבוצתיים (נגיד איבה לאומית או גזענית) לבין שימוש במילים, אין לי התנגדות. צריך אולי לבדוק את הכלים הסטטיסטיים - נגיד מובהקות, בידוד משתנים - שעליהם הטענה נסמכת אבל לי אין עניין (או יכולת) לעשות זאת.
אבל להבנתי המאמר אומר יותר מסתם "קיים מתאם בין פסיכולוגיה למילים". יש בו רמז (לא דק) לדעתו של הכותב על הראוי ולא רק על המצוי.
המאמר נפתח במשפט
===> "לטענתנו, החמאס הוא ארגון רצחני וצה"ל צבא מוסרי"
ומסתיים ב:
===>"יכול מאוד להיות שאנשים מחזיקים בסטריאוטיפים ובדעות קדומות, אולם במישור הציבורי אפשר להילחם בהם. אפילו אם לסטריאוטיפים יש סיבות חיוביות (ידע זמין במינימום מאמץ), ואין אנו יכולים לשלוט בהתהוותם, אנחנו צריכים להיזהר מלתת להם להידרדר לדעות קדומות שגוררות יחס שלילי לקבוצות חלשות, דה־לגיטימציה, אפלייה וגזענות."
קשה להימנע מהרושם שלדעת הכותב טענת הפתיח היא סטריוטיפ שצריך להילחם בו במישור הציבורי, כדי להיזהר מדה לגיטימציה של החמאס או אפליה בינו לבין צהל. אבל אם אין פה המלצה כזו, אני חוזר בי מכל מה שאמרתי בפתיל הזה - לא שזה לא נכון אלא שזה לא רלוונטי.
אגב, אני תוהה (באמת לא יודע), האם העמדות "יש מציאות אחת" ו-"יש כמה מציאויות" הן שני מצבים פסיכולוגיים שונים או שתי אמיתות נכונות?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש