|
||||
|
||||
תודה לאסור, באמת גם אני תהיתי על זה. במחילה על האנכרוניזם, האם אגתה כריסטי היתה צריכה היום לשלם לקונאן דויל1 על השימוש בפורמט ספר הבלש? בטהובן להיידן1 על השימוש בפורמט היצירה-בשלושה-פרקים-מהיר-איטי-מהיר? שאלה שאולי תחדד: האם הוגשה אי-פעם תביעת זכויות יוצרים על פורמט? האם נראה שתביעה כזו סביר שתתקבל (אני יודע שאתלע"ד, אני שואל את כולם כאן)? או שבכלל זה רק עניין ג'נטלמני בין חברות ויוצרי טלוויזיה בעולם הנאור? 1 או מי-שזה-לא-יהיה שהיה הראשון. |
|
||||
|
||||
אני מנחש שבימי היידן ובטהובן זכויות היוצרים על הפורמט "שלושה-פרקים-מהיר-איטי-מהיר" כבר פגו מזמן (לו היו אז חוקי זכויות יוצרים) שכן המבנה הזה מופיע עוד לפני תקופת הרנסאנס. פורמט מוזיקאלי שללא ספק הועתק ללא בושה על ידי כל המלחינים הקלאסיים הוא צורת סונאטה [ויקיפדיה] שמיוחס לקארל פיליפ עימנואל באך. |
|
||||
|
||||
סתם נזכרתי בזה (לא ממש קשור לזכויות על פורמט, יותר קשור לזכויות על יצירה שלמה): כבר דיברנו על זה פעם, אבל אז עוד לא היה כל כך קל לקשר לביצועים. |
|
||||
|
||||
1 נראה לי שמייחסים לאדגר אלן פו את תואר החלוץ. |
|
||||
|
||||
ובכך עושים לדעתי עוול לסופוקלס. בקריאה הנכונה, אדיפוס המלך, לפחות בקריאה מסויימת, הוא סיפור בלשי (גרוע). |
|
||||
|
||||
כיוון שהוא קדם לדויל, ברור לפחות שדויל איננו החלוץ. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |