בתשובה להאייל האלמוני, 24/11/08 0:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, כפי שנכתב כאן איפשהו בשרשור, הטעם הממוצע של גברים בגברים הוא שרירי ומנופח (ר' כוכבי סרטי אקשן), אל מול הטעם של נשים בגברים שהוא יותר חטוב ורזה (ר' כוכבי סרטים רומנטיים). שנית, כאשר מציגים לנו תמונה של מישהו ומכריזים מראש שהוא מושך ביותר, נטייתנו הטבעית תהיה להמעיט בערכו הויזואלי. אם אותה תמונה היתה מוצגת כתמונתו של גבר בעל דימוי עצמי גופני נמוך שסבור שהוא מכוער אש, לדעתי תגובתך היתה אוהדת יותר. שלישית, אני אמנם רחוק מלטעון ליכולת שיפוט בנושא, אבל נראה לי שפניו של השרירן מפגינים את הפרופורציות והסימטריה הנחשבים למושכים במקומותינו ובימינו, פחות או יותר. רביעית, מסת השריר של אותו שרירן רחוקה מלאפשר לו להיות מוגדר "באדי בילדר" של ממש. להשוואה ולהעלמת התיאבון למשך מספר שעות: http://members.lycos.nl/tijdspiegel/pics/bodybuilder... סביר שבאותה תמונה הוא פשוט מאמץ ומבליט במיוחד את שריריו, ובמציאות הוא נראה פחות רובוטריקי. חמישית, כגבר בהחלט הייתי מסכים להיראות כמו אותו שרירן (לא כולל גילוח מפשעה וחזה), מכיון שאני מאמין שהדבר יעלה את ערכי גם בעיני נשים (כבר ציינתי שגברים מערכיכים יותר את המראה הזה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אומרים לך שדוגמנית/שחקנית מסוימת היא מושכת ביותר, האם זה באמת יגרום לך להמעיט ביופיה? לי, לפחות, לא. גם האפשרות ההפוכה בספק, אם כי זה ייתכן. אינני יודעת לגבי פרופורציות וסימטריה, אבל בעיניי הוא מכוער. ואני באמת מתייחסת בעיקר לפנים. הגוף שלו סביר - לא מושך במיוחד ולא דוחה במיוחד (בניגוד לבדי בילדרים "קשים", שהם באמת דוחים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אומרים לי על ספר שהוא יצירת מופת, ובקוראי אותו אחשוב שהוא חביב בלבד, כנראה שיהיה אלמנט שלילי בתשובתי לשאלה ''מה אתה חושב על הספר''. לעומת זאת, אם ננעלתי במעלית ללא כל אמצעי בידור, ולפתע הבחנתי בספר על הרצפה, אותו קראתי מתוך שעמום ובהנחה שמדובר בחומר קריאה קלוקל כמו רוב הספרים, אך גיליתי שמדובר בספר חביב- כנראה שהאלמנט המוביל בספרי על הספר יהיה חיובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. צא ולמד מה ההבדל בין ספרים לדוגמניות. ב. ספר על רצפת המעלית לא יעורר בי את אותה דעה מוקדמת. ג. ייתכן שאתה פשוט הרבה פחות מושפע מלחץ חברתי. רוב האנשים מושפעים ממנו מאוד. ד. האם העניין של "אמרו לי" איננו תלוי במידה רבה במי שאומר לך? האם כשהדובר נחשב בעיניך לבר סמכא בספרות, או שהספקת להבחין בדמיון בטעם ביניכם בתחום זה גם אז תהיה תגובתך דומה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא רואה את ההבדל המהותי בין יופי דוגמנית (דוגמן, במקרה דנן) לספר. מבחינתי, כלקוח של המוצר, שניהם אמורים לגרום לי הנאה. הספר את הנאת הקריאה 1, והדוגמנית הנאה ממבט עליה. בשני המקרים אני יכול לשפוט בדיעבד עד כמה נהניתי. ב+ג. דווקא מכיון שאני מושפע מלחץ חברתי כמו כולם, אם כולם (= כל האנשים שאני מחשיב את דעתם) ממליצים לי על ספר מסוים וטוענים שמדובר ביצירה מדהימה, ואילו אני לא מתרשם ממנו במיוחד- אשפוט את הספר יותר בחומרה. זאת בגלל ההפרש בין הציפיות לתוצאות. אלמלא הייתי מושפע מדעת החברה, לא היה נוצר הפרש כזה ולא היה הבדל מבחינת ציפיותיי בין ספר נודע לבין ספר נודע לשמצה. דוגמא לצורך המחשה יכול להוות הסרט "שמש נצחית באש צלול", שפניתי בזמנו לראות לאחר שכל מכריי נהנו ממנו עד בלי די. נטשתי באמצע מתוך שעמום, ומאז איזכור שם הסרט מעורר בי אסוסיאציות שליליות. לו היה מדובר בסרט אקראי שהוקרן בטלויזיה באותה עת ולא שמעתי עליו מעולם לפני כן, כנראה שהייתי מסווגו בזכרוני לא כחוויה רעה, אלא סתם סרט בינוני (בעצם, כנראה שפשוט הייתי נוטש אחרי חמש דקות. אולי לא דוגמא טובה). 1 יש אנשים שקוראים ספרים מעוד סיבות, אצלם אולי ההשוואה לא טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעם של נשים בסרטים- הוא כזה שדורש את הגבר הענוג (אם כי גבוה) ובצילומים. במגע ישיר, לאומת זאת, אני מאמין שנשים רבות, נמסות דווקא בנוכחות פר ההרבעה. פרסום של צילום כזה, בידי מפרסם למשל, יכול לשרת מטרה בעוררו את זכרון התחושה השניה, גם אם האישה הנורמטיבית תאמר שהיא מעדיפה תמונה מהורהרת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמסות? מפחדות, אם כבר. התחושה הכי אינסטינקטיבית היא שאם היא לא תסכים בטוב, הוילדע-חאייע עלול להכות אותה עם אלה על הראש ולסחוב אותה בשערות למערה שלו, ולא משנה אם המערה היא חדר מלוכלך במוטל עלוב, דירה שכורה או וילה מפוארת. קשה לי מאוד, ואני מניחה שקשה לעוד רבות, רבות מאוד, "לחוש" מה "ממיס", או מה גורם לאותה "תחושה שניה", כאן, למשל: (שלא לדבר על זה שגם אם הוא ישתדל להיות עדין ככל יכולתו, הוא עלול למחוץ לא בכוונה אישה ממוצעת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבתי על התמונה הראשונה. וללא קשר לפחד האינסטינקטיבי (והרציונלי) מוילדס-חאייס. דמיני פגישה בשני גברים נחמדים, מנומסים וחיכניים, אה כן- בנוכחות ילדים- שניהם מפגינים כשרון פנומנלי עם ילדים. שלא באשמת אף אחד מהצמד העדין והרומנטי, אחד נמוך וצר חזה, השני עדין, רומנטי ומסוקס, בעל קול נמוך ושקט, העדינות בה אחז בה בידיו הגדולות שלחה רעד במורד גווה וכ'ו וג'ו. עכשיו הטענה: בגדול, התגובה של נשים ליצוג ויזואלי, של כל הטוב הזה, פחות מובהקת ממקבילתה הגברית. יותר אמביולנטית, בשל חשש עמוק מאלימות, למשל. עם זאת, ליצוג ויזואלי שמנסה לעורר את הלבידו הנשי, עדיף עדיין, להציג גבר גדול (במידה סבירה) על פני צ'יקמוק איטריתי. שוב- לכך שבאותה הנשימה, מתעוררות תחושות נוספות, חלקן נרתעות, ולכך שההויה הנשית מורכבת לאין ערוך ושיעור מזו שלנו, התולעים, לא בהכרח יש השפעה מבטלת בשאלה: "מה מושך יותר נשים - צילום של גדול או קטן?" (אם תשלחי לי צילום של בחור עוד יותר גדול - אני לא בטוח אעמוד בזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהילדים רלוונטיים לתיאור. וה''רעד במורד גווה'' מצוין, אבל לגבי ידיו הגדולות אני בספק. בכל אופן, בתור התחלה זה די בסדר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |