 |
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי פעם ראיון עם כמה צעירים שלא התגייסו: "אני מדבר עם אנשים שהתגייסו והם אומרים לי, 'צבא זה טוב, זה נותן לבן-אדם מסגרת'. למה לכל הרוחות שצעירים בני 18 ישאפו למסגרת?" שאלה טובה. אני מבין שיש המון צעירים שדווקא באמת זקוקים למסגרת, כאלו שהוריהם לימדו אותם בעיקר כיצד לצרוך סמים ושנפלטו מבית הספר בכיתה ג'. זוהי, כידוע, האוכלוסייה שמתגייסת לצבא במדינות שבהן אין שרות חובה, כגון ארה"ב וגרמניה, ולא מפתיע לשמוע את אותם הדברים מאותם האנשים כאן. אבל מדוע באמת שבני נוער נורמטיביים מהמעמד הבינוני, שעומדים לסיים שלב בחייהם שבו הם היו במסגרת במשך 12 שנים, ישאפו לעוד מסגרת? האם מישהו כאן מזדהה עם השאיפה למסגרת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני קראתי אין ספור כתבות בהן התבטאו המתגייסים בסגנון ''באתי לתרום מקסימום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, זה לא נוגד. אפשר להחזיק את שתי הדעות יחד, ואפשר גם לרצות לתרום מקסימום למרות המסגרת, כלומר מבלי לאהוב את המסגרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה לפתוח ויכוח משנה אבל יש אנשים השואפים להיכלל במסגרות ויש ייחודניים מובהקים. מזכיר לי בכלכלה אוהבי סיכון ושונאי סיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים, כן, אבל נדמה שלא צעירים בתיכון. לא יודע איפה למדת, אבל בביה''ס שלי, למעט מיעוט זעום של חנוניות עם עיגולדים, כולם תיעבו את המסגרת, וכולם גם ידעו שהצבא מהווה מסגרת הרבה יותר נוקשה מהתיכון. לא צריך להיות ייחודני מובהק בכדי לסלוד מהרעיון של למלא פקודות במשך שלוש שנים ולהיכנס לכלא במידה ולא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעצם אתה צודק. זו אמירה משונה מצד בחור צעיר לפני גיוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איפה אתה למדת, אבל אני למדתי בכפר סבא, וסיימתי את חוק לימודיי לאחרונה, לפני כשלוש שנים. כפר סבא היא עיר נפלאה עבור בני נוער, אבל רוב מוחלט מבני הנוער בבית ספרי התגייסו והלכו לצבא מבלי להקדיש לכך ולו בדל מחשבה תועה. ייתכן ששנאו את המסגרת הבית־ספרית, ייתכן שכינו את ביה"ס "בית חרושת לציונים", ייתכן שתיעבו את התלבושת האחידה, ייתכן שחלמו על העלאת שיעורי הבית באש - לצבא הם הלכו בשורה ישרה ואחידה, כעדר כבשים. מה שהפריע לי לא היה עצם הגיוס לצבא, או המוכנות המוחלטת לדבר, אלא קבלתו כזכות יתרה, כזכות שמיימית: כאילו הם הולכים לשרת בחילותיו של בר כוכבא ולהציל את כנסת ישראל מן היד הרומאית. בזמנו תמהתי על הסיבות לדבר. באופן כללי, רוב בני הנוער בארץ הם אומרי־הן מובהקים, החולמים על תואר במנהל עסקים, פרקטיקה משגשגת ומשפחה זעיר־בורגנית לתפארת. העניין משתלב להפליא עם החברה הישראלית שהיא הומוגנית למדי, ואם אינה הומוגנית, היא בהחלט שואפת לכך. הם קיבלו אגרת המורה להם להתייצב בתאריך כך וכך במקום כך וכך, ועשו, כאבותיהם שאמרו "נעשה ונשמע". באופן פרטי, כפר סבא, כמו ערים מבוססות אחרות, היא מעוז הבורגנות, המחנכת את בניה ובנותיה להסכין עם הנורמות החברתיות, תחת לשנות אותן. כך גם השמאלניות האנינה, המתחסדת, האליטיסטית, מורשת מאב לבנו, כפריט ירושה יקר, שזה ירש מסבו, וזה ירש מסב־סבו, האחד שעלה מאירופה ותקע יתדו באדמת השרון. במקום כזה הבעת דעה החורגת מן הנורמות המקובלות היא בגדר חתרנות, עד כדי תיוג כ"רדיקל". אבל רדיקליזם דמיקולו כזה הוא מתבקש ונחוץ, במיוחד כשתלמידי י"א וי"ב אחראים לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה נאה. חברייך בכ''ס כנראה שלא יתגאו בשאיפתם למסגרת בראיון בעיתון, אך השאיפה קיימת, או לפחות קבלת המסגרת למען ההליכה בתלם הרגיל והמקובל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב הצהרות ה"באתי לתרום את המקסימום" מככבים רבני יחידות, מש"קי דת ומשגיחי כשרות ביחידות זניחות. כנראה שצה"ל יצא במבצע פרסום מגזרי, "יש לך 6-3 חודשים להיות גיבור על אחרים, פראייר מי שלא מנצל את ההזדמנות.." | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |