בתשובה לנועה ו, 09/12/11 23:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בארץ אני לא אוכל ארוחת בוקר ברוב המוחלט של הבקרים, בחו"ל אני תמיד אוכל ארוחת בוקר, ולעיתים קרובות היא דשנה מאוד. בארץ אני תמיד אוכל צהריים, בחו"ל לעיתים קרובות אני אוכל ארוחה קלה בצהריים או מחמיץ את ארוחת הצהריים כליל. בנוגע לשאלה הקונקרטית, בעבר עבדתי במקום עבודה שבו היה אפשר לאכול ארוחת בוקר (בתשלום מסויים), בין השאר הוצע שם קוראסון לארוחת בוקר, לא משהו שנהגתי לאכול לפני כן או לאחר מכן לארוחת בוקר, אחרי תקופה שבה אכלתי קוראסון מדי בוקר, חסתי על בריאותי ומשמני וצמצמתי את צריכת הקוראסונים, אבל התשוקה לקוראסון (שראיתי מדי בוקר) נשארה. אחרי שעזבתי את העבודה לא חשתי געגועים לקוראסון... באופן כללי, נראה לי שאוכל קבוע עשוי לשעמם אותי, והעדר בשר\ירקות\לחם\שוקולד (תלוי באיזה חלק של העולם אתה) עשוי לגרום לי לגעגועים אליהם, ולתשוקה אליהם אם אני אראה אותם פתאום בתפריט או בחנות עד כדי מוכנות לשלם מחיר גבוה מהרגיל עבורם. אבל לטפס על הקירות? מבחינתי זאת הגזמה פראית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במבה במקלוד גנג' במחיר חסר פורפורציות לא עשתה לי כלום אחרי חודש וחצי. אחרי חודשיים קופסת מלפפונים חמוצים גרמה לי אושר רב שנוצח רק על ידי סלט ירוק(!) עם בולגרית(!!) וזיתים(!!!)1 שאכלתי בבנקוק חצי שנה אחרי שעזבתי את ישראל. לטפס על הקירות? לא יודעת, אבל חסרונם של ירקות ירוקים וגבינות לבנות הורגש אצלי בצורה שלא חשבתי שאפשרית. לחלופין, מדריכים הודים/נפאלים שהסתובבתי איתם מדי פעם לא הפגינו שום רצון לחרוג ממנת הדאל הקבועה שלהם, גם לא כשהיו אפשרויות אחרות בסביבה (בישלתי פעם עם חבר מנת פסטה בעגבניות והצענו לבעל הבקתה שהתגוררנו בה חלק מהמנה, הוא הסתכל עלינו, ועליה, בצורה מאד חשדנית. היה ברור שלא מדובר בסירוב מטעמי נימוס). 1 כלומר, סלט יווני. http://www.flickr.com/photos/galitlub/4211017904 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אתה בחו"ל לא למטרת טיול, אלא למטרת מגורים ארוכי טווח: כמה זמן יעבור עד שתרצה לשחזר את הרגליך מהארץ? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |