בתשובה לאסף ארצי, 11/01/09 0:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני מציע את ארבעת העקרונות אלא להיפך. אני מציע קודם כל לשנות מדיניות כלפי הפלסטינאים. אני מציע להתחיל לדבר עם החמאס- בהתחלה באופן בלתי רשמי. אינני מציע לפרק את צה''ל ובמצבים של חוסר ברירה (על פי ההגדרה שלי) להשתמש בכוח. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי לבד שלא הצעת את ארבעת העקרונות אלא טענת שאני צריך לדרוש אותם, אבל לא הבנתי איך העקרונות האלו נובעים ממה שאמרתי. אין לי התנגדות לשיחות עם החמאס, נסתרות, גלויות, עקיפות, רשמיות, ואפילו במורס. לא הבנתי למה היו נחוצים משחקי הלגיטימציה, ומה ההבדל הגדול בין פתח לחמאס שקובע עם מי מותר לדבר ועם מי אסור. אבל אני כן מתנגד להבלגה שנועדה 'לתת ליריב זמן לרדת מהעץ', או להשהיית התגובות עד שדעת הקהל העולמית תתיצב לימיננו, או עד להבשלת התנאים, או עד שיגיע 'הזמן והמקום שנראה לנכון'. ההבלגה הזו משדרת כלפי פנים את המסר 'ראינו שירו עליך, רשמנו לפנינו, אבל כרגע יש לנו דברים חשובים יותר לעשות. חזור אלינו עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה'. באיזה מצב, לדעתך, אין ברירה ויש להשתמש בכח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצב הנוכחי, אם לא היינו חונקים אותם, החמאס היה שולט מכוח הבחירות והם היו בכל זאת יורים רקטות או טילים. אבל: הפעלת כוח בלי השפלתם מתוך ידיעה שנצטרך לדבר איתם מאוחר יותר. כל זה כמובן לאור המדיניות השגויה לאורך השנים והמצב הוא מצב נתון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |