בתשובה לדוד רובנר, 20/12/01 11:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"התלמיד יודע בעצמו". רגע, וכי לא דרוש מדריך נבון שיאמר לו שמה שנראה ככפתרון הבעיה הינו פתרון חפיף? שהוא איבד את העניין בגלל קשיים שנראו לו לא עבירים, תוך רצון לסיים מהר ולעבור לעניין אחר? האם אין מספר דרכים להתמודד עם בעיה, שחלקם עדיפים מאחרים, ואחד (או שניים), אפילו משובח במיוחד? האם אין צורך בנסיון, חוכמה, וביקורת של גורם חיצוני, שייתן מימד של איכות ואוביקטיביות לדברים? אגב, דומה שלא שמו לב, שהגישה "יודע מעצמו" הפכה את המורה לזניח; ואת נסיונו ותבונתו, לחסרי ערך; ואת התפתחות הילד, למעין חטטנות או התפעמות אוטיסטית. האם אין כאן גישה של אפלטוניות-יתר, הטוענת שהאידאות הנכונות בעצם טבועות בנו מלכתחילה, ואין באמת התפתחות? בסדר, אך מה עניין דמוקרטייה לכאן? קארל פופר הסב את שימת ליבנו לכך שאפלטון היה אוייב מוכשר ביותר -ולכן בעייתי במיוחד- של החברה הפתוחה, בספרו The open society and its enemies |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |