בתשובה לג. שמעון, 28/12/01 1:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת שלא קראתי את המאמר הזה אבל אשמח לקוראו. אני מסכים שתכונות הן בעיקרון קונבנציות שיריות אבל קח בחשבון שהן לא היו כאלה עם תחילתה של השירה. משהו גרם למחזאים היווניים הראשונים לכתוב במשקל ומשהו גרם לאחרים לא לכתוב כך. "תכונות" הוא מושג בעיתי יותר מבחינת מה שאמרת, שזה מה שנחשף באקט פרשני, כי ישנם טקסטים לא שיריים שניתן להפעיל עליהם אקט פרשני (כמו חוקים) וישנם שירים שלא תמיד דורשים אקט פרשני מעמיק, או שלפחות עושים פעולתם גם בלי אקט כזה. למעשה השאלה פה היא מהי שירה, שאלה שכמובן אין לי תשובה עליה. קשה להגדיר שירה על סמך מה שאנו חושפים באקט פרשני שכן אז ההגדרה היא סובייקטיבית מאוד ותלויה בפרשן ולא ביצירה. להלן כמה דוגמאות משעשעות בעניין זה: בשיעור המבוא של "יסודות השיר" קיבלנו טקסטים בשורות קצוצות או רגילות והתבקשנו לגלות מה מהם שיר ומה לא. המרצה פשוט הפכה לטקסט רגיל שירים קצרים וקיצרה טקסטים פרוזאים, כמו למשל ההקדמה למילון אבן שושן. כמובן שהיו טעויות רבות בזיהוי. מדוע? כי מסתבר שאורך השורה עצמה יוצר איזה סוויטץ' אצל הקורא והוא פתאום מתחיל לפרש דברים. עוד דוגמא: בספר "שבעה סוגי עמימות" של אמפסון, הספר שהתחיל את "הביקורת החדשה", הגורסת התעלמות מוחלטת מן המחבר ניתנו לסטודנטים לשירה שירים בלי שם היוצר או השיר והם נדרשו לכתוב את דעתם על השיר. חלקם כתבו ביקורות חמורות ומשעשעות על שירים שהם בעצם מיטב השירה האנגלית עד אז. ודוגמא אחרונה והכי חשובה: בניסוי שנעשה רשמו על הלוח את רשימות השמות של הכיתה(!!) ואמרו לסטודנטים שזהו שיר. כמובן שאלו מצאו שם קשרי צליל, חריזה וכו'. עכשיו לך תבין מהי שירה. לגבי הנוסח הסופי..לא נראה לי שיהיה בקרוב, אבל פעם הרחבתי בעניין, כאן: פשוט תתעלם מכל הפניות לדיונים אחרים שעשיתי שם. אחת הבעיות בהגדרת שירה קשורה לאופן שבו אנו מגדירים: אוספים קבוצה של דברים ומנסים למצוא את המאפיין המשותף הצר ביותר. רק מה, כבר מראש הכנסנו לקבוצה הזו אלמנטים מסיבות "לא טהורות". אנו מקבצים את מה ש"נחשב" שירה ואז מחפשים מכנה משותף, ככה שאולי אנחנו פשוט רודפים אחרי הזנב של עצמנו. הקיבוץ לאותה קבוצה נעשה על סמך נורמות ספרותיות, אז מאין לנו שנמצא גם מאפיין פנימי? הדרך הטובה יותר היא לקחת טקסט, לאפיין אותו, לקבוע שהוא שיר על סמך קריטריונים מסויימים ואז עוד שיר ועוד שיר וזה ייקח בערך מליון שנה. מרצה שלי אמר פעם שהדבר היחיד שמשותף לכל השירים הוא שורות קצרות. די צודק בעצם. התגובה שם בבמה הבאתי את דעתו של אותו מרצה. שהיא אולי קצת יותר יעילה מגישות אחרות להגדרת השירה: פורמליזם, סטרוקטורליזם וכיוצא בהללו. אולי פשוט צריך לנקוט בגישתו של וויטגנשטיין להגדרה: דמיון משפחתי. שיר א' חולק תכונהעם שיר ב' שחולק תכונה אחר עם שיר ג'. לכן א' וג' הם שירים אבל לא מאותה סיבה. וכן הלאה וכן הלאה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אור, תרגיל "השורות הקצוצות" שעשתה איתכם מורתכם הוא בדיוק התרגיל שבו פותח פיש את מאמרו. אצלו התלמידים מפרשים רשימת שמות (רשימה בבליוגרפית שנשארה על הלוח מהשיעור הקודם) כשיר דתי. המסקנה שפיש חותר אליה במאמר (ובדרך שולל המון גישות אחרות לשאלה שירה מהי?) היא ששיר הוא מה שקהילה פרשנית מזהה כשיר. המאמר הזה פרובוקטבי ואפילו מקומם אבל כתוב היטב וקשה להכשיל את טיעוניו. תרופה בדוקה נגד התסכול שבקוצר ידן של הגדרות אנליטיות בנושא זה הוא קריאה חוזרת במאמרו של ביאליק "גילוי וכיסוי בלשון" שבו בין היתר מבחין ביאליק בין לשון בעלי פרוזה ללשון בעלי השירה, ואומר על האחרונים: "מוכרחים הללו לברוח מן הקבוע והדומם בלשון.. מחויבים להכניס בה בכל רגע - על פי מפתחות מסורים בידיהם - תנועה בלתי פוסקת, הרכבות וצרופים חדשים. המלים מפרפרות תחת ידיהם: כבות ונדלקות, שוקעות וזורחות כפתוחי החותם באבני החושן, מתרוקנות ומתמלאות, פושטות נשמה ולובשות נשמה..." נ.ב. אור, קראתי את תגובתך בנוגע לבודלייר וביאליק, זה דיון מתמשך, אז לא מהרתי להגיב, אך אני מניח שהמשך יבוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב לזכור כי אומנם פיש מוכיח כי שיר נתפס ככזה לפי המסגרת שבה הוא ניתן אבל העובדה שהוא נתפס ככזה אינה אומרת שהוא כזה או שאם אינו נתפס ככזה הוא אינו כזה, ואם הוא נתפס ככזה אין זה אומר שאין לו תכונה נוספת אשר כן מבדילה אותו מטקסט שאינו שירי. המסה הנפלאה של ביאליק היא אומנם נפלאה אך כמובן שאינה פותרת את הבעיה. הוא מניח שפרוזה נבדלת משירה בלשונה, דבר שכמובן שאינו תואם את לשון הספרות הזו היום. ישנה פרוזה בעלת לשון שירית (ראה ספיח או שיר השירים לביאליק עצמו) ושירה בעל לשון פרוזאית (ראה שירה מודרנית). כמו כן, מסתו ככל שהיא נפלאה, היא יותר פילוסופית ממעשית, למעשה קשה גם להראות ששיריו של ביאליק עצמו ניחנים בהבחנה הזו. שים ללב שמסתו של ביאליק נעדרת דוגמאות ספציפיות (למיטב זכרוני הרפה) והיא אכן יותר בגדר מסה מאשר בגדר מאמר. כוונתו היא שלשון השירה צריכה להיות לשון חיה, כלומר שמילותיה אינן שואבות את כוחן מן ההסכמה שישנה לגבי המסומן שלהן אלא שצריכות להתחבר למסומן הזה. הקשר בין המסמן למסומן אינו צריך להיות שרירותי. על השירה לפרוץ את השרירותיות הטבועה ביסוד כל לשון ולהתחבר מחדש לעולם. כאילו לשחזר את הרגע שהמילים נחצבו מתוך המציאות וכן הלאה וכן הלאה. אלו הם דברים יפים ואכן נהניתי רבות לקוראם בזמנו אבל יישומם כיצד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר הוא דבר שאני קובע שהוא שיר לאחר שאני כותב אותו כשיר או כלאשיר אבל מפרסם אותו כשיר ועכשיו תקבעו מחדש מזשיר אז, אם נרכיב את דוד אבידן (למגינת ליבו של דובי) ביחד עם מיכאל שרון שכתב על הצורך במיסגור והכתרה של מעשה, כדי שיתפס כמעשה אומנותי, נקבל נקודת בסיס מסוימת. אולי אפשר גם להשתמש ב-קון מהפילוסופיה של המדע, על הצורך בהסכמה חברתית בזמן מסוים. ההגדרה של המרצה שלך לשיר כטקסט המורכב משורות קצרות ניסתרת דווקא על ידי הפואמות בפרוזה של בודלייר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם על ידי אבידן עצמו, בפרסומים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מכיר את יצירתו זו של בודלייר ובצם את יצירתו כלל, אבל שמעתי על דבר כזה "פואמה בפרוזה" או "שיר פרוזה". בפעם היחידה שנתקלתי בשיר בפרוזה של דן פגיס פשוט חשבתי שזה לא שיר אלא פרוזה או פרוזה לירית. אני מזכיר שהדיון המקורי היה על האם יציה מסויימת היא ספרות או לא. בתוך הספרותעצמה נראה לי שעניין הגובלות פחות חשוב. בענין הבית שיצרת פה למעלה, סתם כדוגמא, זה דווקא נראה לי דוגמא מצויינת למשהו שאינו "יצירת ספרות בצורת שיר" או יצירה בעלת תכונות ספרות. הבית הזה הוא שלם שהוא בדיוק סכום חלקיו. אין פה דחיסות פנימית שמקבלת ביטוי בדחיסות חיצונית. זה צלול,פרוזאי, פשוט טקסט שקוצר בשורותיו. שורות אלו יוצרות אשליה של שיר ולכן מאפשרות עוד "אלימות נגד השפה" , כפי שנאמר פעם על שפת השירה, במקרה זה: הלחמות מילים, אקט חושפני של "אני אומר" וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להסיר כל ספק, אני לא יצרתי מאום אלא הבאתי את השיר של אבידן לו אני תמיד ניזקק בדיון מסוג זה. אשר לפואמות בפרוזה, היינו לצורתו החיצונית של שיר. ידועים משוררים שהקפידו להציב את שורות השיר בצורה גרפית מסוימת היותרת מדרגות, פירמידה ועוד, כחלק בלתי נפרד מהביטוי הפואטי. אבות ישורון כמדומני, או אפילי אמיר גלבוע. גם הצורה הקלאסית של סונטה מחייבת הצמדות לצורה עימודית מאד מסוימת של רווח בין הבתים וכו'. כך שבודלייר הרחיב את הפן הצורני של השירה כך שיכלול מספר לא גדול של שורות ארוכות פרוזאיות. אולם מבחינת זיקוק התימצות הרעיון האמנותי, הוא נשאר עדיין במסגרת פואטית. נכון שכביכול אנחנו מרחיבים פה את הדיון לשאלה היכן עובר הקו בין שירה לפרוזה, אבל נראה לי שאינטואיטיבית ההבדל הזה ברור יותר וללו מסיבות טכניוות - אף אחד לא יטען שסיפור קצר הכתוב בשפה לירית הוא שיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר לפסקה השלישית, יש לזכור גם את ההייקו והחמשיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיפורים קצרים שקצרים יותר משירה: משלים קטנים של קפקא מול שירים רגילים וסיפורים ארוכים יותר מול אפוס שירי כגון האודיסיאה או לפחות פואמה מודרנית כמו של ביאליק או פואמה לא מודרנית בסגנון השירה הרומנטית. מאידך יש שירים שלשונם פרוזאית וסיפורים שלשונם...? לשונם מה? האם לשון גבוהה, מתפייטת, היא בהכרח לשון שירית? האם באותה פרוזה לירית השפה היא אכן שפת שירה? האם עלינו לספור מטפורות פר-שורה כדי להבחין שפת שירה משפת פרוזה? האם בפרוזה לירית יש אכן ריבוי מטפורות או סתם "מילים יפות"? האם ריבוי נקודתי של מטפורות הוא אכן שפת שירה או שעל המטפורות האלו להתחבר ישירות למוקד היצירה ולנבוע ממנה? ההבדל באורך הטקסט אינו מדד להבדלה. מה לגבי ההבדל בשפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין קריטריון יחיד ברור וחד-חד ערכי ולכן צריך גם להתייחס כיצד האמן הגדיר את יצירתו ,בדיוק כמו שכתב אבידן. ה"מיסגור" וה"הכתרה" של היצירה על ידי הכותב ו/או הקוראים מנווטת את הקיטלוג. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |