 |
חשוב לזכור כי אומנם פיש מוכיח כי שיר נתפס ככזה לפי המסגרת שבה הוא ניתן אבל העובדה שהוא נתפס ככזה אינה אומרת שהוא כזה או שאם אינו נתפס ככזה הוא אינו כזה, ואם הוא נתפס ככזה אין זה אומר שאין לו תכונה נוספת אשר כן מבדילה אותו מטקסט שאינו שירי.
המסה הנפלאה של ביאליק היא אומנם נפלאה אך כמובן שאינה פותרת את הבעיה. הוא מניח שפרוזה נבדלת משירה בלשונה, דבר שכמובן שאינו תואם את לשון הספרות הזו היום. ישנה פרוזה בעלת לשון שירית (ראה ספיח או שיר השירים לביאליק עצמו) ושירה בעל לשון פרוזאית (ראה שירה מודרנית). כמו כן, מסתו ככל שהיא נפלאה, היא יותר פילוסופית ממעשית, למעשה קשה גם להראות ששיריו של ביאליק עצמו ניחנים בהבחנה הזו. שים ללב שמסתו של ביאליק נעדרת דוגמאות ספציפיות (למיטב זכרוני הרפה) והיא אכן יותר בגדר מסה מאשר בגדר מאמר. כוונתו היא שלשון השירה צריכה להיות לשון חיה, כלומר שמילותיה אינן שואבות את כוחן מן ההסכמה שישנה לגבי המסומן שלהן אלא שצריכות להתחבר למסומן הזה. הקשר בין המסמן למסומן אינו צריך להיות שרירותי. על השירה לפרוץ את השרירותיות הטבועה ביסוד כל לשון ולהתחבר מחדש לעולם. כאילו לשחזר את הרגע שהמילים נחצבו מתוך המציאות וכן הלאה וכן הלאה.
אלו הם דברים יפים ואכן נהניתי רבות לקוראם בזמנו אבל יישומם כיצד?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש