|
||||
|
||||
קודם כל צר לי שנאלצת לעבור חוויה לא נעימה שכזו. אל אף שטיילתי בעולם כולל דרום אמריקה לא כולל את ארגנטינה, המקום היחידי בו לא הרגשתי נעים היה בגרמניה ורק בהזדמנות אחת. לצערי כל עוד נהיה מיעוט אתני במקומות מסוימים תמיד נהיה למטרה כי זה בעצם פוליטיקה פשוטה ,השלך את בעיותך על הקבוצה השניה. איני יודע מי יותר בר מזל את או אני מכיוון שאני לא לבן אז אולי לא העזו לומר לי את הדברים בפרצוף, וזה לא נורא אני מוותר על זה. |
|
||||
|
||||
יוצא לי להיות פעם בשנה בכנס מקצועי בגרמניה (דיסלדורף). הכנס אורך 3 ימים, בהם אני נוסעת בבוקר מן המלון למקום הכנס ברכבת. בכל פעם שאני שומכעת את המילה אכטונג! ועוד ברכבת, עוברת בי צמרמורת. חשבתי שזו רק אני, אבל בשיחה שהיתה לי עם שתי ישראליות, אחת מבוגרת מספיק כך שיכולה היתה לחיות בתקופת השואה ואחת צעירה בגיל בתי, התברר לי ששלושתנו חווות במשותף על דברים דומים: 1. כל גבר גרמני מבוגר מספיק מעלה בנו את המחשבה מה הוא עשה אז. 2. הקור הנוראי (הכנס תמיד בסוף נובמבר) תמיד גורם לנו לחשוב על יהודים יחפים בשלג מכונסים בפני קלגסים נאצים. 3. בעת טיול בעיר, היפה לכשעצמה, אנו לא מפסיקות לחשוב על מקומות מחבוא אפשריים. זה עצוב, אבל עובדה. אגב, למרות שאני מבינה כל מילה בגרמנית, אני לא מסוגלת לדבר בה. |
|
||||
|
||||
בלי פאניקה! קודם כל קחי נשימה ותחשבי על הדברים בצורה הגיונית. תאמיני זה עוזר. הייתי בגרמניה או למעשה מינכן בערך כמעט 3 חודשים רצוף ואני לא יכול לשקר כשאומר שבחרתי בדרכים הכי נוחות לחזור למלון ,ולא גם לא נסעתי בתחתית אחרי 23:00 , גם בגלל חשש לנאצים אך גם בגלל ששיכור בגרמנית עוד יותר מפחיד משיכור מעברית. לא יעזור כלום אנחנו כעקרון עם יותר זורם יותר מעוגל יותר חם ואפשר לשמוע זאת בשפה שלנו, הם לעומתם חתוכים ישרים ריבועים וגם את זה ניתן לשמוע בשפה שלהם. קרה לי שישבתי אם חברה כאלה בישיבה ואחת מהם קמה ללוח והתחילה לרשום נתונים. אחרי 2 דקות בערך כשהלוח היה מלא שמתי לב שגם המנהלת שהייתה איתי מסתכלת יחד איתי בתדהמה איך הבחורה הגרמניה רשמה את הכל על הלוח החלק ברווחים מדוייקים בין מילה למילה ורווחים מדויקים בין השורות, משהו למוזיאון נשבע. אבל חוץ מזה גם פגשתי הרבה אנשים טובים שם שאם חלקם אני עדיין בקשר, אז לא הכול נורא, אם כי לחיות שם זה לא ממש בשבילינו. סיפור אחרון , לפני חודש חזרה ידידה שלי מאיטליה שם למדה את השפה האיטלקית, בלימודיה פגשה גם בחורות מגרמניה ויצא להם לדבר על תיירים, הגרמניות טענו שלפי דעתם הגרמנים הם התיירים הגרועים בעולם , ידידתי ניסתה לתקן אותה ולספר לה על התייר הישראלי, אך הם טענו שמעולם לא נתקלו בתייר ישראלי רע בגרמניה. "נו טוב" אמרה ידידיתי בליבה "זה לא שיש הרבה תיירים ישראלים בגרמניה". |
|
||||
|
||||
אייל, גרמניה נמנית בין לקוחותינו הגדולים ולכן אני בקשר יומיומי עם הנציגים שלנו שם. הקשר אישי, כולל וידויים אישיים נוקבים (שלהם, לא שלי) וכן ביקורים תכופים שלהם בארץ. לא טענתי לרגע שהתחושה הקשה שלי בגרמניה נובעת ממשהו רציונאלי. נהפוך הוא. שליטתי במחוזות הרגש מעטה ואני שומרת אותה לצרכים חיוניים יותר. גיסי חזר לפני שבוע ממסע עסקים בפולין וסיפר כמה היא יפה. התייחסתי לדבריו די בזוועה כי מבחינתי זו המאפרה של כל קרובי שלא זכיתי להכיר אפילו בתמונות. גם גרמניה יפה להפליא, אבל היופי מצליח לעורר בי רק כאב. פרימיטיבית, מה לעשות. |
|
||||
|
||||
וכל מה שהסברתי ריקי שגם אני מרגיש כך, רק צריך לקחת דברים בפרופורציה אחרת ניצור הרגשה שלילית ללא משהו מאחורי זה. חוץ מזה אני חושב שבשביל בני דורינו (ואין לי מושג מה גילך) תמיד יהיה לא נעים במקומות האלה. שלום ובטחון. |
|
||||
|
||||
Frankly, I can't really relate to your experiences. It may be irrelevant, but when I had spent time in Switzerland, a few years ago, I found the German Swiss much more amicable than, say, the French (then again, my standard accent in English is American). The only time I had felt any antagonism relating to my ethnic identity, was when I was on a vacation in London, and a couple of local Hassidites switched to Yiddish, after hearing that my mother and I spoke Hebrew.
|
|
||||
|
||||
אני עשיתי לי מנהג: כל תגובה שמכילה במשפט הפתיחה את הביטוי "תאמיני לי" או נגזרת שלו, או שמכילה בפתיחת פסקה את הביטוי "לא יעזור כלום", או מדברת בגוף שלישי על חוויותיו של יחיד, או מסיקה מסקנות מרחיקות-לכת כתוצאה מחוויותיו האישיות של הכותב, או מורכבת רובה ככולה מאנקדוטות שסיפרו "חברים" שונים, זוכה להתעלמות מוחלטת. מומלץ. |
|
||||
|
||||
לא יודע, הייתי פעמיים בגרמניה, אחת מהן הייתי שם פחות או יותר לבד, ולא הרגשתי שום חשש (חוץ מבאלכסנדרפלאץ, שם ישבו חבורה גדולה למדי של מה שעשוי להיות ניאו-נאצים ועשוי להיות סתם חוליגנים - אבל החשש שלי מהם לא היה שונה מהחשש שלי מערסים בארץ). למעשה, במקרה אפילו גיליתי נחמדות נפלאה בקרב מספר גרמנים כאשר התעלפתי בקרון U-bahn בברלין, וזוג גרמנים דוברי אנגלית נשארו איתי בתחנה אליה הוציאו אותי במשך כ-20 דקות, בהמתנה לאמבולנס (שכלל לא הייתי זקוק לו). אני לא זוכר אם ציינתי או לא שאני מישראל, אבל בכל מקרה, הם היו מאוד נחמדים אלי ולא חששתי לרגע. אבל זה אני, ואני מתעלם מאנשים עם חזות מזרחית ומעילים תפוחים באמצע המדרחוב של ירושלים. אני אפאתי לעולם סביבי. היסטוריה של נטיות אובדניות עושה את זה לבן-אדם. |
|
||||
|
||||
אני איתך, מבחינות מסויימות. אני דווקא לא אפאתי, במיוחד לא בחו"ל. יש לי נטייה להתענג על כל רגע, על כל דבר, על כל אוכל ועל כל מגע אנושי. אני אכול קנאה (סתם, צביעות. אני שמח מאוד בחלקי) בכל האנשים שמגיעים כל כך מהר לאבחנות חדות כתער על עמים שונים במהלך טיולים. אני לא מדבר אפילו על אנטישמיות: אלו קרירים, אלו נחמדים, אלו חמים אבל לא יעילים, אלו עצלים... בשבילי, עד כה, כולם היו בסדר, ודי דומים (ויותר סימפטיים מהישראלים. כמובן, אני לא אובייקטיבי. וגם את הישראלים אני איכשהו מחבב, בגבולות מסויימים). החיים טובים כשאתה תייר. המדגם הלא מספק שלי: ארה"ב, קנדה, אנגליה, סקוטלנד, גרמניה, צרפת, אוסטריה, שוויץ, איטליה (ושטיקלע פולין ויוון, לא ממש נחשב). אבל באמת, אני לא משוויץ בזה. די סביר בעיני שיש מן האמת ברבות מהאבחנות הללו, ושחסרונם אצלי נובע מסוג של חוסר רגישות. הזכרתי אוכל כתגובה לדבריו, בדיון אחר, של ליאור גולגר על האוכל האיטלקי. מעולם, מעולם לא חשתי שיממון קולינרי בחו"ל, אפילו לא באנגליה. נדירים מאוד היו המקרים שבהם נאלצתי להדרדר לאכול משהו שלא סיקרן אותי, לפחות. ובשבילי לאכול משהו מסקרן זה תמיד שווה, גם אם בסוף הוא לא מי יודע כמה טעים. |
|
||||
|
||||
לפני כמה ימים היתה פה צלחת מלאה במין פירות מוזרים שאחד העובדים הביא מטייוואן. מסקרן ככל שיהיה, דבר כזה מסריח כנראה לא אכלת מימיך ועם קצת מזל גם לא תצטרך לאכול אף פעם. לא העזתי ממש לנגוס באף אחד מהפירות הללו, אך ריחם היה שילוב מהמם חושים של ניחוחות מחדר ההלבשה של קבוצת כדורגל בשיא הקיץ יחד עם ניואנסים מהביוב הזורם בצידי הכבישים בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב (ונזרוק פנימה גם אזכור קל-שבקלים של ריח השירותים של נסראללה, כדי שגם מיכאל יהיה מבסוט). |
|
||||
|
||||
פירות מוזרים מאוד: בסינגפור נתקלתי בפירות בגודל דינוזאורי. רובם, כמובן, פירות טרופיים. מי שלא ראה גויאבה בגודל אבטיח לא יבין על מה אני מדברת. מוטאציות. וחזרה לנושא האנטישמיות: בצרפת, למשל, היהודים שומרי המסורת נוהגים לחבוש כובעי בייסבול במקום כיפות. התוצאה: גלוחי הראש למדו שכדאי להציק לחובשי כובעי בייסבול. |
|
||||
|
||||
מה אתה אומר דובי? שלא אכפת לך להתפוצץ? כי לא נראה בכלל שאתה אפאתי. להיפך. נראה שאתה *מאוד* פעיל. |
|
||||
|
||||
מה גורם לך להגיד דבר כזה? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |