בתשובה לאייל ללא אחות, 13/11/08 11:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זאת הזדמנות לשאול, מה זה לקנות "פורמט"? איך ואיפה רשום שהוא בבעלותו של מישהו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו גיבש רעיון מקורי לתוכנית, הרי שהוא קניין רוחני שלו. לא חושבת שצריך לרשום את זה - הקרדיטים מופיעים על המסך (כל עוד רשת TV נידחת בזימבאבווה לא הקדימה אותך בהפקת רעיון דומה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לצלם אנשים באי ו"לתת להם משימות" זה קצת כללי בתור רעיון. שינויים מסויימים נדרשים בכל מקרה, אז מה הבעייה לטעון שזה כבר לא אותו הדבר? חוץ מזה קצת תמוה שאדם מייצר שני קניינים רוחניים (התוכנית והפורמט) ביצירה אחת. מעניין איך הרעיונות האלו נראים בשלב העיסקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת, זה כמו שתאמר שלכתוב מילים על דף זה קצת כללי בתור רעיון. בכל זאת יש קניין רוחני על כל פסיק ואות שתכתוב. כאן מדובר במעין משחק - מישהו המציא משחק חדש. אבל גם אני לא יודעת איך מגנים על פורמט מבחינה משפטית, ואיפה עובר הגבול בין העובדה ש''כוכב נולד'' מחקה בהבטים מסוימים את ''אמריקן איידול'', לבין העובדה שאת הפורמטים של ''בטיפול'' או ''הכספת'' רשתות זרות קנו בכסף מלא, להפקה עצמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגו טענה שיש לה זכויות יוצרים על קוביות משחק עם תפסים, ולמגה ברנדס אסור למכור קוביות דומות בשם מגה בלוקס. לפני כמה ימים בית משפט של האיחוד האירופאי דחה את טענת לגו ואמר שצורת הקוביות היא לשימוש טכני ואינן עיצוב ייחודי שמזהה את הייצרנית לצורך חוקי כסמל מסחרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? רק לפני כמה ימים? מגה בלוקס קיימות המון שנים אם אינני טועה. אינטואיטיבית דווקא הייתי מאשרת להם פטנט הנדסי על התפסים, אבל מילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך עניינה אותי אז טרחתי וקראתי בויקיפדיה על התביעה, ומסתבר שלא דייקת כלל. יש הבדל בין זכויות יוצרים, סמל מסחרי ופטנט. לגו לא טענה שיש לה זכויות יוצרים (כמו שכתבת ברישא) פשוט מכיוון שאין מדובר ביצירה אמנותית משום סוג, ולכן תביעה כזאת תהיה חסרת משמעות. הם אכן תבעו בגין גניבת סמל מסחרי (כמו שכתבת בסיפא) ונדחו מכיוון שקשה מאוד לטעון שמנגנון הלגו שהוא טכני בעיקרו הוא סמל של חברת לגו. מבחינה חוקית ה''יצירה'' של חברת לגו נכנסת לקטגוריה של פטנט ומכיוון שהפטנטים של לגו כבר מזמן לא בתוקף אפשר להעתיק מהם את מנגנון הקוביות והתפסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגה בלוקס לא רק העתיקו את המנגנון, הם מייצרים קוביות תואמות לגמרי לקוביות לגו, באיכות דומה, כך שאפשר לחבר קוביות של שני היצרנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מזעזע כמו מוצרים של ''סוני'' שמתוכננים כך שיוכלו להתחבר למוצרים של ''טושיבה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינני טועה, המוצרים של סוני מתחברים למוצרים של טושיבה דרך פרוטוקול שההתאמה היא מטרתו. לא שיש לי בעיה עם מגה בלוקס, אני מאוד מרוצה מהאפשרות לקנות ''לגו'' בזול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר לחבר (לא ניסיתי), אבל לא ממש כייף, כי מגה בלוקס גדולים מקוביות לגו פי 4 בערך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגה בלוקס מייצרים גם קוביות זהות לקוביות הלגו. כזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פטנט הוא גילוי הידע בתמורה להגנה לזמן מוגבל (כיום: 20 שנים). לכל אחד אמור להיות הידע איך להשתמש בפטנט. עד לתפוגת הפטנט החוק מרשה לבעליו את השליטה על השימוש בפטנט. מרגע שהפטנט פג, המגבלה הזו נעלמת. המטרה היא לתת לממציא מוטיבציה לגלות את הסוד ולהבטיח לו יתרון זמני בניצול הסוד. אולם הפטנט עדיין שואף לקדם את מאגר הידע של החברה: בתום פרק הזמן המוגבל, המגבלה נעלמת. אם הממציא לא השכיל לנצל את היתרון שהיה לו תוך 20 שנים, ממילא אין לו זכות קיום ואנו נרוויח לפחות את הרעיון הטוב. 20 שנים הם בערך שני מחזורי פיתוח אפילו בתעשיית התרופות. לכן הם מספיק זמן כדי להחזיר השקעה. בתחומים אחרים 20 שנים הם אולי אפילו יותר מדי, מכיוון שהסוד מאבד לחלוטין את ערכו לחברה בשל טכנולוגיות טובות יותר. חברת לגו השתמשה בפרק הזמן הזה ע"מ לבסס את שמה וע"מ לפתח מוצרים נוספים. השם Lego מופיע על כל לבנה שהם מוכרים ולמיטב הבנתי לא נחשב גנרי. לכן המתחרים שלהם לא יכולים לטעון שהם מייצרים "לגו". לא ברור מה ערכו של השם הזה, אולם הוא לא חסר משמעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודע היטב להבדל: הפטנט מעניק יתרון זמני. באותו הזמן אפשר לבסס, לדוגמה, מוניטין למוצר או לחברה (אשר ייתן ערך לסימן המסחר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שאתה לא מודע להבדל, רק שבתגובה שלך אתה מבלבל בין השניים. זה הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לאסור, באמת גם אני תהיתי על זה. במחילה על האנכרוניזם, האם אגתה כריסטי היתה צריכה היום לשלם לקונאן דויל1 על השימוש בפורמט ספר הבלש? בטהובן להיידן1 על השימוש בפורמט היצירה-בשלושה-פרקים-מהיר-איטי-מהיר? שאלה שאולי תחדד: האם הוגשה אי-פעם תביעת זכויות יוצרים על פורמט? האם נראה שתביעה כזו סביר שתתקבל (אני יודע שאתלע"ד, אני שואל את כולם כאן)? או שבכלל זה רק עניין ג'נטלמני בין חברות ויוצרי טלוויזיה בעולם הנאור? 1 או מי-שזה-לא-יהיה שהיה הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שבימי היידן ובטהובן זכויות היוצרים על הפורמט "שלושה-פרקים-מהיר-איטי-מהיר" כבר פגו מזמן (לו היו אז חוקי זכויות יוצרים) שכן המבנה הזה מופיע עוד לפני תקופת הרנסאנס. פורמט מוזיקאלי שללא ספק הועתק ללא בושה על ידי כל המלחינים הקלאסיים הוא צורת סונאטה [ויקיפדיה] שמיוחס לקארל פיליפ עימנואל באך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם נזכרתי בזה (לא ממש קשור לזכויות על פורמט, יותר קשור לזכויות על יצירה שלמה): כבר דיברנו על זה פעם, אבל אז עוד לא היה כל כך קל לקשר לביצועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 נראה לי שמייחסים לאדגר אלן פו את תואר החלוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכך עושים לדעתי עוול לסופוקלס. בקריאה הנכונה, אדיפוס המלך, לפחות בקריאה מסויימת, הוא סיפור בלשי (גרוע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שהוא קדם לדויל, ברור לפחות שדויל איננו החלוץ. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |