בתשובה ללונה, 10/08/08 11:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצטרף בכל לב למה שכתבת בתגובה זו. חבל שמאוחר יותר לקחת זאת לכיוון של הערכות אישיות לגבי רמתם של רופאים כלשהם. מאחר ובזמן האחרון השתמשתי די הרבה בשירותי מערכת הבריאות הציבורית שלנו (כמלווה של אבי), התרשמותי האישית היא כי רמתם של הרופאים במערכת היא גבוהה במיוחד, הן מקצועית והן אישית. הצוות הרפואי והמנהלתי ככלל שופע רצון טוב ומוכנות לעזור. אך התוצאות של עבודת האנשים האלו בשורה הסופית הן אזור אסון אנושי. אולי בפעם אחרת ארחיב לגבי התרשמותי ממה שאני רואה כמחלה כרונית אנושה של מערכת הבריאות. כאן אומר רק שלדעתי גורמי המחלה יסודם אינו ברמתם המקצועית ובמידת מסירותם של עובדי המערכת אלא בניהול כושל. על ניהול זה יש לומר שהוא גרוע מטיפשות וחוסר יכולת, הוא בבחינת פשע ממש. באומרי מצב האסון במערכת הבריאות, כוונתי לצפיפות, לתורים, לעומס העבודה של הצוות, לסירבול המנהלי הנלווה לכל הליך, לתיחכום ולשימוש המופרז בנהלים וטכנולוגיות שאינם מותאמים לצורכי המשתמשים, לביזור המופרז של בדיקות וטיפולים. סה"כ של כל אלו מסתכם לסימפטומים הקריטיים של המערכת: ניחוח השחיתות באויר הנובע מעירבוב רפואה פרטית וציבורית ואוירת האלימות הכבושה המוכנה להתפרץ בכל רגע ורגע. אם לא הפרזתי בתיאור משבר המערכת, הרי העיסוק ברפואה "מותאמת תרבותית" משול לחלוקת אופני כושר לחולים טרמינליים. כמו בתחומים אחרים אנו נשרכים אחרי המטרופולין המודרני שלנו, ללא אבחנה וברירה מושכלת. נושא הרפואה "מותאמת התרבות" הפך בארה"ב לטרנד אופנתי של ממש במערכת הבריאות. שם הוא הגיע לרמות שיעקב דריהר נמנע מלהזכירן. הדיון שם עוסק בתרופות ומינונים מותאמים אתנית. הטענה היא שיש יש מערכים גנטיים שהם פתוגניים בקבוצה אחת ובלתי מזיקים בקבוצה אחרת. יש טיפולים (רפואיים-ספציפיים ולא התנהגותיים כפי שהוצג כאן) שהם יעילים יותר בקבוצה אחת ופחות בקבוצה אחרת ויש טיפולים שהם מועילים בקבוצה אחת ומזיקים באחרת. השאיפה היא להגיע להתאמת הטיפולים והמינונים ברמה האתנית, אם לא ברמה האישית. כל העיסוק האולטרה (ואולי פסוודו)-מדעי הזה מאפשר למערכת להתחמק מהעיסוק בבעיות האמיתיות של מערכת בריאות כללית. כלכלנים רבים מצביעים על מערכת הבריאות האמריקאית כדוגמה של כשל שוק. מדינאים בולטים (הילארי קלינטון למשל) כבר שברו את גבם על המשוכה הזו והרימו ידיהם מול מערכת המספקת שירות ההולך ומתייקר בזמן שהוא הולך ופוחת בטיבו לציבורים הולכים וגדלים ובו בזמן דוחקת ציבורים גדלים אחרים אל מחוץ לתחומה לגמרי. בעיות המערכת אצלנו שונות לחלוטין (המערכת שלנו היא ציבורית ולא מופרטת כמו שם), אבל דומני שאפשר להצביע כאן על מכנה משותף של בעייתיות בסיסית: כאשר מערכת שאינה מצליחה לספק שירותים בסיסים מבלי לעלות על עצביהם של כל הנוגעים בדבר, מרבה לעסוק ברפואת הייטק סופר מדעית, יש בכך משום סימפטום לבעיה מבנית חמורה מאוד אצל מנהלי המערכת הזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם השתמשת הרבה בשירותי מערכת הבריאות היצבורית שלנו לאחרונה, לא סביר שהזדמן לך להתרשם ממספר רב של בתי חולים, מרפאות, וודאי לא מחלקות טיפוליות שוות. אי לכך קשה להסתמך על נסיונך לצורך עדות כוללת. לפי נסיוני שלי, למשל, הצוות הרפואי והמנהלתי לא תמיד שופע רצון טוב ונכונות לעזור, ולא כל הרופאים ברמה אנושית טובה. "כוונתי לצפיפות, לתורים, לעומס העבודה של הצוות, לסירבול המנהלי הנלווה לכל הליך, לתיחכום ולשימוש המופרז בנהלים וטכנולוגיות שאינם מותאמים לצורכי המשתמשים, לביזור המופרז של בדיקות וטיפולים. סה"כ של כל אלו מסתכם לסימפטומים הקריטיים של המערכת"... זה נכון מאוד: כל הסמפ]טומים האלה אכן ניכרו גם לעיניי בכל מקום שנזקקתי לו. יותר מזה, הם אף זוכים לסיקור נרחב למדי בתקשורת: הזקנה מהמסדרון של ברק עדיין שוכבת שם, והעומס על חולים שצריכים לתאם בעצמם טיפולים, אבזרים טיפוליים, בדיקות, תרופות וצרכים נוספים - בלתי נסבל. למעשה, קשה להבין איך חולה, שמגיע היום לבית החולים עם יותר מבעיה רפואית אחת, יכול לשרוד ללא משפחה תומכת חזקה ביותר. מאידך גיסא, לא ברור איזה סוג שיפור אתה מציע, או אפילו איפה בדיוק אתה ממקם את הבעיה: בניהול בתי החולים? במשרד הבריאות? בקופות החולים? ונקודה נוספת: לפני יום יומיים שמעתי ברדיו, בחצי אוזן, משהו על רמת החיסיון הרפואי הקבוע בחוק - אם הבנתי נכון, רופא חדש שאתה הולך אליו איננו רשאי לראות את כל תיקך הרפואי ללא הסכמה מפורשת ממך. כעת, לא לגמרי ברור לי איך חולה בר דעת כלשהו ירצה להסתיר מרופאו מידע רפואי קודם עליו - הרי הסתרה כזו עלולה לגרום לסיבוכים קשים בטיפול - אבל עצם הרעיון הזכיר לי שבהרבה מקרים הרופאים עצמם אינם טורחים לקרוא את ההסטוריה הרפואית של חוליהם, ולמחדל זה יש לעתים תוצאות הרסניות. גם זה דבר שיש לקחת בחשבון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת יצא תיקון כזה לחוק? איך זה מסתדר עם טכנולוגיות חדשות של "סנכרון תיקים רפואיים" שבתי החולים וקופות החולים מטמיעים כרגע? (טכנולוגיות שיאפשרו לרופא המשפחה לקבל אונליין נתונים על האשפוז האחרון של החולה, למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי, שמעתי זאת בחצי אוזן - אז ייתכן שזו טעות. באמת שווה בירור.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הרבה שנים של טיפול במרפאה אחת עברתי למרפאה אחרת ולרופא משפחה חדש. הרופא כבן 50, ערבי דתי, למד רפואה בגרמניה, וגם עבד שם כ20 שנה. הוא רופא בארץ כבר 8 שנים, והוא נוקט בגישה שונה מכל אלה שהיכרתי בעבר. הוא טוען שהרופאים המקצועיים שאליהם הוא מפנה את הפציינטים שלו, מייעצים לו כיצד לטפל בחולה שלו. "אני לא מתערב בקיבוע השבר שהאורטופד עושה, בניתוח אפנדיציט, אף, או בכל בדיקה אחרת מתחום המומחיות שלהם.אני רק בודק שהמשך הטיפול לא יזיק למה שכבר יש לך" כשהוא מקבל את המכתב לרופא המטפל, הוא איננו נותן תמיד את הטיפול המומלץ ככתבו וכלשונו. הוא מסביר: "תראה, הרופא בבית חולים רוצה שאתן לך את התרופות האלה, אבל אני יודע מבדיקות קודמות שאתה לא מגיב טוב. אז אנחנו ננסה תרופה אחרת." ולפעמים הוא גם מרים טלפון לרופא הממליץ ומברר איתו דברים. לא פעם הוא מתקשר אל הפציינטים שלו בשעות שלאחר העבודה כדי לברר או להזמין להגיע למרפאה, אם באותו יום ואם למחרת. לטענתו, כך היה נהוג בגרמניה במרפאה שבה עבד וכך הוא נוהג. כמובן שיש לו בעיות עם הקופה, כי אם לדעתו צריך MRI ולא CT אז זה יהיה. והוא זה שמנהל את המלחמה מול המשרד, לא הפציינטים שלו. הלוואי שכולם היו כמוהו. ובעניין הרפואה המקצועית: יש לי נסיון לא רע עם מערכת הבריאות. בדרך כלל נתקלנו (בני משפחתי ואני) ברופאים טובים עד מצויינים. הבעייה כפי שהזכירו היתה במקרים רבים, לא תמיד, עם המינהלות. בהרבה מקרים הרימו הפקידים ידיים תוך השתתפות בצער ואמרו כי הבעייה היא בהוראות שהם מקבלים מגבוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרופא הזה באמת נשמע משהו מיוחד, שמעתי על מעטים מאוד מסוגו. הלוואי עלינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם גם אני רופא כזה, אבל אומר רק שאני מאד משתדל להיות. זהו בדיוק המודל שאני מנסה לפעול לפיו (טוב, ניסיתי, עד לפני חודשיים; בינתיים קודמתי לתפקיד ללא מגע יומיומי עם מטופלים). הבעיה היא, שמאד קשה לפעול בצורה כזו כאשר המטופלים שלך מגיעים מרקע תרבותי שונה משלך ומערכת הציפיות שלהם מהרופא שונה מהציפיות של הרופא מעצמו (משפט מסובך...). הכשרה ב"הלימה תרבותית" יכולה לעזור לתאם ציפיות בין המטפל למטופל כאשר הם באים מרקע תרבותי שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל מאוד להעלות על הדעת מקרים שבהם המטופל רוצה להסתיר מידע מרופאים. דוגמה מתבקשת: הפלה ללא נישואין. אתה בוודאי זוכר, שכבר היה לפחות רופא אחד בארץ שרצח את אחותו כיוון שהתנהגותה לא נראתה לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. על מה את מדברת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו מקרה טראגי מאוד, אבל לא קשור בנושא החיסיון הרפואי. האח הרופא חשוד שעזר ברצח באמצעות חומרי טשטוש, אבל אחיה של הנערה ידעו על התאהבותה בפלשתיני מחברון תחילה ממקוו שלהם ואחר כך בחזרתה מחברון, ולא בעקבות מידע שהגיע מהאח הרופא ומהתיק הרפואי. בכתבה גם לא מוזכר שום עניין של הפלה ללא נישואין (תגובה 487515). התופעה של רצח על רקע כבוד המשפחה ידועה וקורית לאורך כל השנים בחברה הערבית בארץ (אזא"ם, בעבר, בימי ראשית המדינה, היו מספר מקרים כאלה גם במשפחות של יהודים עולי ארצות ערב). סביר להניח שבמסגרת התפלגות המקצועות, גם במשפחות אחרות שבהן אירע רצח כזה היו מדי פעם בני משפחה רופאים, ובאותם מקרים הדבר לא הוצא לפרסום ע"י המשטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מניין הסטטיסטיקה לגבי רצח אצל משפחות יהודיות יוצאות ארצות ערב? לא שמעתי על זה- ואני בתחום.אתה יכול הגיד שזה קרה- בדיוק או אפילו הרבה פחות ממה שזה קרה אצל משפחות יוצאות חבר העמים- אבל זו בהחלט לא תופעה שמתקבלת אצל ראשי הקהילות שם ואינה מקובלת על איש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "אני בתחום"? אתה עוסק ברצח במשפחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקרים סוציולוגיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שכל אחד מאיתנו מקיש מנסיונו האישי, אבל נתקלתי לא מעט ברופאים שרמתם נמוכה ביותר, ואי אפשר לתת להם שום נסיבות מקלות של בירוקרטיה. לצד זה, יש גם את הבעיה שאתה מציג, והיא אכן קשה: המשמרות הארוכות, חוסר בתקנים וכל מה שציינת. לגבי החצי השני של התגובה - מסכימה לחלוטין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |