 |
לא תיארתי לי שדבריי משדרים זלזול ולא חשבתי, לו לרגע, ששינוי באורח המחשבה הפציפיסטי יכול להיעשות כלאחר יד. נהפוך הוא: לא רציתי להאריך בסיפורים ובניים-דרופינג, אך כשהתחלתי לכתוב את הפסקה, עמד לנגד עיני פציפיסט אחד מפורסם מאוד: ברטראנד ראסל, אבי השקפת relative pacifism. כזכור, התנגד ראסל לגיוס באנגליה במלחה"ע I ואף ריצה מספר חודשי מאסר על "הסתה לסרבנות", ובהיפוך לעמדתו זו - תמך בהשתתפות בלחימה במלחה"ע II, מתוך הכרה בכך שהאיום הנאצי על שלום העולם מהווה "נסיבות מיוחדות", unique circumstance. אין לי ספק שאת שתי ההחלטות המנוגדות הוא החליט לאחר מחשבה רבה, שקילה וטריה, ולא היה מצב שגבי אשכנזי יכול היה לגשת אליו ולהסביר לו בשני משפטים ש"כאן זה משהו מיוחד" - והוא היה רץ מיד אל הנשקייה הקרובה.
"הקו המפריד בין לא רוצה ולא יכול דק ממה שאתה מתאר" - את זה, למען האמת, אינני מבינה בדיוק.
האם מדובר, לדעתך, אצל הפציפיסט, באי יכולת שהיא במידה ניכרת מעבר לקושי ולרתיעה שרובנו חשים לגבי הרג בני אדם? ואולי אתה מסתכל על מסוגלותם הנפשית של אנשים אחרים להרוג - בצורה קלה מדי, כפי שאתה חושב שאני מסתכלת על האפשרות של חילופי עמדה באופן קל מדי?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש