בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 13/11/08 11:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבי.בי.סי עשו פעם תוכנית מעולה, כשלושים איש, הורים עם ילדים, בני תשחורת ומבוגרים ננטשו באי בודד שעליו שרידי מחנה צבאי, עם מלאי של הספקה וכל הספרים והתחביבים שהאנשים רצו להביא איתם, בלי משימות, תחרויות וחנופה לקהל או להפקה. רק לצפות בדינמיקה בקבוצת אנשים זרים זה לזה שנאלצים לחיות יחד. נסוי אנתרופולוגי - סוציולוגי מאוד מרשים, סדרה מעולה. למה גרשנו את הבריטים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אנחנו, זה בגין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הם הפריעו לנו לגרש את הערבים? זה נשמע כמו ניסוי מרשים מאוד באמת. ידוע לך אולי כמה אחוזי רייטינג היו לתכנית? איך קראו לתכנית? השאלה היא האם ניתן להפוך את הז'אנר של הריאלטי לכזה שהתערבויות ההפקה בו יהיו מנימליות, לתכנית שלשיתוף הקהל בה אין משמעות כספית, ללא הדחות ומשימות, ושעדיין, למרות החלפת חלק מהמאפיינים עליהם הצביע איזי, היא תהיה רווחית להפקה? שאלה אחרת היא האם תכנית מסוג זה תפנה לאותו הקהל אליו פונה ז'אנר הריאלטי או שמא יהיה זה קהל שונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבילים המוחות עדיין משודרת באיים הבריטים, ושודרה בהצלחה גם בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכנית שודרה בבי.בי.סי פריים בכבלים לפני כעשר שנים, איני זוכר את שמה ואין לי מושג על הרייטינג לו זכתה כשהייתה אקטואלית בבריטניה, אבל זכור לי גבר אחד מהמשתתפים שערק וחמק מהאי בשיתוף פעולה שיזם מראש, כדי להדליף סנסציות לצהובון בריטי תמורת המון כסף, כנראה שהיה רייטינג גבוה. כמובן שמסת הקהל בבריטניה, בשונה מישראל מאפשרת ריווחיות בקנה מידה אחר לחלוטין. אני חושב שאפשר לקנות את לב הקהל גם בפחות וולגריות מאשר מקובל במחוזותינו, (אני מנסה להזכר ולא מעלה בדעתי כלום חוץ מ''זהו זה'') אולי אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היה ב"זהו זה" שקשור לריאליטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר, ניסיתי למצוא תכניות שזכו לרייטינג גבוה, תוך שמירה על איכות ורמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה בעידן שהיה רק ערוץ אחד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה נכון, מה שעושה את התופעה לפרדוקסלית יותר, (אין תחרות, אין לחץ של הקהל, אין פחד מפיטורים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשר קלוש אבל אפשרי - גם בזהו זה היה אלמנט של שיתוף הצופים ע"י חידות ופינות למיניהן (הפרס הגדול- חולצת טריקו של זהו זה!). עוד ניסיון - בשונה מרוב מוחלט של התכניות בזמנה, זהו זה שודרה בשידור חי, מה שאולי משווה לה אופי יותר "מציאותי", למרות שמדובר בשחקנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תטל''א. לא חיפשתי קשר בין זהו זה לאח הגדול, אלא טענתי שתוכניות ברמה גבוהה יכולות למשוך קהל גדול בלי לרדת ל''מכנה המשותף הנמוך ביותר'', מושג שהמציאו מפיקים שרוצים לחסוך בעלויות, ובעצם מזלזל באינטלגנציה של הצופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חסרות דוגמאות קצת יותר מאוחרות מזהו-זה שהצליחו להיות ברמה גבוהה והצליחו למשוך קהל, עובדה, החמשיה הקמארית, בטיפול, שידורי המונדיאל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמכנה המשותף לכל התכניות הוא כישוריהם של המעורבים בהכנתם, כולם טובים בתחומם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היו התוצאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש האופטימי: התוצאות היו שהפרס של אלה שנשארו בחיים הוא החיים עצמם. הניחוש הפסימי: כנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמעטה, התוצאות היו לא נעימות, אנשים במצב של חלום אידיאלי רומנטי לכאורה,(אי בודד, קבוצה בינונית, ספרים, מוזיקה ושפע של הספקה) לא הצליחו לקיים מארג חברתי באיכות מינימלית. בזמנו חשבתי על היתרונות שיש לישראלים במצבים דומים אחרי ועקב הנסיון הצבאי שרובנו רוכשים, ברמת היכולת לשיתוף פעולה ביננו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז אמרתי כבר בתגובה 495632 (והרבה יותר בקיצור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים שודרה תוכנית דמוית ריאליטי באחוזה אנגלית בתנאי תחילת המאה ה20. משפחת מתנדבים קיבלה את תפקיד בעלי האחוזה ומתנדבים אחרים שימשו בתפקידים שונים באחוזה כמו מנהל הבית, מבשלות, מנקות, גנן, וכו'. התוכנית נתנה הצצה לאורח החיים בתקופה האדוארדית. לא היתה תחרות, לא הדחות, לא פרסים (עכש,ז), רק זרקו אותם לסיטואציה חברתית ונתנו לצופים להתרשם מהמתחים בין המעמדות, עבודות הבית הקשות, התנאים הסניטריים (אני וכר כיצד האחראית "לימדה" את המשרתות כיצד להשתמש בתחבושות היגייניות מבד). מעניין היה לראות איך אנשים רגילים מהמאה ה21 נכנסים לדמות של בעל אחוזה או הבאטלר בצורה כזו רצינית. אאז"נ, רק אחד מהמשתתפים עזב, והטבח הצרפתי נקם בכולם עם אוכל מזעזע ודוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט, ועכשיו נזכרתי בתוכנית אחרת בסגנון דומה, מוצלחת בעיני גם כן, אולי הם פשוט יודעים לעשות טלויזיה, ואנחנו לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לשפוט, יותר מדי חד צדדי. אני חייב לציין שבתקופה שעוד זיפזפתי קצת הייתי לפעמים עוצם עיניים מול התכנית הזאת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעורר תיאבון, אני הולך לחטוף משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא מזמן ראיתי פרק מסדרת ריאליטי של BBC - "המנזר". על קבוצת אנשים רגילה שנכנסה למנזר לתקופת זמן ארוכה. התכנית עסקה ביחסים ביניהם לבין הנזירים ובינם לבין עצמם ובהתלבטויות האידיאולוגיות שלהם. האמת שזה היה משעמם בדיוק בערך כמו שזה נשמע. אפילו איכות היא לא תמיד ערובה לאיכות. ב. לדעתי דוקא בעניין סדרות הריאליטי, שהם בעיני מן משחקי חברה שיצאו מכל פרופורציה, צריך לחנך את הציבור. לדעתי על השלטון להכריח את ערוצי השידור להגביל את כמות הזמן והכסף המושקעת בסדרות האלו. קל להבחין כי הפקת הסדרות האלו אינה דורשת מאמץ אמנותי ואינטלקטואלי מיוחד במינו. הצפת המרקע בשידורים האלו עשויה להכות אנושות את התרומה התרבותית של השידור (דרך מחזות, תוכניות דרמה, הפקות אמנותיות, סרטים עלילתיים, תכנים חינוכיים ותוכניות המשרתות את הציבור). אין בהגבלה זו משום פגיעה של אמת בציבור, משום שאותו ציבור לא היה חסר את תכניות הריאליטי עד אשר ערוצי השידור דחפו אותן במורד גרונו. החיבה לסדרות אלו כמו לטלנובלות היא בבחינת טעם נרכש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צופה מדי פעם בסדרת הריאליטי "מבט", לפי דעתי הסדרה הוותיקה ביותר מסוג זה. יש גם משהו מקביל בערוץ 2. כיוון שאף אחת מהן לא מנבאת טובות לגבי הז'אנר, לא הרחבתי את ענייני בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה המקום להזכיר שתוכנית הריאליטי הראשונה המוכרת בארץ, נדמה לי שהיא "העולם האמיתי" ששודרה ב-MTV לפני כ-15 שנה. זו היתה דווקא סדרה אינטליגנטית למדי: גם שם היתה קבוצה של נערים ונערות ממוצאים ורקעים שונים שאולצו לחיות יחד באותו בית. אבל להבדיל מהפורמט שהתגבש ב"אח הגדול" הסיטואציה לא היתה מלאכותית לגמרי - הנערים המשיכו בחייהם, פגשו אנשים נוספים, יצאו לעבודה והכל, פשוט היו צריכים להתמודד עם חבריהם בנושאים כמו מגורים משותפים, מריבות על רכוש ויחסים משתנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. מה שחסר לנו זה עוד כמה חוקים "לטובת הציבור". אבל אם כבר, למה אתה שמרן כזה? הכי חסכוני יהיה לבטל את שידורי הטלויזיה בכלל, שהרי אותו ציבור לא היה חסר את שידורי הטלויזיה עד אשר הממשלה דחפה אותה במורד גרונו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נשמע כרעיון סביר. צריך לחשוב. ב. אתה טועה. יש לנו הרבה מאוד חוקים לטובת עורכי הדין, הממסד המשפטי ועוד כמה ממסדים בירוקרטיים. חוקים "לטובת הציבור"? הרבה פחות. רוצה דוגמה? יש לנו כל מיני חוקים וזכויות שתוצאתם היא שהציבור מממן (דרך פריצות, גניבות , סמים והימורים) את רמת חייהם היפה של פושעים ידוענים ועורכי הדין שלהם. לעומת זאת נראה בעין חסרונן של תקנות (או לפחות מימושן) האוסרות על אנשים עם עבר פלילי להסתובב עם נשק באופן גלוי ולעצור באופן פרטיזני את התנועה בדרכים ציבוריות עד שפמליית "מנהיגי הציבור" שלהם עוברת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. יש לנו המון חוקים שניתן להפעיל, למשל חוק בדבר מניעת שימוש בדרך ציבורית, וחוק שאוסר נשיאת נשק על מי שאינו מורשה ואני בטוח שעוד כמה וכמה. אכיפה זה כבר משהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. חוקים ותקנות שאינם נאכפים הם דוגמה קלאסית של חוקים המפרנסים עורכי דין ואינם מועילים לציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך באמת הם חיו זה עם זה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |