בתשובה לרון בן-יעקב, 21/11/08 17:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שאתה מתקנטנן. אני מתכוון "שכן אותם" באופן שבו הם היו עושים זאת בעצמם אילו נתת להם כסף. האמת, נדמה לי שעדיף לתת להם "זכאות לדירה בגובה X" ולאפשר להם לחפש לעצמם דירה. לי אין ספק שהם יבחרו בשכונה "משלהם". כשאני הגעתי לניו-יורק, היה לי מאוד נוח לגור בשכונה שבמכולת מדברים עברית, מוכרים קפה עלית וגרעינים שחורים, ולגנון של הילדים קוראים "גן רננים". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מנחש, השכונה הזו היא לא בדיוק ניו יורק :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבורתני, שלו הייתי מהגרת ניו-יורקה (או כל מקום אחר בחו''ל), הייתי מחפשת מקום כזה ממש לגור בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסוע עד לניו יורק ובסוף לשלוח את הילדים לגן רננים?! די חסר טעם, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן! זה מה שהבנו אחרי שנה ועברנו אל מחוץ לעיר. אבל בשנה הראשונה, כשאתה לא יודע כלום על איך מסתדרים במקום, איפה כדאי לקנות, איך משתמשים בתחבורה ציבורית או ברשת הכבישים המקומית, מה זה גן או בית-ספר טוב וממה כדאי להתרחק, איך קונים מכונית משומשת וכמה היא עולה ועוד כיוצא באלו דברים קטנים מהחיים, שלא לדבר על אנגלית די עילגת שמסמנת אותך מרחוק כאהאבל וכשאתה לא מבין את התפריט במסעדה גם אם יש לך פטור באנגלית מהאוניברסיטה בת"א, בתנאים כאלו אתה (טוב, אני) נמשך אל כל דבר מוכר. אם יש לך שם "גן רננים" וגננת "רינה", אז יש דבר אחד פחות שלא הבנת. אם בערב אתה יכול לקחת את הילדים ל"פיצה נעמי" ולפגוש שם אנשים אחרים במצבך ושמדברים בשפתך, איכות החיים (הפסיכולוגית) שלך עולה באלפי אחוזים - הרבה יותר משתעלה עם דירה במגדלי טראמפ, למשל. אם אחרי שנה או שנתיים אתה מתחיל להבין איך העולם מתנהל - ובקטנה הוא מתנהל שונה מכל מה שאתה מכיר, לא חשוב מהיכן היגעת - אז אתה מתחיל לחשוב על לעבור דירה ולנסות להיות קצת יותר אמריקאי. יש רבים שנשארים בשכונה הזו או בסביבתה כל החיים או עד שהם חוזרים לארץ. אנחנו עברנו החוצה אבל גם אחרי 10 שנים לא היינו ממש אמריקאים - עובדה שבסוף אנחנו בישראל ואני כותב עברית באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד יהיה אם תוכל להסביר לצרכנית מה פשר "ובקטנה הוא מתנהל שונה מכל מה שאתה מכיר, לא חשוב מהיכן היגעת". האם מרקם יחסי הזיקה בין הפרטים בארה"ב נבדל במהות מכל חברה אנושית אחרת? ולמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מהגר, לא ממש מעניין אותך "מרקם יחסי הזיקה בין הפרטים". אתה עסוק בשאלות הרבה יותר בסיסיות כמו: - למה בבית מרקחת הם לא יודעים מה זה אקמול? - למה בחנות כלי בית אין מגרפה כמו שהייתה לי בבית אלא רק מטאטא רחב כזה לעלים? - למה בתחנת דלק לא כתוב 95, 96 אלא רק 98 ו-UL. ואיזה אתה צריך? - למה מוכרים לך מים כחולים לראדיאטור כשאתה רגיל לשים מים מהברז. - מה זה כל הקודים המוזרים שיש במודעות על דירות להשכרה? - איך מוצאים משהו שהכי דומה למטרנה שהתינוק שלך רגיל לאכול? - למה מסתכלים עלי כמו משוגע כשאני מבקש סלט או עגבניה בארוחת בוקר בקופי-שופ. (כאילו מה ביקשתי). - למה הלחם שלהם מגעיל (הוא אפוי עם שומן חזיר) - למה הקפה שלהם דלוח - ואיך אני אסביר להם מה זה קפה טורקי. - איך בודקים מכונית לפני קניה מיד שניה -לא שמעו שם על דינמומטר. - מה זה מחיר סביר במוסך על החלפת אגזוז. - מה הדרך הקצרה והזולה ביותר מהבית לעבודה, לגן, לסופר... ועוד אלף שאלות קטנות שכל הזמן מסתבר לך שהם לא כמו שחשבת. הבעיה מחמירה שבעתיים כי המקומיים (בכל מקום) שגדלו שם, בכלל לא מבינים איזה אידיוט לא יודע דברים אלמנטריים כאלו. מה, הוא גדל בג'ונגל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרקם יחסי הזיקה בין הפרטים בכל מקום שונה במהות מכל חברה אנושית אחרת. גם אם נדמה לך שכפר גלובלי קטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מכיר התנסויות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו אני מכיר התנסויות אחרות. כשג'ון לנון היגר מלונדון לניו-יורק אני בטוח שהייתה לו התנסות אחרת ולא רק בגלל הדמיון בשפה. אבל בקווינס יש מאות אלפי אנשים מעשרות מדינות שההתנסות שלהם דומה לזו שתארתי, ולפעמים יותר קשה - אם הם באו ממקומות שתרבותם עוד פחות מערבית מזו שבישראל. והפתיל הזה התחיל בטענתי שגם בישראל ובצרפת יש אנשים רבים במצב הזה. בכל מקרה, יהיה מעניין לשמוע על ההתנסות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למה צריך לחפש אקומול או להתעקש על סלט בארוחת בוקר כשברור שלא מתעוררים במפתיע במקום חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר על התעקשות אלא על בורות. כישראלי צעיר ופרובינציאלי, שהוא או הוריו לא היו מעולם באמריקה, חשבתי שסלט זה הדבר הנורמאלי ביותר לבקש בארוחת בוקר במקום תפוחי אדמה שאני רגיל לאכול בצהריים. מישהו היה צריך להסביר לי ש"ככה זה באמריקה" אבל האמריקאים לא יודעים שאלו דברים שצריך להסביר למישהו, כי *הם* חושבים שתפוחי אדמה קלויים בבוקר, זה הדבר הנורמאלי ביותר בעולם כולו. זה מזכיר לי שפעם אמרנו לבן שלנו שכשהיינו קטנים לא הייתה לנו בכלל טלוויזיה. אז הוא שאל "אז מה ראיתם?". לך תסביר לו ששמענו רדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שניתן להסביר עולם בלי טלויזיה. תאר לך אנשים שאפילו מחשב לא היה להם בילדות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילדים שלי לא מאמינים שהייתה חיה כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא ממש מאמינה. נראה לי יותר שזה זכרון כוזב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרמניה משכך הכאבים נורופן מופץ לרוב בשם אחר (איבופרופן) ולפחות בפעם הראשונה שאתה מנסה לרכוש אותו, אתה תלוי ברוחב ידיעתו והשכלתו של הרוקח. אגב, ת'לידומיד הופץ לראשונה בגרמניה בשם קונטרגן, וזה השם שמוזכר בה כשדנים בארועי הזוועה שקשורים בו. כפי ידוע, כיום התרופה משמשת לחולי צרעת. על פי מה שמספרים, הגילוי לשמישותה של התרופה היה מקרי. רופא בבית החולים למצורעים בישראל מצא את התרופה קונטרגן בארון התרופות ונתן אותה לחולה, בלי להבין שמדובר בת'לידומיד. יכול כמובן להיות שזו סתם אגדה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הדף הזה: "מספר חולי הצרעת בישראל בשנת 1995 הוא 219. בישראל ישנו בית חולים מיוחד לחולי צרעת, הלוא הוא בית החולים הממשלתי ע"ש הנסן בירושלים. מקום זה הוא המרכז הארצי לטיפול בחולי צרעת בישראל. הוא נוסד על ידי נדבנים גרמנים בשנת 1855, ונוהל על ידי נזירות במשך שנים רבות. בשיא פעילותו היו מאושפזים בו 60 מצורעים. בשנת 1995 היו מאושפזים בבית חולים זה רק 4 חולים כרוניים, ועוד כ-10 חולים לתקופות אשפוז קצרות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבלבלת קצת. השם של התרופה הוא איבופרופן (Ibuprofen), בעולם הוא נמכר תחת שמות מסחריים שונים: נורופן, אדוויל, אדקס, מורטין ועוד. אבל, כל רוקח וכל רופא בכל מקום בעולם ידע מה זה איבופרופן ובאיזה שמות מסחריים הוא נמכר במדינה שלו. בכלל, למי שמטייל בעולם עם ילדים או עם אלרגיה, כדאי להכיר את השמות של התרופות ולא רק את השמות המסחריים שלהם (למשל, במקום אקמול, כדאי לחפש תרופות שמכילות פרצטמול - Paracetamol או אצטאמינופן - acetaminophen). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קיי, נתקן את הסיפור: כל עוד גרתי בארץ ידעתי שלתרופה קוראים נורופן, ולא יותר. בגרמניה הייתי צריכה להתוודע לשמה הבינלאומי. אי לכך, קוראים בעלי תחושות עליונות שדורשות פורקן, מוזמנים להתחיל להתנשא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בשם עברי מול שם בינלאומי. אלא בשם מסחרי (ודווקא לא הנפוץ מבין השמות המסחריים) מול שם גנרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורא בעל תחושות עליונות שדורשת פורקן! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה! איך לא חשבתי על זה בעצמי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מתאר אותך to a ti. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מטייל שבוע או שבועיים, אתה יכול (וצריך) לחפש התנסויות ולאכול כמו המקומיים. כשעברת לגור במקום כלשהו, מהר מאוד נמאס לך מקרואסון (או מה שלא אוכלים במקום אליו היגרת) בארוחת הבוקר, ואתה מתחיל לרצות ירקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לו ימאס לאכול קוראוסון ולמקומיים לא? זה גם הפוך (לצרפתים שמהגרים לישראל נמאס מירקות)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגלים. אם היה נמאס להם מזה, מזמן הם היו עוברים לאכול ירקות בארוחת בוקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט יש ארצות שבהן אוכלים פחות ירקות טריים, בגלל אקלים, תנאי גידול או סיבות אחרות. באותה את יכולה לשאול למה לישראלים יימאס לאכול סלט וחביתה. לא יימאס להם. אבל למי שבא מתאילנד או מנורווגיה, ומתנסה בסלט וחביתה, זה בהחלט יכול להימאס כי עבורם זה רק עוד סוג של מטבח (ולא המטבח הביתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה ''באותו אופן את יכולה לשאול''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הרבה מאד ישראלים באו מהארצות האלה, והמטבח הביתי שלהם לא כלל ירקות טריים ובגל זאת... מעניין. לפחות לישראלי שכותב את זה נמאס כבר מזמן לאכול סלט וחביתה. ''מטבח ביתי'' לא אומר שאי אפשר לגלות שמשהו אחר הוא פשוט יותר טוב לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות ה-50 הפעילו בארץ שטיפת מוח / תעמולה מאסיבית / חינוך העם לתזונה נכונה שתומכת בתעשייתנו הצעירה / בחרו את הטוב בעיניכם - על מנת להשריש הרגלים כאלה בציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה תמוהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? ברומא התנהג כמו הרומאים? בהנחה שאתה חובב ארוחת בוקר כמקובל בארץ, כמה זמן יעבור עד שתתחיל לטפס על הקירות כי לא מספקים לך את זה? כמה זמן יעבור עד שתגלה שאתה לא אוכל ירקות בכמות אליה אתה רגיל וזה יתחיל להפריע לך? או לחילופין, כמה זמן יקח עד שתגיע למסקנה שלא מתאים לך שעועית ובייקון על הבוקר, או שנמאס לך מזריקת סוכר בדמות קרואסון על הבוקר? יום? שבוע? חודש? חצי שנה? בכלל לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקני אותי אם אני טועה אבל כבר היינו בדיון דומה. ''כמה זמן'' את שואלת ונראה שאת כבר עונה ''די מהר'' (למרות סידרת השאלות בסוף תגובתך) ללא שום גיבוי רציני. אני לא יכול לענות על זה אלא על סמך ההתנסות שלי וההתרשמות הסובייקטיבית מאנשים שאני מכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נועה צמחונית, ושמתי לב גם אצל החברים והידידים וגם ברשת שצמחונים הם משום מה אנשים שהאוכל הרבה יותר מעסיק אותם מאנשים סתם, אין לי מושג למה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח. אבל תראה לי כמה ישראלים פותחים את היום בארוחת בוקר של חביתה-סלט-לבניה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראלים באופן כללי? מי יודע. בקרב האיילים יש רוב לארוחה כזאת (בערך) דווקא בערב, דיון 2954. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי נחשוב ביחד. מה זה "אנשים סתם"? אנשים שלא עשו שום בחירה עקרונית לגבי התפריט שלהם? שאוכלים כל מה שיש בסופר כי הוא שם? אם כך את צודקת. כמובן, יש המון אנשים "סתם" שעשו בחירה כזו ואינם צמחונים (נגיד, קבוצת חולי הסוכרת. אני חושבת שהם חושבים על אוכל לא מעט). לאיזו מגירה נכניס אותם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארץ אני לא אוכל ארוחת בוקר ברוב המוחלט של הבקרים, בחו"ל אני תמיד אוכל ארוחת בוקר, ולעיתים קרובות היא דשנה מאוד. בארץ אני תמיד אוכל צהריים, בחו"ל לעיתים קרובות אני אוכל ארוחה קלה בצהריים או מחמיץ את ארוחת הצהריים כליל. בנוגע לשאלה הקונקרטית, בעבר עבדתי במקום עבודה שבו היה אפשר לאכול ארוחת בוקר (בתשלום מסויים), בין השאר הוצע שם קוראסון לארוחת בוקר, לא משהו שנהגתי לאכול לפני כן או לאחר מכן לארוחת בוקר, אחרי תקופה שבה אכלתי קוראסון מדי בוקר, חסתי על בריאותי ומשמני וצמצמתי את צריכת הקוראסונים, אבל התשוקה לקוראסון (שראיתי מדי בוקר) נשארה. אחרי שעזבתי את העבודה לא חשתי געגועים לקוראסון... באופן כללי, נראה לי שאוכל קבוע עשוי לשעמם אותי, והעדר בשר\ירקות\לחם\שוקולד (תלוי באיזה חלק של העולם אתה) עשוי לגרום לי לגעגועים אליהם, ולתשוקה אליהם אם אני אראה אותם פתאום בתפריט או בחנות עד כדי מוכנות לשלם מחיר גבוה מהרגיל עבורם. אבל לטפס על הקירות? מבחינתי זאת הגזמה פראית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במבה במקלוד גנג' במחיר חסר פורפורציות לא עשתה לי כלום אחרי חודש וחצי. אחרי חודשיים קופסת מלפפונים חמוצים גרמה לי אושר רב שנוצח רק על ידי סלט ירוק(!) עם בולגרית(!!) וזיתים(!!!)1 שאכלתי בבנקוק חצי שנה אחרי שעזבתי את ישראל. לטפס על הקירות? לא יודעת, אבל חסרונם של ירקות ירוקים וגבינות לבנות הורגש אצלי בצורה שלא חשבתי שאפשרית. לחלופין, מדריכים הודים/נפאלים שהסתובבתי איתם מדי פעם לא הפגינו שום רצון לחרוג ממנת הדאל הקבועה שלהם, גם לא כשהיו אפשרויות אחרות בסביבה (בישלתי פעם עם חבר מנת פסטה בעגבניות והצענו לבעל הבקתה שהתגוררנו בה חלק מהמנה, הוא הסתכל עלינו, ועליה, בצורה מאד חשדנית. היה ברור שלא מדובר בסירוב מטעמי נימוס). 1 כלומר, סלט יווני. http://www.flickr.com/photos/galitlub/4211017904 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אתה בחו"ל לא למטרת טיול, אלא למטרת מגורים ארוכי טווח: כמה זמן יעבור עד שתרצה לשחזר את הרגליך מהארץ? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |