|
||||
|
||||
ולא היא, משום שברור שהיחס למרוקאים השתנה בגלל מיגוון סיבות. ברור גם שישנם שינויים שונים ביחס למרוקאים, במרחב הציבורי לעומת האישי, בתעסוקתי לעומת הבידורי וכו'. ובכל זאת לשימוש בשפה יש חלק. אבל שוב, זה בכיוון שונה מהנושא של המאמר. אשר לפיסקה השניה. הנקודה היא שהנושא איננו "האמת", "וריפיקציה", "התאמות מסמן-מסומן" וכו', שהם נושאים בהם עוסקת הפילוסופיה של הלשון. הנושא הוא ההשפעות הפסיכולוגיות על ושל השימוש בשפה הן על הפרט ובמיוחד על הפרט כחלק מקבוצה חברתית. במאמר מוסגר, לא בטוח בכלל שישנה מציאות אחת ולה תיאור אחד, אבל שוב זה לא העניין. העניין הוא ההשפעה הבין-אישית ובין-קבוצתית *של* שימוש במלים מסוימות מצד אחד, וההשפעה *על* השימוש במלים מצד שני. עו"ד לא חייב לשקר אם הוא אומר שהעד "הפחיד" או "צעק" על הכלב. שני התיאורים לגיטימיים לתאור התנהגותו, כמו שהתאור "הניחה ידיה על עורפו", "חיבקה אותו", ו"אוהבת אותו" לגיטימיים וסבירים לתאור אותה התנהגות. ולכן, השאלה מי מעדיף להשתמש בתאור כזה ולא אחר, ובאיזה נסיבות, היא שאלה מעניינת ביותר שאפשר ללמוד ממנה כמה דברים לא טריביאליים על אופייה של שפה ועל האינטימיות שבין מלים ומחשבות. |
|
||||
|
||||
אם המאמר טוען רק לקיומו של מתאם והשפעה הדדית בין מצבים פסיכולוגיים קבוצתיים (נגיד איבה לאומית או גזענית) לבין שימוש במילים, אין לי התנגדות. צריך אולי לבדוק את הכלים הסטטיסטיים - נגיד מובהקות, בידוד משתנים - שעליהם הטענה נסמכת אבל לי אין עניין (או יכולת) לעשות זאת. אבל להבנתי המאמר אומר יותר מסתם "קיים מתאם בין פסיכולוגיה למילים". יש בו רמז (לא דק) לדעתו של הכותב על הראוי ולא רק על המצוי. המאמר נפתח במשפט ===> "לטענתנו, החמאס הוא ארגון רצחני וצה"ל צבא מוסרי" ומסתיים ב: ===>"יכול מאוד להיות שאנשים מחזיקים בסטריאוטיפים ובדעות קדומות, אולם במישור הציבורי אפשר להילחם בהם. אפילו אם לסטריאוטיפים יש סיבות חיוביות (ידע זמין במינימום מאמץ), ואין אנו יכולים לשלוט בהתהוותם, אנחנו צריכים להיזהר מלתת להם להידרדר לדעות קדומות שגוררות יחס שלילי לקבוצות חלשות, דה־לגיטימציה, אפלייה וגזענות." קשה להימנע מהרושם שלדעת הכותב טענת הפתיח היא סטריוטיפ שצריך להילחם בו במישור הציבורי, כדי להיזהר מדה לגיטימציה של החמאס או אפליה בינו לבין צהל. אבל אם אין פה המלצה כזו, אני חוזר בי מכל מה שאמרתי בפתיל הזה - לא שזה לא נכון אלא שזה לא רלוונטי. אגב, אני תוהה (באמת לא יודע), האם העמדות "יש מציאות אחת" ו-"יש כמה מציאויות" הן שני מצבים פסיכולוגיים שונים או שתי אמיתות נכונות? |
|
||||
|
||||
יש מציאות עובדתית אחת ופרשנויות רבות שלה, והבעיה העיקרית היא להפריד בין העובדות לפרשנויות. (כן, כן, ברור שלא חידשתי לך דבר...). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |