בתשובה לעידו, 03/02/09 7:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובה מצויינת, ולכן זכית שאענה לך בחום. (♪♫) אני מסכים איתך שארה"ב אינה מקור כל הרע בתחום, וקשה לי להתווכח איתך לגבי משחק הכוחות בין ארה"ב לאירופה. באירופה יש לכל מדינה את חוקי זכויות היוצרים שלה, שבמסגרת האיחוד עוברים תהליך של הרמוניזציה. באירופה ובישראל תוקף זכויות יוצרים הם 70 שנה לאחר מות היוצר. במקרים מסויימים תקופת ההגנה באירופה ובישראל ארוכה מתקופת ההגנה בארה"ב, ובמקרים אחרים (למשל יצירות מוזמנות או הקלטות), תקופת ההגנה בארה"ב ארוכה יותר. אבל בכל זאת, באירופה באקלים הפוליטי הנוכחי יש התנגדות להארכת זכויות יוצרים, למשל על יצירות מוזיקליות*. אני דן על מערכות ניהול זכויות (DRM) בחלקו השני של המאמר. לראשונה חוקק איסור על עקיפת מערכות DRM דווקא בארה"ב, במסגרת חוק ה-DMCA (חוק זכות יוצרים בעידן הדיגיטלי), שנחקק ב-1998. רק ב-2001 האיחוד האירופאי העביר את ה-EUCD (צו על הרמוניזציה של אספקטים מסויימים בזכויות יוצרים וזכויות נלוות בעידן המידע, או בקיצור, צו זכויות יוצרים), שמכיל אלמטים דומים. באירופה היתה התנגדות עזה להעברת הצו, ולעומת זאת חוק ה-DMCA בארה"ב נחקק בקלות יחסית. אולי הייתי צריך לתת במאמר אבחנה ברורה בין שימוש הוגן (Fair Use) וטיפול הוגן (Fair Dealing). שימוש הוגן מורכב מרשימה פתוחה של נושאים שיש לשקול "לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה". טיפול הוגן מורכב מרשימה סגורה וממצה של מעשים ש"לא יהא בהם משום הפרת זכות יוצרים". חוק זכות יוצרים החדש החליף את ה"טיפול הוגן" ב"שימוש הוגן", ולכן מהווה שיפור משמעותי של המצב. לדעתי אחת הסיבות לשינוי היה פסק הדין במשפט וולט דיסני נגד דודו גבע. שימוש הוגן במובן של החוק הישראלי יש בארה"ב (שהיא במקרה זה המודל של החוק הישראלי) ובדרום קוריאה. למרות שבשאר העולם המונח המקובל הוא "טיפול הוגן", בקנדה למשל הפסיקה מתייחסת ל"טיפול הוגן" עפ"י הקריטריונים של "שימוש הוגן". אני לא חושב ש"טיפול הוגן" מפר אמנות בינלאומיות, אבל אשמח להבהרות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צ"ל: אני לא חושב ש"שימוש הוגן" מפר אמנות בינלאומיות, וגו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המנעולים האלקטרוניים הייתי הכי פחות בטוח, ואולי באמת במקרה הזה ארה"ב הקדימה את אירופה, אבל בכל יתר הנקודות שהעליתי אני איתן לחלוטין בדעתי - אירופה היא המחמירה יותר בזכויות יוצרים, וארה"ב היא הנגררת. היו גם מקרים שבהם קבוצות לחץ אמריקאיות (!) לא הצליחו לשכנע את הקונגרס להרחיב את זכויות היוצרים, אז הם הלכו במקום זה לגופים הבינלאומיים כדי לקדם שינוי בַּאַמָנוֹת... המעבר מ"טיפול הוגן" ל"שימוש הוגן" לא ממש רלבנטי. קודם כל הוא בוצע רק בישראל. בארה"ב מלכתחילה היה "שימוש הוגן" - שזה סטנדרט פתוח יותר, ולכן מעניק הגנה רחבה יותר על מפרים. (אם אתה בכל זאת רוצה להיכנס לזה, אציין רק שבכל אופן, בשני המקרים מדובר בסטנדרט פתוח (מי יותר מי פחות), והמעבר של ישראל מ"טיפול" ל"שימוש" רק פתח את הסטנדרט אפילו עוד יותר, כך שכעת המפרים זוכים ליותר הגנה, כמו בארה"ב.) לפי הדעה השלטת ברובו המכריע של עולם המשפט, סטנדרט הגנה פתוח כמו "שימוש הוגן" מפר את תנאי הסעיפים המתירים יצירת הגנות רק במקרים ספציפיים ברורים, מוגדרים, מצומצמים ומיוחדים (סעיף 9(2) לאמנת ברן, סעיף 13 לאמנת TRIPs). יש סתירה עקרונית בין סטנדרט פתוח ורחב לבין דרישה להגנות במקרים ספציפיים ומצוצמים בלבד. הפרשנות העיקרית שניתנה לסעיפים האלה עד כה היא ב-Report of Panel של ה-WTO (ארגון הסחר הבינלאומי), ושם הובהר שההיתר ליצירת הגנות ב"Certain Special Cases" משמעותו רק מקרים שהם "Clearly defined", ו-"Narrow in scope". הגנה של סטנדרט פתוח היא ההיפך הגמור משתי הדרישות האלו, או לכל הפחות של הדרישה הראשונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |