|
||||
|
||||
אין קשר בין המשפט הראשון ליתר. מרוב הפעמים שאני שומע את המונח "סכנה קיומית", אני מקבל את הרושם שמדינת ישראל היא מדינה חלשה וכל מחבל ורבע מסכנים אותה קיומית. כל דיבור על פשרה וויתור נתקל ישר במונח "סכנה קיומית". אז אומר שוב: מדינת ישראל היא מדינה חזקה, אפילו חזקה מאד. כנראה שלזה התכוונתי. מצד שני היא איננה מספיק חזקה בשביל לשבור את רצון המאבק של הפלסטינאים. במרווח הזה אנחנו צריכים להתנהל. |
|
||||
|
||||
מה שמחזיר את השאלה (אני מתנצל על הקטנוניות): "האם כדי 'לתת לחמאס זמן לרדת מהעץ' מדינת ישראל צריכה להסכים לפגיעה באזרחיה?" אותם 'מחבל ורבע' לא מסכנים את מדינת ישראל כולה, אבל מסכנים אזרח ורבע שעליהם חייבת להגן מדינת ישראל כולה. ייתכן (ואף סביר) שמדינת ישראל אינה חזקה מספיק כדי להגן על כל אזרח מכל מחבל. אבל היא מחויבת לעשות יותר, גם נגד תקיפה בודדת על פאתי ישוב נידח, אפילו אם הרושם שיצטייר הוא של הפרזה והיסטריה. |
|
||||
|
||||
אתה צודק אם אנחנו מחליטים על התנאים/ העקרונות הבאים כחייבים להתקיים. 1. ננהל נגדם מלחמת חורמה גם ביהודה ושומרון אלא אם יצטרפו לחובבי ציון. 2. נרדוף אותם כחלק מהמלחמה המתמשכת נגד הטרור- ודאי שלא נוותר על הזדמנות לפגוע במבוקש רציני. 3. נסגור אותם וניתן רק להעביר אספקת חרום כדי שלא יווצר משבר הומניטרי. 4. אם ייבחרו בבחירות, נחרים אותם. בדרך הזאת אנחנו צריכים להלחם בהם עד חורמה ובכל מקום ובכל האמצעים. אני חושב שצריך לגבש מדיניות אחרת. |
|
||||
|
||||
? מה המטרה של ארבעת העקרונות - חינוך קולקטיבי? אני לא מבקש ממדינת ישראל לחנך את הפלסטינים, ולא מקווה ל'צריבה תודעתית' או איך-שקוראים-לזה. אתה חושב שזו הדרך היחידה להגן על אזרחי ישראל? ובגלל שזו דרך קשה-עד-בלתי-אפשרית, צריך לוותר על ההגנה כליל ולהסתפק בהרתעה? |
|
||||
|
||||
אינני מציע את ארבעת העקרונות אלא להיפך. אני מציע קודם כל לשנות מדיניות כלפי הפלסטינאים. אני מציע להתחיל לדבר עם החמאס- בהתחלה באופן בלתי רשמי. אינני מציע לפרק את צה''ל ובמצבים של חוסר ברירה (על פי ההגדרה שלי) להשתמש בכוח. |
|
||||
|
||||
הבנתי לבד שלא הצעת את ארבעת העקרונות אלא טענת שאני צריך לדרוש אותם, אבל לא הבנתי איך העקרונות האלו נובעים ממה שאמרתי. אין לי התנגדות לשיחות עם החמאס, נסתרות, גלויות, עקיפות, רשמיות, ואפילו במורס. לא הבנתי למה היו נחוצים משחקי הלגיטימציה, ומה ההבדל הגדול בין פתח לחמאס שקובע עם מי מותר לדבר ועם מי אסור. אבל אני כן מתנגד להבלגה שנועדה 'לתת ליריב זמן לרדת מהעץ', או להשהיית התגובות עד שדעת הקהל העולמית תתיצב לימיננו, או עד להבשלת התנאים, או עד שיגיע 'הזמן והמקום שנראה לנכון'. ההבלגה הזו משדרת כלפי פנים את המסר 'ראינו שירו עליך, רשמנו לפנינו, אבל כרגע יש לנו דברים חשובים יותר לעשות. חזור אלינו עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה'. באיזה מצב, לדעתך, אין ברירה ויש להשתמש בכח? |
|
||||
|
||||
במצב הנוכחי, אם לא היינו חונקים אותם, החמאס היה שולט מכוח הבחירות והם היו בכל זאת יורים רקטות או טילים. אבל: הפעלת כוח בלי השפלתם מתוך ידיעה שנצטרך לדבר איתם מאוחר יותר. כל זה כמובן לאור המדיניות השגויה לאורך השנים והמצב הוא מצב נתון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |