בתשובה להאייל האלמוני, 12/01/09 19:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההתנהלות של צהל בשטחים כפופה לעקרונות המשטר בישראל. לפלסטינים תושבי השטחים יש ערוצים המקנים להם זכות עמידה ועתירה לבגץ לגבי כל עניין, כל חריגה, כל שדה, כל כביש חסום, כל פיסת גדר, כל פגיעה בלתי חוקית בפלאח זקן. מי שרוצה לקרוא לזה אפרטהייד ישראלי, בסדר. אני לא אגן על מפעל ההתנחלויות, למרות שבאופן כללי אני מאמין בגיאו- פוליטיקה. יש חוק בינ"ל שמסמן את גבולות 67 בתור גבולות מדינת ישראל, שהם פחות או יותר גבולותיה מאז מלחמת העצמאות. הוא הבסיס למשא ומתן לשלום בכל כיוון שלא תפנה.הוא הבסיס להתנתקות מעזה עד המטר האחרון של קו הגבול לפי החוק הבינל והוא הבסיס לנסיגת צהל מלבנון עד השעל האחרון מעבר לגבול הבינל והוא הבסיס של התביעה לנסיגה מרמת הגולן, מיהודה ושומרון וממזרח ירושלים. כאשר המשא ומתן מידיין על החלפת הריבון בלמעלה מתשעים וחמישה אחוז מן השטח, קשה לי לקבל את הדימויים של דחיקת הפלסטינים לתאי שטח קטנים, ואת כל זעקות הזוועה שמשחיתות את הדימוי של מדינת ישראל בעולם הרבה מאד שנים. בצדק או שלא בצדק. הפלסטינים יוצאים דפוקים מכל הסיפור המתועב הזה של הסכסוך הישראל- פלסטיני (וגם הישראלים) אבל יצא להם גם משהו טוב כנראה, הם הפכו להיות עם. בכפוף לעקרונות המשפט הבינ"ל ובהתאם לעקרונות המשטר הדמוקרטי ליברלי יש לחתור לביצור עוצמתה וביטחונה של מדינת ישראל בהסכמים בינ"ל וגם בפעילות צבאית כשצריך. לכל מדינה מוטב לעשות זאת בעצמה מאשר להפקיד את המלאכה בידי גופים אחרים כי ככה זה עובד ביחסי העמים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עקרונות המשטר בישראל אינם כוללים רק את הבג"צ. אני אינני רואה עקרונות נוספים של שיטת המשטר פרט לזכות העתירה לבג"צ, כגון בחירות לרשות מחוקקת, הפרדת רשויות, חופש ביטוי, וכדומה, שצה"ל מיישם ביחסו לערביי השטחים. אולי אפילו להפך: תחת עלה התאנה של זכות העתירה לבג"צ צה"ל מיישם הלכה למעשה מערכת של הפרדה בין יהודים וערבים באופן שמפלה לרעה את האוכלוסיה הערבית בנגישות לכל השרותים שהריבון בשטח מעניק בפועל לתושבים. הרי הבג"צ הוא גוף קטן ועסוק, ולא יעלה על הדעת שהוא יהיה מעורב בניהול היומיומי של החיים בשטחים. מי שקובע את רוב העובדות בשטח היא הרשות המבצעת בשטח, דהיינו צה"ל, וזו אינה מתנהלת כלל לפי כללי המשטר המקובלים בתוך גבולות הקו הירוק. אני חוזר לטענה שלי: ההפרדה בין האוכלוסיות היא מדיניות מכוונת שנועדה לדחוק את רגלי הערבים בגדה המערבית כדי להכין אותה לסיפוח עתידי למדינת ישראל, והתערבות ספורדית של בג"צ אינה מספיקה כדי לשנות את המצב הזה. מה שחסר יותר מכל הוא אינפורמציה אמינה על המצב בגדה ודיון ציבורי על התועלת או הנזק לישראל שנובעים ממדיניות ההפרדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא יקרה ידידי. זה לא יקרה. אלה דברים שהכניסו לך לראש, או נתנו לך לראות במו עיניך כדי שתרגיש שחשבת אותם לבד. זה לא יקרה כי אין לזה תוחלת, כשם שלא הייתה תוחלת לישיבה בעזה. כי בעולם המודרני, וכבר הבחנתי שאתה מבין בעולם מודרני, לא מספחים שטחים של אחרים. תראה, מאשימים הרבה את מדינת ישראל על דברים שהיא עשתה, אבל הרבה יותר מזה על דברים שהיא לא עשתה. שים לב שאתה מאשים את מדינת ישראל על דברים שהיא לא עשתה. ואתה מתפתל בניסוחים כדי שאיכשהו הם יישמעו קשורים למציאות, כמו אותה גברת שהראו בטלוויזיה שראיינה את השגריר בספרד ושאלה אותו איך עם שסבל רצח עם, לא מרגיש את כובד משקלה של ההיסטוריה, כיוון שהיא לא יכולה הייתה לומר איך עם שעבר רצח עם מבצע רצח עם. אבל בכל זאת היא לא יכולה הייתה לוותר על האלמנט של רצח העם. אולי אתה מנהל מאבק בימין הקיצוני בימין הלאומני שמן הסתם חושב כמוך, שיום אחד המדינה תהיה בידיהם והם יספחו את הגדה. הפרדה- אהלן וסהלן. מדינת ישראל לא חייבת לפלסטינים כלום. לא חייבת לתת להם עבודה בישראל. לא חייבת לפתוח איתם את הגבולות. לא חייבת להתמזג איתם באיזו דרך שהיא. זכותה להקים גדר הפרדה ולהתנתק. בהיותנו שם אתה מאשים את המדינה באפרטהייד. בצאתנו משם אתה עדיין מאשים את המדינה באפרטהייד. מכיוון אחר. בחייך. יש בך רגישות רבה לסבלם של אחרים, זה ניכר, וזה סימן טוב. זה מה שטוב בשמאל לעומת הימין. שהוא מפגין עדיפות מוסרית. אבל..שזה יישאר קשור למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריבוי האלמונים בדיון באמת יוצר בלבול, כנראה, כי אני מעולם לא האשמתי את ישראל באפרטהייד, אלא טענתי שאפשר לראות אנלוגיה בין השיטות להפרדת אוכלוסיות שהיו נהוגות בדרום אפריקה לאלו שישראל מנהיגה בשטחים. זה לא הופך את ישראל ל-"מדינת אפרטהייד" מפני שהשאיפה להפריד בין אוכלוסיות שונות איננה ולא היתה מוגבלת לדרום אפריקה. שם זה פשוט הגיע לקיצוניות ועוגן היטב בחקיקה. אם ישראל תפסיק לשלוט בשטח כלשהו, אזי הדיון מסתיים (מבחינתי) לגבי אותו שטח. לכן דיברתי רק על הגדה המערבית, שכרגע נשלטת בפועל על ידינו, ועל מערכת ההפרדה שאנחנו יוצרים שם בין יהודים לערבים שחיים בתוך אותו תא שטח. לא כל כך מעניינת אותי הטרמינולוגיה שמאן דהוא נותן למצב הזה, אלא ההשלכות העתידיות של ההפרדה ההולכת וגוברת על הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים. העדר המגע ההדדי בין האוכלוסיות מקל על יצירת דמוניזציה הדדית, שמובילה לבסוף למלחמה כוללת על השליטה בשטח, תוך דחיקת האוכלוסיה האחרת החוצה - והכוונה כאן אינה לבניית גדר ההפרדה, אלא למצב השורר ממזרח לה. "העולם המודרני", כלומר זה שאחרי מלחמת העולם השניה, באמת מתאפיין בתהליכי הפרדות בין עמים ולא באיחודים או סיפוחים. יוצא הדופן הבולט ביותר, אולי, הוא האיחוד האירופי, שהוא סוג רופף ולא אפייני של אינטגרציה בין עמים, שמלווה בו-זמנית בנסיונות של מחוזות בדלניים בתוכו לזכות למעמד עצמאי במסגרת האיחוד. מאחר וטרם רכשנו את היכולת המועילה לחזות את העתיד, אי אפשר לדעת אם הגלגל לא יתהפך והעולם יעבור שוב תקופה של איחודים, אולי אפילו בדרכי שלום, כפי שגם בעולם העסקי יש תקופות של מיזוגים וכאלו של פיצולים. בקיצור, לא הייתי חותם בקלות כזו על כך שישראל תחזור לקווי 67' ולא ברור לי מדוע עבורך זה נראה טריוויאלי. העולם המודרני חשב, עד לפני עשור בערך, שהוא מתאפיין גם בשקיעה של הדת, והנה - היא חוזרת בגרסה מיליטנטית במיוחד אצל כל המונותאיסטים בו-זמנית, ומשפיעה על חיי היום יום של כולנו, גם של האתאיסטים. בהקשר הישראלי, הגל הדתי הנוכחי (בציונות המשיחית ואצל הפלסטינים) מרחיק מאיתנו את האפשרות להפרדות מהפלסטינים בדרכי שלום כפי שנעשה, למשל, עם המצרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |