 |
|
 |
||
|
||||
 |
****** אוי לי ממכחישים ******* ***** ואוי לי מ"מגלי אמת" כאנשלוביץ *** מר אנשלוביץ ממליץ לנו לא להשכיח. מה לא להשכיח? שקרב הייסטינגס התחולל ב-1066? שההחלטה על חלוקת א"י נפלה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947? שהעיתון הפלסטיני הראשון בערבית "אל-קודס" החל להתפרסם בירושלים ב-1908? הרי יש אינספור עובדות היסטוריות, איך נדע על מה לשים דגש? מר אנשלוביץ נותן לנו רמז, הוא אומר: "ישנה מגמה להכין את נפשותינו לכך שאם חלילה יתרחשו דברים, אזי לא נאמין." והמסקנה, אל לנו להשכיח עובדות היסטוריות שהן בבחינת "נורות אדומות" שאם נתעלם מהם זה יעלה לנו ביוקר. ומה הנורה האדומה שאנשלוביץ מדליק במאמר שלו? הוא מזכיר לנו שערפאת רוצח, לא סתם רוצח, אנשלוביץ מעמיד אותו בשורה אחת עם היטלר - שניהם רצחו יהודים, ובפרט ילדים. ההתעלמות מעובדה היסטורית זו, השכחתה תהיה בעוכרינו. ומי המשכיח, מי המשת"פ של היטלר-הערבי הזה? שלי יחימוביץ' שלא משדרת ("כמובן!") את הפקס של אנשלוביץ; שולמית אלוני; רבין ופרס שהיו מוכנים לתת לו לגיטימציה ולקבל יחד איתו את פרס נובל לשלום; וגם ברק אוטוטו מן משת"פ שכזה שיתן יד לזה ש"הדמות הנחמדת הזאת תקבל פרס נובל נוסף." (הערה: כמו שציין כבר אחד הקוראים אנשלוביץ הוא דמגוג. ואכן הוא אינו משתמש בביטוי המפורש "השמאל משכיח" אלא מביא במאמרו שורה של אישים המזוהים עם השמאל (רק מן השמאל) כדי להגיד שהשמאל משכיח בלי-להגיד-את-זה, שהרי טענתו של אנשלוביץ לכאורה עקרונית: אסור להשכיח! אל לשמאל לעשות זאת ואל לימין לעשות זאת. אנשלוביץ לא קורא לילד בשמו "השמאל" אלא משתמש בטכניקה הדמגוגית העתיקה של "רמיזה", "אינסיניואציה".) האין אנשלוביץ צודק? למה לא להזכיר השכם והערב שעל שמו של ערפאת רשומים בטאבו של שפיכות הדמים בסכסוך הישראלי ערבי מספר רב של רציחות? ההסבר שלהלן אינו מיועד לילדי הגן. קל מאוד להסביר לילדי הגן שעראפת אינו סתם חרצוף שאומר כל הזמן "כול, כול, כול..." אלא שהוא רוצח ילדים. מעבר לזה קצת קשה להסביר להם. לטעת בהם שנאה לסטיריאוטיפים קל מאוד, לשרש את הסטיריאוטיפים הללו לכשהם יגדלו כבר קשה מאוד. גם לא פשוט יהיה להסביר לילדים ש"דוד ערפאת" הוא אינו הדוד היחיד שרצח אזרחים וחרף זאת קיבל פרס נובל לשלום. אכן, ישנו עוד דוד כזה: מנחם בגין, שקיבל יחד עם אנואר סאדאת את פרס נובל לשלום ב-1978. היות שאנו בקטע של הזכרת נשכחות אז הבה נזכיר: ב-22 ביולי 1946 פוצץ האצ"ל בראשות בגין את מלון 'המלך דוד' בהורגו 41 ערבים, 28 בריטים, 17 יהודים ו-5 אחרים. בתקופה אוגוסט 1945 עד 18 בספטמבר 1947 נספו בפעולות טרור של האצ"ל (מלבד הרוגי 'המלך דוד') 141 בריטים, 44 ערבים ו-25 יהודים חפים מפשע. גם התקפות על אוטבוסים אינן בלעדיות לערבים. גיבור המחתרת שלמה בן יוסף הוצא להורג ע"י הבריטים ב-1938 בעקבות התקפה על אוטובוס ערבי ליד ראש פינה. ההיסטוריון פול ג'ונסון טוען שטכניקות הטרור של האצ"ל פתחו עידן חדש בטרור המודרני: "האצל בפיקוד מנחם בגין היה התפתחות גורלית, כי לראשונה שולבה תעמולה מודרנית במבנה של מחתרת תאים לניניסטית ובטכנולוגיה משופרת לקידום מטרות פוליטיות באמצעות רצח." פשע פיצוץ 'מלון המלך דוד' "היה לאבטיפוס של מעשי הנבלה הטרוריסטיים בעשורים שיבואו. הראשונים שחיקו את הטכניקה החדשה היו, כמובן, הטרוריסטים הערביים: ארגון השחרור הפלשתינאי העתיד לקום הוא ילדו הממזר של האצ"ל (פול ג'ונסון, היסטוריה של הזמן המודרני, הוצאת דביר, ע' 427-428)". ובגין לא היה המורה היחיד של ערפאת. ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר היה טרוריסט לא קטן אף הוא. הוא עמד בראש לח"י שביצע פעולות טרור נגד השלטון הבריטי וגם לא בחל בהפלת חיתתו על האוכלוסייה האזרחית היהודית (בנקים וחנויות יהודיות נשדדו ע"י הלח"י כדי לממן את פעולותיו.) מייסד הלח"י, אברהם שטרן, ניסה בתקופת מלחמת העולם השנייה להשיג מימון נאצי לארגונו באמצעות סוריה של וישי. האם בגלל עברם הטרוריסטי היו בגין ושמיר פסולים לכהן כראשי ממשלת ישראל מטעם הליכוד? ולא ולא! הם היו טרוריסטים בתקופה אחרת ובזמן אחר (כל העוסק בהיסטוריה בלי להבין את רוח התקופה שהוא עוסק בה שימצא לו עסוק אחר!) בגין לא קיבל את פרס נובל לשלום בזכות עברו הטרוריסטי אלא בגלל שהצליח יחד עם סאדת להפסיק את מעגל הדמים ביננו לבין מצרים. לשניהם הגיע נובל, ועוד איך! וגם לרבין, פרס וערפאת הגיע נובל לשלום בזכות תרומתם לפריצת הדרך לשלום ביננו לפלסטינים. נכון, ערפאת אינו איש נחמד, הוא אינו ציוני, אבל הוא גם אינו טרוריסט כפי שהיה לפני עשרים ושלושים שנה - כמו בגין ושמיר, אף הוא עבר פאזה. כבר נאמר בספר החוכמה היהודי ספר קהלת: "לכול זמן - ועת לכל חפץ תחת השמים... עת להרוג ועת לרפוא... עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים... עת לחשות ועת לדבר, עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום." אז למה אנשלוביץ רוצה שיזכירו לנו בתוכניות האקטואליה ברדיו שלערפאת היה עבר טרוריסטי? כי הוא אינו רוצה שתגיע "עת לרפוא, עת כנוס אבנים ועת שלום." הוא לא רוצה שהשנאה תיפסק אלא שיפמפמו אותה ברדיו הממלכתי כמו ברדיו הפירטי ערוץ 7 או כמו ב"אתרי השנאה" ברשת. כמו שלכל דבר עת כך גם לכל דבר מקום. לימוד ההיסטוריה חשוב מאין כמותו, אבל היסטוריה אין ללמוד וללמד בתוכניות אקטואליה וגם לא בארגז החול של ילדי הגן. יש ויש ללמד מאורעות היסטוריים כמו "פעולות הטרור של אש"ף" או "טבח דיר יאסין", "השואה" ו"טבח הארמנים בטורקיה", "המהפכה האמריקנית" ו"המהפכה הקומוניסטית", אבל המקום לכל אלה הוא בבית הספר (ומי שבאמת רוצה להתעמק שיקרא ספרי היסטוריה טובים.) גם באמצעי התקשורת ההמוניים אפשר ללמוד על מאורעות היסטוריים וגם להם יש מקום מוגדר: תכניות כמו "תקומה" או תכניות היסטוריות בערוץ 8. אפילו ברדיו יש מקום לתכניות היסטוריות כגון "שעה היסטורית" ו"אוניברסיטה משודרת" בגל"ץ. אבל התוכנית של שלי יחימוביץ' או "פופוליטיקה" אינן המקום לדון בו בסוגיות היסטוריות מורכבות - שם הן ישמשו פוליטיקאים ודמגוגים למיניהם כקרדום לחפור בו. ג. שמעון |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרים את הכובע. כל הכבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אני מנסה לסוג לעצמי פעולות שבהן יש פגיעה באזרחים מבחינת רמתן המוסרית ומידת הצדק שבשימוש בהן, אני עושה זאת לא רק לפי התוצאות, אלא גם לפי צורת הביצוע ולפי הרקע הכללי שבתוכו נעשו. למשל, בפורום זה הזכרתי כמה פעמים את התקפות בעלות הברית על דרזדן וערי גרמניה האחרות, והצדקתי אותן. סימטריה היא חלק מכללי הצדק. כיון שגרמניה הרשתה לעצמה לפגוע בצורה כזאת באזרחי בריטניה, לא היה ניתן לצפות שבעלות הברית תכבולנה את ידיהן ולא תעשינה מעשים דומים. לעומת זה את הפצצת הירושימה ונגסקי בפצצות גרעין ע"י אמריקה לא הצדקתי, משום שהיפנים לא פגעו בצורה כזאת באוכלוסייה אזרחית אמריקאית. בדברים שכתבתי פעם בואללה העליתי את השאלה ההיפוטתית הבאה: נניח שבתקופת השואה מצבם של היהודים היה בדיוק כפי שהיה, למעט העובדה שהייתה להם אפשרות טכנית להוליך את אזרחי גרמניה לתאי גזים. האם היה מוצדק לאיים בהפעלת אופציה זו באם השמדת היהודים לא תיפסק , ואף להתחיל בכך אם הגרמנים לא היו נרתעים, ולהפסיק ברגע שהגרמנים היו מפסיקים ? התשובה שלי הייתה שללא כל שום רתיעה וללא שום נקיפות מצפון, הייתי מצדיק זאת. בתארך את פעולות המחתרות אצל ולחי אתה מביא את סיפור מלון המלך דוד, סיפור הפגיעה בתחבורה הערבית, ואני אוסיף אולי גם את תלית ארבעת הסרג'נטים הבריטיים. פעולת מלון המלך דוד הייתה פעולה שהביאה לקורבנות בנפש בגלל תקלה. חלק מהתוכנית הייתה הזהרה מוקדמת של השלטונות. ההזהרה הזאת אכן הועברה, אך לא התחשבו בה בגלל תקלה או אי הבנה. נהרגו שם גם יהודים, ומי שעקב אחר אופיין של המחתרות האלה היה יודע שהם לא היו מביאים למותם של יהודים חפים מפשע בכוונה בשום מקרה. איני יודע אם שכחת או "שכחת" את הפרט המשמעותי הזה (אנו עוסקים כאן, הרי, בשיכחות ובהשכחות.) את הפגיעות באוכלוסייה הערבית צריך להביא על רקע הפגיעות הבלתי פוסקות של הערבים באוכלוסיה היהודית. יש כאן הצדקה מוסרית יותר גבוהה מאשר במקרה "דרזדן", משהו דומה יותר לדוגמה ההיפותטית שהבאתי קודם, כי כאן היה ברור שאם פעולות הרצח של הערבים יפסקו, יפסקו גם הפעולות האלה, ואילו במקרה "דרזדן" דובר בפעולות שבאו בתקופה שבה לגרמנים כבר לא הייתה יכולת לעשות דברים כאלה , והפעולה נשאה יותר אופי של נקמה וענישה שנוצלו לפגיעה מורלית, ולא של מניעה. גם את תליית הסרג'נטים אני מצדיק. העניין היה הצלת חיי חברי המחתרת שעמדו להיות מוצאים להורג. בעצם, יד התליין שביצע את תלית חברי המחתרת היא שבצעה גם את תליית הסרג'נטים. הבריטים יכלו למנוע את תלית אנשיהם לו רצו. בתחילת דבריי הזכרתי את האופן שבו מבוצעים הדברים. באירוע קריית שמונה החלק המזעזע של הסיפור היה אופן הביצוע. לא מדובר במחבל מתאבד שמפעיל פצצה שהורגת באופן עיוור את הסובבים כולל המפעיל או בהפצצת דרזדן שבה בודאי נהרגו יותר ילדים, אלא באדם חמוש שנכנס לדירתה של משפחה עומד מול הגברים הנשים והילדים, מביט בעיניהם ויורה בהם. זה באמת מזכיר את מעשי הנאצים. אני לא אשם. למרות האופנה להדגיש את מעשי הזוועות והעינויים שאנו עושים (כן. ההדגשות האלה נעשות ע"י אנשי שמאל) איני חושב שלו אנו היינו בתנאי "כיבוש" כמו הפלשתינים אז, היינו מטילים משימות כאלה על אנשנו, ואיני חושב שהיו מתוכנו אנשים שהיו מוכנים לבצע משימות כאלה. (כמובן, לו הדבר היה נעשה כדי למנוע מעשים נוראים דומים תוך הזהרה, זה שונה.) ולבסוף: אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אתה דמגוג. אמרתי זאת יותר פעמים ממה שאתה אמרת שאני דמגוג. מזה נובע שאתה יותר דמגוג ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהחמצת לחלוטין את הנקודה העיקרית בדבריו הנכונים והמצויינים של ג. שמעון. קטונתי מלהציג את העמדה הזו בצורה ציורית ומשכנעת כמוהו, אבל אני אנסה לפחות להדגיש את מה שנראה לי כחלק החשוב ביותר של דבריו. היסטוריונים כמו יוסי יוכלו להסביר את זה בוודאי בצורה מדעית/אקדמית, אבל גם מי שאינו היסטוריון כמוני מכיר את אחת הדילמות העיקריות של המדע (?) הזה. מה היא ההיסטוריה? האם היא פשוט אוסף המאורעות שקרו במציאות במהלך הזמן? האם העובדה שאדם פלוני חסר חשיבות נהרג בתאונת דרכים במלזיה בשנת 1983 זה מאורע "היסטורי"? או אולי רק רצח יוליוס קיסר והמערכה בנורמנדי נחשבים מאורעות היסטוריים? וחשוב מכך - האם ההיסטוריה היא המאורע לכשעצמו, או סיפור המאורע כפי שהגיע לידינו? עוד דבר שאומרים לא מעט היסטוריונים הוא שיש לנו מעט מאוד ללמוד מההיסטוריה. היא לעולם איננה חוזרת על עצמה, וקשה מאוד להסיק ממנה כללי התנהגות לעתיד - הרבה יותר קל למצוא דמיון בין מאורעות בדיעבד. ההיסטוריה לכשעצמה איננה מלמדת אותנו ואיננה מחייבת אותנו לדבר. אף אדם איננו "צריך" לעשות דבר מה משום ההיסטוריה. אין להיסטוריה "מסקנות". דבר זה נכון לגבי השואה כמו לגבי מאורעות אחרים. השואה איננה מלמדת אותנו שרק מדינה יהודית יכולה להגן על היהודים, או שיהודי טוב זה יהודי שאוחז בנשק. באותה הקלות בדיוק ניתן להסיק שעל מנת לשמור על חייהם אל להם ליהודים להתגורר בקהילות ולשמור על אורח חיים ייחודי. אין המסקנה האחת מתחייבת יותר מהאחרת. מדינת ישראל פשוט בוחרת את המסקנה האחת, משום שהיא מתאימה למטרותיה - ולכן היא מלמדת את המאורע של השואה בהקשר הזה, ומסיקה את המסקנה הזו. אין לימוד היסטוריה "נייטרלי", משום שלא ניתן ללמוד את כל המציאות שהתקיימה בכל זמן כלשהוא. העובדה שאנחנו בוחרים ללמד את ילדי הגן ובית הספר על השואה ולא על שואת הארמנים, על הפיגוע בקרית שמונה אולם לא על גירוש ערבי לוד, על אש"ף אולם לא על "עסק הביש" - איננה מתחייבת משום מציאות. זו פשוט בחירה של המדינה, על מנת לגדל סוג מסוים מאוד של אנשים. המציאות מכילה ארועים למכביר, וע"י גזירה מסוימת שלהם ניתן לחנך אנשים צעירים, או אף מבוגרים. כשהתקשורת שלנו מדווחת על "מחבלים" אשר יורים קטיושות על קרית שמונה ופוצעים אזרחים תמימים אשר תמונותיהם מפורסמות בעיתון, אנחנו מקבלים תמונה שונה של המציאות מאזרח הולנדי אשר שומע על מטוס צה"ל אשר הפציץ "בטעות" 14 אנשים, על הפצצה נוספת אשר הרגה 2, ועל תגובת לוחמי חיזבאללה בהתאם להבנות "ענבי זעם". בוודאי שתמונת עולם זו שונה מהתמונה אשר מקבל לבנוני אשר שומע שמטוסי צה"ל שוב הפציצו כפר ופצעו 14 איש, ולוחמי החופש החזירו לאויב כגמולו. מי צודק? אף אחד לא ממש שיקר, או אפילו הסתיר מידע בזדון. פשוט, לכל אחד מטרה אחרת, ומכאן ניגזרות האמיתות אותן הוא מדווח. כפי שהאמיתות אותן אנו מלמדים את ילדי הגן מיועדות לחנך אותם בצורה מסוימת, או שדיווחי התקשורת בזמן האינתיפאדה על "נער ערבי אשר מצא את מותו" (סתם כך, הלך לו בכביש - ומה מצא? את מותו!) נועדו לעצב את דעת הקהל בצורה מסוימת. אז כן, יש אמת מסוימת בדבריך. פעם מטרת המדינה היתה להציג את ערפאת כחיה דו-רגלית, ולכן היה טעם באזכור מעשיו הנלוזים. כיום האינטרסים של המדינה השתנו, וזה מחלחל גם לאמצעי התקשורת. זה לא צודק? אין כאן צדק, רק רצונות ואינטרסים. אתה מתנגד ל"תהליך השלום" עם ערפאת, ולכן אתה מעוניין שיציגו אותו כרוצח. אתה רוצה ילדים שיגדלו להיות חיילים טובים ונאמנים למדינה, ולכן לא תלמד אותם בגנון על סברה ושתילה או על קיביה. אם אתה רוצה, אתה יכול להתלונן ולשלוח פקסים נועזים כנגד שלי יחימוביץ' וערפאת עד מחר. זה לגיטימי והגיוני לטעון שאסור לעשות שלום עם אדם כמו ערפאת, כפי שזה לגיטימי לרצות ילדים בני 18 הששים אלי קרב, ולשם כך לפמפם להם את "העולם נגדנו" כבר בגיל צעיר. אבל להתלונן על זה ש"לא אומרים להם את כל האמת"? נו באמת, זה כבר מצחיק. במדינה שדיווחי "דובר צה"ל" שלה מהימנים עוד פחות מדיווחי החיזבאללה, ואשר המציאה שיחדש מכובס ויעיל כדי להתמודד עם מילים אשר אין ברצונה להפריח? מאז ומעולם המדינה הסתירה חלקים מהאמת והציגה לראווה חלקים אחרים. אז פתאום אתה לא מתלהב מהבחירה של אילו חלקים להסתיר ואילו להציג. אימא'לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה המסקנה שלכם ? כיוון שהיום אנו ביחסי ידידות עם גרמניה, מקבלים מהם צוללות במתנה וכו', אנו נמצאים בתקופה של "כניסת אבנים" ואין זה הזמן ללמד שהייתה שואה ושהגרמנים רצחו אותנו ואת ילדינו בתקופה שלפני כינוס האבנים הזה ? הנושא "המורכב והמסובך" של טבח מעלות שודר בתוכניתה של שלי יחימוביץ', והוקדשה לו שם אם זכרוני אינו מטעני כחצי שעה. התיאורים בתוכנית היו מאד חיים וציוריים (הרבה יותר ציוריים מדבריו הציוריים של ג. שמעון, שבקריאה חוזרת בהם גיליתי שהציורים היחידים שם הם הכוכביות הרבות בשורות הראשונות.) לא אני בחרתי לשדר את הדברים. אחרים עשו זאת, למרות שלא מדובר בתכנית היסטורית שמשודרת בערוץ 8 אלא תוכנית אקטואליה. הפרט היחיד שבלט בחסרונו הוא, שאת מעשה הנבלה עשו ערפאת ואנשיו. האם לא היה מקום לשדר את הפרט הזה ? אני חושב שכן, אך איש באמונתו יחיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון ''טבח קריית שמונה'' לא ''טבח מעלות'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השואה איננה משמשת את מערכת החינוך שלנו על מנת לטפח שינאת גרמנים, אלא על מנת לטפח את תחושת המצור והסכנה והעם לבדו ישכון. לימוד השואה נועד להסביר לילדים ישראלים שיהודי טוב זה יהודי אוחז בנשק שמשרת בסיירת גולני. לא בטעות התעלמתי מהתוכנית של שלי יחימוביץ' או מהדוגמאות הרבות ומהארועים ההיסטוריים שהעלתם אתה וג. שמעון. עשיתי זאת בכוונה מלאה, כדי להדגיש נקודה, שאני נאלץ לחזור ולהדגיש בשנית. -יכול- להיות וויכוח לגבי מטרותיה של המדינה, לגבי דרך החינוך של הילדים, ולגבי ההגיון והצדק של חתימת הסכם שלום עם אדם כערפאת. לי יש טיעונים, לך יש טיעונים, ומן הסתם יש טעם באילו ובאילו גם יחד. אולם לכשעצמי, אני לוקח אחריות על דעותי ורצונותי, ומבין שהם שלי. אני מבין שמה שלומדים הילדים בגנון ובבית הספר הוא פועל יוצא של -הרצונות- שלי, והאינטרסים שלי (או יותר נכון של מי שבונה את תוכנית הלימודים ומי שמעביר אותה בפועל). מה שמשדרת התקשורת הוא פועל יוצא של רצונות ואינטרסים אחרים. אז אולי גם אותי מעצבנים הרצונות והאינטרסים של אנשים אחרים - לדוגמא, אלו של מפעילי "ערוץ 7". אולם בניגוד אליך, אני אינני מתיימר לדבר בשם "האמת". אני מבין שלא ניתן ללמד את "כל האמת", וממילא אף אחד איננו יודע אותה לאשורה. כולם מגלים חלקים מהאמת ומסתירים אחרים. המירב שניתן לדרוש הוא אדם אמיץ בעל אחריות האומר במפגיע - "חלק זה מהאמת נראה לי מועיל, וחלק זה נראה לי מזיק - זו בחירתי". אדם זה לוקח אחריות על מה שהוא מלמד את ילדיו, ואיננו מטיל את האחריות על "ההיסטוריה" או על "המציאות כפי שהיא". אז קח אחריות על בחירתך ורצונותיך, והתווכח עם הבחירה של אנשים אחרים - תהא זו הבחירה למסור שטחי מולדת לערפאת או לגדל ילדים אשר לא בהכרח רוצים להיות חיילים טובים - אולם הנח את האמת לנפשה. אתה הוא המחנך את ילדיך, לא "האמת" או "ההיסטוריה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגיב רק על קטע הפתיחה. נראה לי שהגזמת מאד בתיאור הסיבות שבגללם לומדים את נושא השואה. נושא כל כך מהותי ענקי ונורא מחייב לימוד מסיבות רבות, כשעניין גולני הוא מאד משני. לשם מה הקימו יהודי ארצות הברית את מוזאון השואה ? שם אין גולני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל כמובן בין בגין ושמיר לעראפת הוא פשוט. אנחנו אלו שצודקים בסכסוך הזה. או בלשונו הזכה של יצחק שמיר: "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. למה? - ככה" כמובן שיש תשובות טובות מ'ככה' אבל את הרעיון הכללי גם המילה 'ככה' מבטאת והוא שאנו לא עסוקים בוויכוח מי היה פה קודם ואז אפשר לטעון שלכל צד יש את האמת ההסטורית שלו. השייכות שלנו לארץ ושל הארץ לנו, הוא טבועה באופי של עם ישראל. לכן אלו שנלחמו למען הארץ הם לוחמי החופש ואלו שנלחמו בנו הם גזלנים ורוצחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך מושג כמה הייתי רוצה עכשיו לחשוב שאמרת את זה בסרקזם. אתה יודע כמה אווילי הטיעון הזה נשמע, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בדיוק טיעון מכיוון שהוא לא משפט שנוסח כניתן להפרכה ולו מהסיבה שהוא לא מנומק. הסברים והוכחות לדבר כוללים את רוב הדיונים שהיו פה מאז ומעולם. עכשיו לעצם העניין - אם תקרא שוב את מה שכתבתי תגלה שהוא בכלל לא אווילי הוא פשוט לא תואם את הנחת היסוד הרווחת בקרב רוב משתתפי הפורום בדבר יחסיותו של המוסר. קצת פתיחות לדעות שונות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתיחות?!? "גזלנים ורוצחים" נחשבים אצלך להגדרות של אדם נאור ופתוח אופקים? אתה לא בן אדם פתוח. אתה לא מוכן לקבל את העובדה שיתכן ואין "צדק" עליון, שיתכן וקיים קונפליקט בין שני צדדים ניצים שבו שני הצדדים צודקים במידה שווה. הסיבה היחידה שראויה לבוא בתור נימוק לטיעון שלך, היא העובדה שאנחנו כאן, כרגע. לא זכות הסטורית ולא שטויות דתיות - הווה. אף אחד לא נתן לנו את הארץ הזו, אף אחד לא לקח אותה מאיתנו. כרגע אנחנו כאן, וזכותנו להלחם על ביתנו בדיוק כמו שזכותו של האויב לנסות לגרש אותנו ממה שהוא מחשיב כביתו. איך אומרים אצלהם? דברי מוחמד מנומקים על להב החרב (תרגום חפשי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם פתוח על פי הגדרתי הוא כזה שמוכן להתמודד עם כל מצב ביושר ולא טומן את ראשו בחול כשלא נוח לו להתמודד עם טענות שונות. מה שכתבת זה בערך "אם היית חושב כמוני היית אדם פתוח". אדם פתוח איננו אחד שאומר תמיד: "כן מה שאתה אומר זה הגיוני אבל המציאות מסובכת יותר, ולכל דבר יש את הצד השני" - זה ההבדל בין פתח לפרצה. הבית למרות הפתחים שבו ראוי למגורים מכיוון שאפשר לסגור ת'דלת כשצריך. אז אחרי שהסברתי למה לדעתי אני כן מגלה פתיחות, רק אציין כבדרך אגב שגם לו אני לא הייתי כזה עדיין אתה בוודאי רואה עצמך פתוח ולכן לא מובנת מה הטענה בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מראש לא התנגדתי לדבריך, מאחר והם, כאמור, דעה לגיטימית כמו כל דעה אחרת. התנגדתי לנימוקים שלך, הגורסים כי לנו "זכות הסטורית" לעומת הערבים, אשר הם "רוצחים וגזלנים" שמעיזים לנסות ולהלחם בלוחמי החופש טובי הלב שלנו, כמו ברוך גולדשטיין למשל. אם כן, במה בדיוק מתבטאת הפתיחות שלך, אם להתעלם ממטאפורות חסרות פשר וקשר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיחות שלי תבוא לידי ביטוי בזה שכשג. שמעון יצביע על טענה נכונה והיא שיש אפשר להקביל בין מעשיו של עראפת לאלו של שמיר, לא אטען כמו אידיוט שהזמנים השתנו או טיעון מהסוג הזה, שמשקף חוסר יכולת לקבל את האמת, אלא אסביר מדוע דעתי עדיין כזו שאת עראפת יש להוציא להורג על ידי מדינת ישראל ויפה שעה אחת קודם. ואם לא הבנת את המטאפורה אשמח להסביר - הדעה הרווחת כאילו להיות פתוח פירושו ''לדעת לקבל (או להבין) את הצד השני'' ולכן מי שיכול לומר בנחרצות שעראפת פשוט רוצח משהו בתפיסת עולמו מלמד על סגירות, היא גישה כלומניקית ''שלא יכולה באמת לומר משהו על דבר מה''. בטח תמצא משהו מוכר במשפט האחרון אז מפאת כבודם של הרבה אנשים חביבים אני לא אפרט (וכאן בא משל הדלת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פתיחות" לא מתבטאת בהנחה אוטומטית שכל מה שאנחנו עושים הוא בסדר, וכל מה שהם עושים הוא פשע מוסרי. לעומת זאת, זה גם לא פתוח במיוחד לטעון את ההיפך, כמו שאמנם אנשים מסוימים נוטים לחשוב. פתיחות היא היכולת לאמוד אובייקטיבית את המצב (לא משנה על מה מדובר), ולהקשיב ולנסות להבין את נימוקי שני הצדדים הניצים בכל סכסוך או קונפליקט. מותר לך לגבש דעות, מותר לך אפילו (אם אתה ממש חייב) להחזיק בדעות שמנוגדות לאלו שלי. אבל אתה לא יכול לטעון אוטומטית שאנחנו צודקים, הם טועים, אנחנו לוחמי חופש, הם רוצחים, ועדיין להחשיב את עצמך כאדם פתוח! לכל סכסוך, בין אם תודה בכך או לא, יש שני צדדים. שתי אמיתות, אפילו. זה לא אומר שאנחנו צריכים להכנע ללא תנאים ולעבור לגור בתוך הים התיכון, אבל אתה יכול לפחות לנסות להקשיב לטיעונים של הצד השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי כי החמצת את אחד ההבדלים העיקריים בין בגין ושמיר לבין ערפאת. גם אם נקבל את טענתך כי הם היו טרוריסטים, הרי שכפי שציינת, הם עשו זאת "בתקופה אחרת ובזמן אחר", ואילו ערפאת עושה זאת גם היום. אין ספק שהוא אינו טרוריסט כפי שהיה לפני עשרים או שלושים שנה - אז הוא לא היה לגיטימי, ואילו היום הוא מפקד על צבא המונה לפחות 20,000 חיילים מאומנים, וזאת אם לא נכניס לחשבון את כל הנשק הבלתי חוקי ואת ארגוני השאביבה, שהם חלק מהפת"ח, ואת אנשי החמאס, שברצותו - עוצר אותם, וברצותו - משסה אותם. מאוד נחמד להגיד שהוא "פרץ את הדרך לשלום", אולם אם תסתכל קצת בעובדות, הרי שהדבר היחיד שנפרץ הוא תחושת הביטחון של האזרח הישראלי. ועל זה מגיע פרס נובל לשלום? נכונה אמרתו של יצחק רבין המנוח, כי "שלום עושים עם אויבים", אולם יש להוסיף עליה: "שלום עושים עם אויבים שרוצים לעשות שלום". הפלסטינים אינם מעוניינים בשלום, והם אומרים זאת השכם והערב. הם רוצים בשליטה מוחלטת בירושלים, בחזרה לכל הערים שהיו בשליטתם ב- 1948, ובנוכחות מוגברת שלנו - בים. ושוב, אלו לא המצאות שלי. אלו ציטוטים מדברי כבוד היו"ר. תהליך השלום מבחינתם הוא שינוי אסטרטגיה. לאחר שהבינו כי בכח הזרוע לא יוכלו לקבל את מבוקשם, הם מנסים דרך חדשה - הדרך הדיפלומטית. ובדרך זו הם נוחלים הצלחה כבירה. ראה מה הם קיבלו: שטחים, כח צבאי, כלי נשק, כבוד בין-לאומי, והחשוב ביותר - כסף, כסף, ועוד פעם כסף. ומה הם נתנו? המממ... זה כבר יותר מסובך. ניתן לומר כי תרומתם הגדולה ביותר של הפלסטינים לעם ישראל היא הקזינו ביריחו. שלום? נו באמת. מתחילת הסכמי אוסלו עלה מספר הפיגועים / נפגעים בארץ בצורה תלולה. דו קיום? ההבדל היחיד הוא שאם עד כה היינו מבצעים קניות בבית לחם, שכם ורמאללה, הרי שהיום אף יהודי בר דעת לא יעיז להיכנס לשם (אלא אם כן הוא מלווה בעיתונאים). אז מה בעצם קיבלנו מההסכמים האלה? במילה אחת: יוק. מה שמוכיח, שכדי לקבל פרס נובל לא צריך להיות איש רודף שלום. מספיק להיות איש עסקים ממולח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |