מראי מקום אפשריים לקריאה בשיר 501151
דרור יום ה', 15/1/2009, 1:54
בבואי לקרוא בשיר לראשונה ידעתי בבירור רק דבר אחד "תמת נפשי". אבל מי אני? השיר נפתח בשיח בין שני דוברים, שאלה ותשובה. לאחר מכן הניסיון שלי לאתר את הדובר לא צלח. הדובר חמקמק, זהותו לא ברורה, "אני" ו"הוא" אחוזים ב"מחול עועים". ככל שניסיתי לאתר את מראי המקום המקראיים (שאינם אינטואיטיבים עבורי,ולכן בחרתי לצרפם לעזרת הקוראים) גברה התחושה. הארובות הן המנהרות "שלהם" אבל הן ארובות עיניי "שלי", הכהנים המדלגים הם "הם" אבל הם "כוהני", האם הסרנים הם של "כלי רכבנו" ב"רחובותינו" או שהם "סרני פלשתים", וכיצד זה חשוב? "עועים עלינו", ו"תמת נפשי" איתם. השיר עצמו זר לשפת כותרתו כאילו השפה "שלנו" עצמה נטמאה. בשירו תזכורת כותב לאור "כשנפש לא תוכל לערב עוד לאחרת" וכאשר תלקח דעתה של הארץ הזאת כליל, "אתה תשאל על הרחמים". "בשירה". האם אפשר להחזיר ל"שירה" את מקומה? האם יש תחייה לנפש?

Eyeless in Gaza1

בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָּדוֹל?2
– בְּשִׁירָה.
שִׁירַת יְלָדִים מִשָּׁמַיִם3
נִתֶּכֶת בַּאֲרֻבּוֹת אֹפֶל מְנֻקָּרוֹת.4
חֲצִי הַלַּיְלָה5:
כּוֹהֲנַי מְדַלְּגִים עֲלֵי מִפְתָּן וְרַגְלַיִם
כְּרוּתוֹת.6 – מֵעַל גַּגּוֹת
הֲמוֹנִים מְרִיעִים בְּאֵלֶם:7
שְׁאוֹן סְרָנִים בּוֹקֵעַ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר.
עוֹלֶה לַהַב הַמִּזְבֵּחַ8

עִוְעִים עָלֵינוּ, עִוְעִים.9
מִבֵּין כַּרְמֵי תִּמְנָתָה עַד לֵב עַזָּה:10
שֶׁבַע בְּעִילוֹת בּוֹעֵל הַכְּפִיר וְאֵין דַּעְתּוֹ מַרְפָּה.11
זֹאת הַפַּעַם בִּשְׂדֵה פְּלֶשֶׁת.
תָּמֹת נַפְשִׁי.

1."... Promise was that I Should Israel from Philistian yoke deliver; Ask for this great deliverer now, and find him Eyeless in Gaza at the mill with slaves ..." John Milton "Samson Agonistes"

2.וַתֹּאמֶר דְּלִילָה, אֶל-שִׁמְשׁוֹן, הַגִּידָה-נָּא לִי, בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל (שופטים פרק טז)

3."דודי נתן סביבון לי סביבון מעופרת יצוקה"

4.וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים, וַיְנַקְּרוּ אֶת-עֵינָיו; וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה, וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם (שופטים פרק טז)

5.וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן, עַד-חֲצִי הַלַּיְלָה, וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה (שופטים פרק טז)/ וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַה' הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם (שמות פרק יב)

6.וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו, כְּרֻתוֹת אֶל-הַמִּפְתָּן--רַק דָּגוֹן, נִשְׁאַר עָלָיו. עַל-כֵּן לֹא-יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל-הַבָּאִים בֵּית-דָּגוֹן, עַל-מִפְתַּן דָּגוֹן--בְּאַשְׁדּוֹד עַד, הַיּוֹם הַזֶּה (שמואל א פרק ה)/ וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל (שמות פרק יב)

7.וְהַבַּיִת, מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, וְשָׁמָּה, כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים; וְעַל-הַגָּג, כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה, הָרֹאִים, בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן (שופטים פרק טז)

8.פְלִשְׁתִּים, נֶאֶסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח-גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם--וּלְשִׂמְחָה; וַיֹּאמְרוּ--נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ, אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ (שופטים פרק טז)/ וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּעַל מַלְאַךְ-יְהוָה, בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ; וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם אָרְצָה... וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן (שופטים פרק יג)

9.וַתֹּאמֶר, פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן; וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר, וְהוּא לֹא יָדַע, כִּי יְהוָה סָר מֵעָלָיו (שופטים פרק טז)

10.וַיָּבֹאוּ, עַד-כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת, שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ. וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה, וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי (שופטים פרק יד)

11.וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת (שופטים פרק ד) "שאותו רשע בעל אותה שבע בעילות"
מוסיפה לדרור 501214
נועה • בתשובה לדרור יום ה', 15/1/2009, 22:10
אכן, אני חושבת, שזהו הזמן בו אנו נשאלים על הרחמים. ואלו הולכים ואוזלים. כוחנו גדול, עיננו מנוכרות, והעמודים שותקים.

היו כאן עוד מספר מילים שחיפשתי - ארובות השמים הופכות לארובות האופל, ואולי אותן ארובות דימיוניות המובילות את העשן העולה מעזה.
ישעיה פרק כד' פסוק 18 וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל-הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי-אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ

חיפוש אחרי עִוְעִים מגלה שהיא יחידאית
ישעיה, פרק יט' פסוק י"ד - יְהוָה מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים וְהִתְעוּ אֶת-מִצְרַיִם בְּכָל-מַעֲשֵׂהוּ כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ
ומוסיף את מצרים ואשור למשוואת המלחמה. בעוד בישעיה נוסך האל התעיה במצרים, במציאות השירית מופנית התעיה זו פנימה, אלינו.
הכפיר שסוע הבטן, מלא בדבש, בועל שבע בעילות. ואינו מרפה.
הגדי כבר איננו איתנו כלל.
האם סר ה' מאיתנו?
האם אנו עומדים בשיער גלוח למחצה, ממששים עמודים ומפילים את הגגות?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות