בתשובה לשוקי שמאל, 25/11/08 20:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בסופו של דבר, הרוסים הצליחו לחסל (פיזית) את ההנהגה הבדלנית, ובעזרת מדיניות של הפרד-ומשול לגרום לכך שרבים יעדיפו להיות איתם מנגדם. אני לא חושב שזו רק הברוטליות - גם במלחמה הראשונה הם היו ברוטאליים בצורה שהרבה שנים לא נראתה כמוה, ואחוז ההרוגים האזרחיים באופן יחסי לגודל השטח ולאורך הסכסוך היה גבוהה מזו שבאפגניסטאן או וייטנאם. בכל אופן, כרגע נראה שידם של הרוסים על העליונה. יש כמה דיווחים על הידרדרות המצב הבטחוני שם ב-2007-8, אבל כרגע אין לי מספיק מידע כדי להיות בטוח בוודאות - בניגוד למלחמה הראשונה, בשניה הרוסים הצליחו הרבה יותר לפקח על זרימת המידע מהרפובליקה הצ'צ'נית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שזה האייל האלמוני למעלה. מילא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהבנתי השליט הנוכחי של צ'צ'ניה רמזאן קדירוב, הוא מורד לשעבר וראש כנופיה בהווה. נראה שהרוסים מצאו בו בן ברית המצליח לשלוט במדינה ולהחזיק מעמד כנגד כנופיות יריבות בכוחות עצמו. אני נוטה לחשוב עליו כעל בן ברית ולא שליט בובה משום שנראה לי שהוא משרת בעיקר את האינטרסים של עצמו. הוא פשוט גילה שהללו לא בהכרח סותרים את אלו של רוסיה. בסופו של דבר זכו הצ'צ'נים בעצמאותם. איכותה הירודה של עצמאות זו היא פחות או יותר מה שהם היו צריכים לצפות לו ולא נראה שהיא תשתנה תחת שליט אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחמד קאדירוב, בעל-בריתם לשעבר של הרוסים עד שחוסל ב-2004, היה במלחמה הראשונה בדלן, והיה גם המופתי של צ'צ'ניה. ההצלחה הגדולה של הרוסים במלחמה השניה הייתה שהם הצליחו לתקוע טריז לא בין חמולות, כפי שניסו במלחמה הראשונה מתוך הגזמה בחשיבותן, אלא בין הסופים המהווים לא רק את רוב אוכלוסייתה של צ'צ'ניה אלא את כל הממסד הדתי שם, לבין המוסלמים הוואהבים שהגיעו מ-1995 ואילך. בקצרה, רבים מהסופים הגיעו למסקנה שרוסיה היא האיום הקטן יותר, ושהאיסלאם המזרח-תיכוני מציק להם יותר, וההשלכות ברורות. תופעה דומה קרתה גם בדאגסטן ורפובליקות אחרות, אם כי כמובן בלי מלחמה של ממש - אבל חלק מההתגייסות הדאגסטנית לעצור את פלישתם של בסאייב וח'טאב ב-1999 היה עממי גמור ונבע מהתנגדות לוואהבים. באשר לאיכותה הירודה, פה אין מחלוקת. למעשה, גם הבדלנים היו ברובם המוחלט מוכנים להסתפק באוטונומיה מעשית נרחבת עם ערבויות ובטחונות, ואחד מסלעי המחלוקת העיקריים היה מי עושה את הצעד הראשון - כלומר, הרוסים היו מוכנים לתת לצ'צ'ניה אוטונומיה נרחבת בתנאי שתצהיר מראש שהיא חלק מרוסיה, והצ'צ'נים היו מוכנים לחסות בצל כנפיה של רוסיה בתנאי שתצהיר מראש שהיא מכירה בעצמאותה. ב-1994 וגם ב-2003 נעשו סקרים, אמינים במידה סבירה כנראה, שבהם התברר שרוב הצ'צ'נים - כולל תומכי הלאומנים - מוכנים להסדר עם רוסיה שאיננו עצמאות מלאה. אבל חשוב גם לזכור שיש לצ'צ'נים טראומה קולקטיבית מרוסיה כרוסיה (וכן, לא מעניין אותם אם פורמלית בריה"מ גירשה אותם. זו *רוסיה* מבחינתם) ואפילו תומכי הרוסים דיברו לא פעם על הצורך בבטחונות שימנעו מאיזה סטאלין חדש לבוא שוב ולהגלות אותם לקזאחסטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK, אבל לפי הבנתי המצב היום אינו שצ'צ'ניה היא חלק מרוסיה. צ'צ'ניה עצמאית כמעט מכל בחינה מתקבלת על הדעת. שליטתו של פוטין במתרחש בצ'צ'ניה מוגבלת למינימום המבטיח את האינטרסים החיוניים של רוסיה (למשל שלא ייבנו צינורות אנרגיה עוקפי רוסיה, יוצבו טילים אמריקניים על אדמת צ'צ'ניה או שבן בריתה ראמזן קדירוב נשיא האוטונומיה יודח ע"י חמולות יריבות או רדיקלים דתיים). למעשה יש קווי דמיון לא מעטים בין האוטונומיה הצ'צ'נית לאוטונומיה הפלשתינית ביו"ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'צ'ניה עצמאית למעט: 1. התחום הכלכלי (מטבע אחיד עם רוסיה, אזורי מכס משותפים, וכן הלאה) 2. התחום הצבאי (כוחות רוסיים פעילים בצ'צ'ניה, הגבול מוגן בידי משמר הגבול הרוסי, הכוחות הצ'צ'נים גם משרתים את רוסיה, ואגב גדוד צ'צ'ני נשלח ללבנון אחרי המלחמה האחרונה), 3. עצמאות רשמית. כל הדברים האלה לא חורגים יותר מדי ממה שרוסיה הייתה מוכנה להציע להם כבר בזמן שלטון דודאייב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |