 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מנסה ממרום שנותי להיזכר מה היו המשחקים שלנו בגיל חמש עשרה. היו משחקי קופסה כמו מונופול, שבצנא, דמקה ושחמט. היו משחקי חוץ כמו סימני דרך, חתוך את העיגול, משחקי ג'ולות למיניהן וגם הקדרים באים בגירסת חוץ ובגרסת בריכה. והיו כדורגל וכדורסל ומחניים. מה נשאר מכל זה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים זקנים עם בעיות זכרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף בעיות זכרון על פני העבדות המודרנית הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגיל חמש עשרה כבר שיחקנו פוקר על כסף קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה המעניינת היא האם הפופולריות האדירה של WoW, שגורמת לאנשים לשחק בו כל כך הרבה ברצף, מעידה על כך שזה פשוט משחק טוב יותר מכל המונופולים למיניהם. כמובן שאפשר סתם לטעון שהוא ממכר יותר, אבל אני לא בטוח בכלל. אני בוודאי משוחד, אבל נראה לי שהמחשב פותח לנו אפשרויות חדשות בתחום המשחקיות הלא-ספורטיבית שלא היו קיימות בעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...הבעיה היא שאם המשחקים האלה כה ממכרים שהם מונעים ממך את משחקי החוץ אתה מפסיד הרבה מאוד אפשרויות חיברות שהן חשובות לחיים לפחות כמו הגירויים שאתה מרוויח במשחקי המחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להבהיר במפורש - משחקי מחשב, ממכרים ככל שיהיו, לא מונעים כלום מאף אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, גם לשחקנים הנלהבים ביותר יש עדיין מספר שעות מוגבל ביממה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן השחקנים מונעים מעצמם דברים מסויימים (או עשיית דברים ''חשובים'', או משחק נוסף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, ר"ל, ויתור על צפייה בכוכב נולד, האח הגדול ו/או פסוקו של יום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הנער שוודי. בשוודיה, טלויזיה מצויינת. בשוודיה אנשים יותר אדיבים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד. אבל הבחירה היא לא תמיד בחירה מושכלת (ר' דיון 3021). ילד שאיננו מלכתחילה רעים להתרועע עלול לברוח למחשב בשל הקושי הקטן ביותר במשחק עם חבריו, והקושי הזה עלול להתגבר עם הזמן. יותר מזה, אם רוב/כל הילדים הסביבתו נוהגים כך, כבר לא יהיה לו עם מי לשחק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש לו בעיות כאלו עם חברים שבגללן הוא בורח למחשב בכל פעם שיש קושי, אני לא חושב שרמת ההתמכרות שהמשחקים גורמים לה היא פקטור בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהיא יכולה להיות פקטור. בגילים קטנים בעיקר, כמעט לכל ילד קורה שהוא נעלב מחברים, רב איתם או מתרחק מהם מסיבות כלשהן. אם אין לו איזה משחק ממכר בבית, סביר שהצורך לשחק ולנהל קשר עם חברים יספיק כדי שהוא יתגבר על התחושה השלילית והדינמיקה הרגילה של העניינים תעזור לו להתגבר על המשבר, שיהפוך למשהו נקודתי וזעיר. אבל אם יש לו משחק כזה בבית, שבו לא סביר שייתקע בשום קושי כזה, האינרציה תביא אותו להעדיף את המחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וילד עם בעיות ריכוז קלות, שברגע שיתקל בקושי בלשחק במחשב יברח למשחקים בחוץ, ובסוף ישאר מאחורי כל חבריו, זה לא בעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקיאה בנדון, אבל הערכתי היא שאין ילד שבעיות הריכוז שלו ימנעו ממנו לשחק WOW. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק צריך לשחק שבוע או שבועיים במשחקים מהסוג הזה כדי לדעת את התשובה לשאלה שלך: המשחקים האלו בנויים למכר מההתחלה ועד הסוף. הטריק כולו מבוסס על מתמטיקה פשוטה יחסית. גרף ההתקדמות בשלבים הוא לוגריתמי. השחקן חווה סיפוק של התקדמות מהירה יחסית בשלבים הראשונים. לאט לאט ובלי משים נדרשות עוד ועוד שעות עבור אותה התקדמות. התוצאה - התמכרות קשה. אחד המושגים הבסיסיים בקרב שחקני MMORPG הוא Grind_(gaming) [Wikipedia]. האספקט השני שהופך את המשחקים האלו לממכרים כ"כ הוא הפן החברתי. אותו הדבר שהפך את פייסבוק ומייספייס להצלחות מסחררות הופך את המשחקים האלו להצלחה. כל השחקנים שמשחקים באותו המשחק יוצרים מאגר שממנו נוצרות קהילות וירטואליות שונות. היתרון שיש לקהילות מהסוג הזה הוא שהאספקט שהוזכר לעיל מלכד את כולם. בנוסף המשחק בנוי בצורה שהפעילות הבאמת מעניינת היא זו שנעשית בקבוצה תוך צורך בשיתוף פעולה ולפעמים אפילו ארגון עם רמה גבוהה של משמעת. האספקט הזה בתורו מזין את הרצון של השחקן "לטחון" (לעיל), כדי לאפשר לעצמו להשתתף באפקטיביות בפעילויות הקבוצתיות השונות (שאם לא כן הדמות שלו תהיה חלשה מדי לשם כך). התוצאה: התמכרות קשה, שעות על גבי שעות של משחק, ויתור על שעות שינה, פעילויות אחרות, זניחת חובות. אני באופן אישי חושב שיש כאן שאלה אתית שצריכה להישאל. אולי אפילו מקום לחקיקה. ולינק משעשע בהקשר הזה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד, מה שאתה אומר נשמע נכון. מצד שני, כשחושבים על זה קצת מגלים שכמעט כל משחק RPG (גם כאלו "אמיתיים" ולא ממוחשבים) מכיל בתוכו סקלה לוגריתמית כלשהי להתקדמות. גם ה-Grinding מאפיין לא רק את משחקי הרשת אלא גם משחקי RPG ממוחשבים ליחיד כמו Final Fantasy הקלאסיים. זה חלק מהמשחק, ובניגוד למה שנכתב בערך - זה גם יכול להיות מהנה. "זניחת חובות" זה דבר שקורה לכל מי ששוקע במשחק מרתק. או ספר מרתק, לצורך העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות האספקט הראשון נכון לגבי כמעט כל פעילות תחרותית שהיא, משחמט דרך איגרוף תאילנדי ועד טטריס. לדעתי השני הוא המשמעותי באמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מגדיר "משחק טוב"? והאם אפשר בכלל להשוות "טיב" בין משחק מחשב למשחק קופסא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי רמת ההנאה (הסובייקטיבית, כמובן) שהוא גורם לשחקן, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, משחק יכול להיות מעולה ביום חמישי, אבל ביום שלישי להיות ממש גרוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדי (לדעתי) לא צודק. ביקורת של משחקי מחשב איננה סובייקטיבית יותר מביקורת ספרות או ביקורת קולנוע. מבקרים מקצועיים יודעים להתיחס בביקורת שלהם לז'אנרים, לאמצעים אומנותיים, ליכולת משחק של המדובבים, לביקורת ממשק ועוד תחומים הרלבנטיים למדיה הספציפית הזאת. לשאלתך לגבי ההשוואה בין משחקי קופסא למשחקי מחשב: זה תלוי בז'אנר של משחק המחשב. (למשל) קיים ז'אנר שלם של משחקי אסטרטגיה בתורות, שלמרות ההבדלים המתבקשים, הם די דומים באופיים והתנהלותם למשחקי הלוח/קופסה שמהם הם הושפעו. כמובן שלהשוות משחק יריות שכולו אקשן לדמקה, זה כמו להשוות תפוזים לאלמונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המשחק היה מעולה ביום חמישי, גרוע הוא כבר לא יהיה (עבור אותו שחקן). אולי הייתי צריך לומר ''כמות ההנאה הסובייקטיבית הכוללת שהוא גרם לשחקן''. אפשר גם לתת ביקורת אובייקטיבית כמו שאביב אומר, אבל לדעתי היא פשוט לא רלוונטית כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אלה קיימים גם היום1. התשובה לשאלתך, לדעתי, היא: "הכל". לדוגמא: אני וחברים לעבודה קופצים כל שבוע למגרש כדורסל, זה או אחר, ברחבי חיפה, לאחר שעות העבודה. ילדים ונערים רבים נמצאים במגרשים האלה ועוסקים בפעילויות ספורט (בד"כ כדורגל, אבל גם כדורסל וענפי ספורט אחרים). המגמה אולי אפילו הפוכה משאתה חושב: לפני כחודש הגענו למגרש שהיה מלא ב*ילדות* ששיחקו כדורגל (ולכן נאלצנו לחפש מקום אלטרנטיבי). ____________ 1 עבור ילדים, אבל גם עבור מבוגרים. אפילו בגילאי 30+. מאוד מוזר לי שמבוגרים רבים סביבי מוותרים על כל אלה ומתיחסים אליהם, משום מה, כאל עיסוקים לילדים2. התקשתי למצוא ברשימה שלך דברים שאני לא עושה גם היום. אני אמנם לא משחק גולות מאז כיתה ב', אבל אני בהחלט מוצא את הזמן (פחות מפעם, אבל עדיין) למשחקי קופסה (כמו שבצנא, שחמט ומשחקי אסטרטגיה), כדורסל וכן, גם משחקי מחשב/קונסולות. 2 או מתרצים את אי העיסוק בהם ב"מחסור בזמן" או "יש לי ילדים", תוך כדי שריפת שעות לא מעטות בצפיה בתוכניות ריאליטי בטלוויזיה, שיטוטים משמימים במרכזי קניות או בעיסוקים אחרים שנחשבים מאוד בוגרים (בד"כ בלי שום הצדקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''או מתרצים את אי העיסוק בהם ב''מחסור בזמן'' או ''יש לי ילדים'''', בדרך כלל זה הפוך, אין לי ילדים (ואחר כך אחיינים, ואחר כך נכדים...) זה תירוץ של מבוגרים לשחק לא תירוץ לא לשחק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם וגם. העיקר הוא שבשני התסריטים מיחסים את העיסוקים האלה, משום מה, ל"עיסוקים לילדים". המבוגר צריך להמנע מהם או להשתמש באפולוגטיקה על מנת לעסוק בהם. נראה לי שהגישה הזאת, בקרב מבוגרים, מקובלת בישראל יותר משהיא מקובלת במדינות אחרות בעולם המערבי1. _____________ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגיל 15 שיחקתם סימני דרך וג'ולות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב מונופול וילדותנו שהיתה יפה, סקר זריז: כשאתם שיחקתם מונופול בילדותכם, לאילו מן החוקים הבאים - כולם שרירים וברורים וקיימים בחוברת - צייתּם? (1) אם יש לכם עיר שלמה, וגם בלי בתים, דמי השכירות כפולים; (2) אפשר למשכן רכוש שקניתם; (את זה הצלחתי להכניס לחוג החברתי שלי בשלב מסוים, אחרי שהסתקרנתי וקראתי את ההוראות. שאר הרשימה כאן היא כבר שינויים רדיקליים מדי, ונשארו משאת נפש לא ממומשת שלי אי-אלו שנים.) (3) (א)אפשר למכור בתים ומלונות; (ב)רק לבנק; (ג)בחצי ממחיר הקנייה שלהם; (4) "מס הכנסה" פירושו לשלם 10% "מהערך של כל רכושך"; (ומה עשו אצלכם במקום? (אצלנו שילמו 10 ל"י). להגנתנו הקולקטיבית יש לציין ש(א) רחמים על הילד, (ב) ההוראות בעברית לא פירטו יותר מדי מה זה אומר בדיוק. ההוראות שיש באינטרנט באנגלית כן מפרטות, וגם נותנות אופציה לשלם 200 במקום בלי לחשב.) (5) מי שעולה על רכוש פנוי ומחליט לא לקנות אותו, הבנק מוכר אותו במכירה פומבית(!). והאם גם אתם צייתם לחוק הבא, שאין לו זכר בחוקים הרשמיים - (6) לאחר שעיר שלמה שלכם, מותר לבנות בית על רחוב - רק כשנוחתים עליו בתורכם (הנכון: לאחר שעיר שלמה שלכם, מותר לבנות מתי שבא לכם)? ואם גם אתם צייתם לחוק 6, האם אי-פעם המשחק הגיע למעמד המרגש של פשיטת רגל, וכמה זמן זה לקח? (אצלנו, אני די בטוח, אף פעם לא, ומשחקים נמשכו שעות.) וזווית אחרת, איילית משהו: כשמסתכלים ממרום שנותינו על חוקי התשלום על חברת החשמל ומפעל המים (אם יש אחד מהם, פי 4 מהקוביות, אם יש שניים, פי עשר), ועל אלו של האוטובוס (אם יש אחד, 25 ל"י, שניים 50, שלושה 100, ארבעה 200) - ובעצם על כל השיטה של "דמי-שכירות"-עיר שלמה-בתים-מלונות - וכשמבינים למה קוראים למשחק "מונופול" - האם המשחק הוא סאטירה על שוקחופשי מנקודת ראות סוציאליסטית, או סאטירה על שוק פרוטקציונרי מנקודת ראות שוקחופשית? בעצם לא משנה, בואו לא נענה על השאלה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא 2. כן (עבור חצי מערכם ומתחלקים חצי בחצי ברווחים עם הבנק) 3. ב (ואז הבית מוסר והבנק לא מקבל כסף ממי שדורך שם) 4. בילדותנו 10 ל"י, כשגדלנו והבנו מה זה % אז כן 5. לא 6. כן, אבל אפשר בתור הזה (כשנוחתים ברחוב) לבנות בו יותר מבית אחד. 7. לא והיו לי משחקים שנמשכו (עם הפסקות) ימים ואף שבועות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כמו איזי: 1. לא 2. כן 3. א. כן ב. לא ג. כן ולא (לבנק בחצי המחיר, אבל במכירה פומבית ליתר המשתתפים ע"פ מו"מ חופשי). 4. כן 5. לא 6. בערך: מותר לבנות בית בכל רחוב שאתה רוצה, בעיר שכולה שלך, בזמן שאתה ב*עיר*. (כלומר, אם אתה בתל אביב, ברחוב אלנבי, אתה רשאי לבנות ברחוב דיזנגוף) לא, אבל משחקים אף פעם לא גלשו לימים הבאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא. 2. כן. 3. מעולם לא נתקלתי בזה. 4. 10% מסך כל רכושך. 5. לא. מי שעולה על רכוש פנוי ולא קונה אותו, מישהו אחר יכול לעלות עליו ולקנות אותו. אם הבנק היה מוכר אותו מכירה פומבית, בראשית המשחק כל תל אביב היתה למכירה, ואף אחד לא היה קונה כי אין לו כסף. 6. אכן. רק כשאתה נוחת עליו בתורך. מעולם לא הגענו לפשיטת רגל. הסעיף האיילי: האם מישהו שיחק פעם במונופול בגרסאותיו באנגלית ויכול להשוות? ___________________ אבא שלי היה עובד תדיראן, ובין משחקי המונופול שהיו לנו היה גם מונופול תדיראן: במקום ערים - חטיבות, כל החטיבות שוות אותו דבר. אני לא זוכרת מה היה במקום בתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא זוכרת ממנה כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5. למה? לוקח זמן עד שמישהו עולה על תל-אביב. וזה מה שיפה במכירה פומבית: למישהו *בהכרח* יש מספיק כסף כדי לקנות. המשחק העברי - זה שאנחנו מדברים עליו - אני די בטוח שהוא תרגום שקול לחלוטין, מבחינה טכנית ומספרית, של גרסה אנגלית מסוימת (כנראה זו הנקראת באנגלית "מונופול"). הוחלפו רק שמות הערים ומה שנובע מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5. הממ. זה הגיוני בהחלט. אלא אם מישהו דרך על תל אביב בסיבוב הראשון. ואז, בהכרח, לאף אחד אין כסף לקנות1. 1 כלומר, אני מבינה "מכירה פומבית" כמכירה שהמחיר ההתחלתי בה הוא המחיר הבסיסי, הנקוב, שזה שלא קנה היה יכול לקנות. אם המחיר ההתחלתי נמוך יותר, זה כבר סיפור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחיר ההתחלתי הוא אפס, והרכוש בהכרח יימכר, אולי בפחות ממחירו הנקוב. בכל אופן, דווקא בסיבוב הראשון עדיין יש יותר כסף לכולם - מתחילים עם 1500 ל"י, זוכרת? קשה לבזבז כל כך הרבה בסיבוב אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה סרט חביב עם רובין ויליאמס על ילדים שנקלעים ל''תוך'' משחק כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הקרנף! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1,500 ל"י אני לא זוכרת. כמדומני זה כבר היה 250 שקל בתקופתי. ושיחקתי בכמה וכמה גרסאות מונופול, בחלק מהגרסאות אתה מקבל הון תועפות בהתחלה, ובחלק בסיבוב הראשון אתה מקבל כמו שתקבל כל פעם שתשלים סיבוב (200-250 שקל), ובחלק - בסיבוב הראשון אתה מקבל *פחות* ממה שתקבל לאחר מכן, ובסיבוב הראשון הדבר היחיד שאתה יכול לעשות זה לקנות באילת, בטבריה, או לקוות שתדרוך על הפתעה שתניב לך רווחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנו יש באנגלית. אני לא יודע אם התרגום העברי מדויק, אבל החוקים באנגלית הם בדיוק אלו שכתבת למעלה. אנחנו משחקים לפיהם, אם כי בגרסה מקוצרת (3 נכסים מחולקים באקראי לכל שחקן לפני תחילת המשחק, נדרשים רק 3 בתים למלון). המשחק אכן מסתיים בדרך כלל בפשיטת רגל אחרי שעה-שעתיים. מילדותי אני זוכר חוקים הדומים לאלו שציינו האחרים כאן, ומשחקים שלא נגמרו. אולי החוקים בתרגום העברי הישן היו שונים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח מתכוון ל''ריכוז''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר רק שהיה מישהו שניצח כמעט תמיד, ולקח לי די הרבה זמן לגלות שהוא פשוט גונב כסף מהקופה. ללא ספק שעור טוב לחיי הבוגרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ואתה מממש את הלקח? ----- ואולי זאת הסיבה שהשם שמור במערכת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. אני הרבה יותר חשדן כשמדובר ביריבים שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותפסת גם אותם גונבים מהקופה? (במילים אחרות, האם הגנב הוא מדגם מייצג?) (ובתת נושא: האם מי שמרמה במשחק גם ירמה במציאות?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא תפסתי אף אחד, אולי גם בזכות זה שאני לא משאיר אותם ליד הקופה בלי השגחה. (נסיון החיים שלנו לא מבוסס על מדגמים מייצגים (ברקת, זה יופי של טאגליין)) (אני משער שיש מתאם חיובי, אבל צריך לזכור שהרמאי היה ילד, ואני לא בטוח שאותן ''גניבות'' מנבאות משהו לגבי התנהגותו כבוגר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נסיון החיים שלנו לא מבוסס על מדגמים מייצגים" -דבר בשם עצמך: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרסא מאוחרת הרבה יותר, שענתה לשם "מונופול המקורי" והמטבע העובר לסוחר בה היה שקלים חדשים: (1) לפרקים; לרוב לא. (2) כן (3) (א) כן; (ב) כן; (ג) לא. (4) כן, אבל בגילאים צעירים יחסית העדפנו לשלם את המאתיים ש"ח רק כדי להמנע מהחישוב (שכלל כמובן גם את הנכסים ולא רק את המזומנים). (5) לא. (6) לרוב לא. וחוק בלתי רשמי נוסף ששחקנים מסוימים אהבו להכניס: (7) כל תשלום לבנק מונח במרכז הלוח; מי שוחת על משבצת ה"חניה חופשית" גורף את כל הסכום לעצמו. אני מעולם לא חיבבתי את החוק הזה – הוא משנה לחלוטין את הדינמיקה במשחק. עוד ראוי לציין, שניתקלתי גם בגרסא ממוחשבת של המשחק (באנגלית, עם אנימציה מרשימה למדי), שבה כמובן מולאו חוקים (1)-(5) כלשונם, ולחוק (6) לא היה זכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש הפתעת אותי עם זה שחוק 6 איננו נכון, אני תמיד שיחקתי כך (כלומר, הייתי חייב לנחות על הרחוב בשביל לבנות בו בית). בנוגע לפשיטת רגל: בכל פעם שמישהו פשט רגל אז חילקנו מהבנק "מענק" גדול ושווה לכל השחקנים (כולל זה שפשט את הרגל) כדי שמצד אחד השחקן הפושט יוכל לחזור למשחק, ומצד שני שאר השחקנים לא ייצאו מקופחים לעומתו. במבט לאחור אני מבין היום שזה גרר אינפלציה מטורפת: ככל שניתנו יותר מענקים השחקנים החזקים במשחק בנו יותר ויותר בתים ומלונות, מה שגרר פשיטות רגל עוד יותר תכופות ומהירות של השחקנים החלשים, מה שהביא בתורו לעוד מענקים וחוזר חלילה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |