בתשובה לדרור, 15/01/09 1:54
מוסיפה לדרור 501214
נועה • בתשובה לדרור יום ה', 15/1/2009, 22:10
אכן, אני חושבת, שזהו הזמן בו אנו נשאלים על הרחמים. ואלו הולכים ואוזלים. כוחנו גדול, עיננו מנוכרות, והעמודים שותקים.

היו כאן עוד מספר מילים שחיפשתי - ארובות השמים הופכות לארובות האופל, ואולי אותן ארובות דימיוניות המובילות את העשן העולה מעזה.
ישעיה פרק כד' פסוק 18 וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל-הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי-אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ

חיפוש אחרי עִוְעִים מגלה שהיא יחידאית
ישעיה, פרק יט' פסוק י"ד - יְהוָה מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים וְהִתְעוּ אֶת-מִצְרַיִם בְּכָל-מַעֲשֵׂהוּ כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ
ומוסיף את מצרים ואשור למשוואת המלחמה. בעוד בישעיה נוסך האל התעיה במצרים, במציאות השירית מופנית התעיה זו פנימה, אלינו.
הכפיר שסוע הבטן, מלא בדבש, בועל שבע בעילות. ואינו מרפה.
הגדי כבר איננו איתנו כלל.
האם סר ה' מאיתנו?
האם אנו עומדים בשיער גלוח למחצה, ממששים עמודים ומפילים את הגגות?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות