בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 09/08/08 11:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יותר ממודע. יש הטוענים שאני סובל מעודף מודעות :) אבל כמו המון טיעונים זה נכון רק חלקית 1, ורק עבור חלק מהאנשים: לא כולם זורקים את זמנם לזבל, לא כולם כישרוניים באותה המידה , והזבל שלי תמיד מריח אחרת מהזבל שלך (רוצה לומר - לכל אחד יש את ההגדרות והרגישויות שלו). וזו בדיוק הנקודה - במערכת עצומה כמו צבא הכללים הבסיסיים (לדוגמה מי נושא בנטל) חייבים להיות פשוטים עד כדי שרירותיות. בסגנון "גיוס לכולם" או "צבא של שכירים". זו אינה דמגוגיה זולה - זה פשוט כורח המציאות. גם אם הצבא בוחר לעגל פינות (ואינו בודק בציציותיהן של המצהירות-על-דתיות למשל) זו לא יכולה להיות מדיניות רשמית. תמיד יהיו חורים ברשת, ולעולם תפספסנה וועדות החריגים שאתה בעצם מציע את הספורטאי/מתכנת/פילוסוף הכוכב התורן. ואחטא קצת בפוסטמודרניזם זול: מי בכלל יקבע אם אתה מספיק מוכשר, או שהצבא לא מנצל את כישורייך העילאיים למטרות טובות דיין (בעיניו)? המערכת רחוקה מלהיות מושלמת 2, אבל עד שהמטוטלת לא תנוע לקיצוניות השנייה (שכירי חרב סינים למשל) אני אחרוק שיניים. ניפגש במילואים 3. 1 אם כי אני מוכרח להודות שהבוסים שלי דווקא מסכימים עם התזה שלך לחלוטין 2 והיא משתפרת - בזבוז ימי המילואים עדיין זועק לשמיים, אבל הרבה הרבה פחות מאז שכל מג"ד מנהל את הקופה הפרטית שלו 3 וכמובן שמיותר לציין שגם אם אינני מביא למיצוי את כל יכולותיי באיזה מגדל שמירה שכוח אל, אני עדיין מקבל (ותורם) בתחומים אחרים לחלוטין - אבל זה כבר נושא לדיון אחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''גיוס לכולם'' הוא סלוגן חלול לגמרי, גם עבור מי שמתגייסים. אין דין מש''ק ממטרות בקרייה שעושה תשע עד חמש כדין חימושניק בבסיס סגור בנגב שיוצא אחת לשבועיים, כדין חייל קרבי ששוכב במארבים שבועות ויוצא פעם בחודש. הפוסטמודרניזם מיותר, כי הצבא עצמו מקיים ''קורסים'' שבהם אפילו יש ''מבחנים'' ולכן ניתן למדוד ולאתר בהם כישרון (שלא לדבר על קב''א ודפ''ר וכדומה). הבעיה היא שלא תמיד הוא עושה עם זה משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה מעריך ביתר את חשיבות הכישרון. לעיתים כל מה שהצבא צריך כדי לבצע את עבודתו כהלכה נמוך ממה שיש לחייליו להציע, אז מה ? נניח שהמצרים בפתח ואתה צריך קצת בשר תותחים כדי לעכב אותם עד שיגמרו לתדלק את המטוסים, אבל מה לעשות שיש לך רק את גדוד הגאונים פנוי, את מי אתה שולח ? בלית ברירה גם פון נוימן יכול לשמש בשר תותחים (אולי ראוי להזכיר את ויטגנשטיין ששירת כתותחן). בדיוק כשם שהמכונית שלי ממלאת את יעודה בלי להתקרב למהירות המקסימלית שלה, כך גם אני בצבא מילאתי את יעודי בלי לנצל את כישורי, אבל צהל עמד במשימתו. אתה תגיד שזה ביזבוז, מישהו אחר יגיד שלולא הביזבוז הזה, לא יכלה האקדמיה לעמוד כלל. לא תמיד קיימת הקצאת משאבים כזו שתאפשר ניצול מלא של כל האמצעים. אולי ראוי לתת פטורים גם למצטיינים שתחום התמחותם אינו רק במרדף אחר כדור, אבל זה כבר דיון אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלוטין עם החייל האלמוני; העולם זקוק לאנשים בינוניים ולתפקידים בינוניים. ובהזדמנות זו, הייתי רוצה גם להשיב את כבודי האבוד, כיוון שתגובתי הקודמת נעלמה לה משום מה... בוודאי שהסלוגן חלול - תפקידו הוא לייצג מצע רעיוני שיאפשר לצבא לממש בפועל את זכותו (וחובתו) לברור לו מכלל הפוטנציאל את המתאימים ביותר - באמצעות "קורסים", "מבחנים" או כל דרך מיון אחרת. צבא-העם 1 אינו יכול לנהוג אחרת גם לו רצה בכך: כל שליש יודה שהדבר האחרון שהצבא זקוק לו הוא אלפי חרדים, פקידי לשכה ועובדי רס"ר מיותרים. ואם הצבא כושל במיוניו באופן תדיר - יש לבער את הנגע ולהוציא להורג את האשמים. ובקשר למתגייסים ("אין דין מש"ק ממטרות" וגו'): הפתעה! גם בחיים האזרחיים איננו שווים, אך עם זאת מושתת עלינו מערכת שרירותית ואחידה של חובות וזכויות בסיסיות (מס הכנסה, חינוך חובה וכו') 2. נסיבות חיינו, המזל וכן - גם הכישרון - מביאים אותנו למקומות שונים (מש"ק ממטרות או לוחם, מובטל או מנכ"ל), אבל תמיד תהיינה אמות מידה אחידות שניאלץ לקבל על מנת להשתייך לחברה. אמת המידה הנוכחית לאדם צעיר בישראל היא שירות צבאי של שלוש שנים - ולא למען קבלת דבר. אני נוטה לחשוב שבחברה סולידרית דיה הנושא כלל לא היה עולה (ואם מישהו יצטט לי כאן את קנדי אני אצעק). 1 וזוהי הגדרה פוליטית שנכפית על הצבא מבחוץ! 2 וכמעט יצא לי "כל אחד לפי יכולתו, כל אחד על פי צרכיו" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בחיים האזרחיים ה"שוויון" שמעמידים פנים שמתקיים הוא מדומה (מס הכנסה הוא מערכת אחידה? הצחקת אותי) וגם נגד התופעה הזו בחיים האזרחיים אני מתקומם. אם עקבת אחרי דיונים קודמים באייל, בוודאי כבר שמת לב שאהבת מושג ה"שוויון" היא ממני והלאה. לכן כל כך חורה לי מישהו שמשתמש בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה: [א] לא טענתי לשוויון - בדיוק להיפך. עם זאת אני מסכים שהעמדת פנים בנושא הזה היתה מקוממת גם אותי. [ב] מערכת הכללים המורכבת הנקראת "מס הכנסה" הינה אחידה במידה רבה - החוקים הבסיסיים תקפים לכל השכירים 1 בתיקונים קלים בלבד (מישהו אמר נקודות זיכוי?). ואפילו ניתן לטעון שהאלמנט הפרוגרסיבי מקדם חלוקה צודקת יותר של הנטל. לפחות בתיאוריה. [ג] ומה הבעייה עם שוויון כאידאל? אני יכול לחשוב על דברים הרבה יותר גרועים מזה. לי אין בעייה עם כללים _שווים_ שמאפשרים לאנשים _שונים_ עם כישורים _שונים_ להגיע להישגים _שונים_. הכוונה אינה לכפות שוויון כמטרת על, ואין לי שום רצון לשלוח את כולם לשדות האורז או לחלק מחדש את אמצעי הייצור. עם זאת האלטרנטיבה לא יכולה להיות מלחמת הכל בכל בשם איזה דארוויניזם חברתי 2. לא הכל שחור ולבן. 1 מעולם לא הייתי עצמאי או חברה בע"מ, כך שאני מנוע. 2 ובדיוק כמו שוויון - גם זה סוג של "איזם" שאנשים אחרים לא סובלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה בסגנון "החוקים הבסיסיים תקפים לכולם" היא גם כן ריקה מתוכן, כל עוד לא ברור מהם החוקים. למשל (דוגמה פשטנית, כמובן), אפשר לתת חוק של "כל אדם משלם סכום שהוא המקסימלי מבין הערכים X-10000,0, כאשר X הוא הכנסתו ברוטו". החוק הזה אולי תקף לכולם במידה שווה, אבל מן הסתם עצם מהות החוק היא יצירת הפרדה בין שתי רמות שכר. בדיון 2588 המעניין דיברו על ההבדל בין שני סוגים אפשריים של שוויון - פורמלי ומהותי. מה שאתה מדבר עליו הוא מה שכינו "שוויון פורמלי" ובו גם אני תומך. ההתנגדות שלי היא לשוויון מהסוג השני (וגם אליו אני לא מתנגד בצורה מוחלטת, אבל כן בצורה שמספיקה כדי לפסול מושג כמו "צמצום פערים" בתור אידאל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתחיל לחשוש שמכיוון שכל התובנות שלי מקוטלגות כ"ריקות מתוכן", אולי זה אומר משהו עליי.. הממממ... לא לגמרי ברור לי למה אתה מתכוון כשאתה מציין "לא ברור מהם החוקים". חוקי המס שלנו שרירותיים, מורכבים ובאופן כללי לא ידידותיים למשתמש, אבל פורמלית הם כתובים ונגישים לכל מי שמעוניין בכך. יצירת ההפרדה בין שתי רמות שכר היא מטרה מוצהרת - ועליה באמת אפשר להתווכח. חזרתי למאמר (המוצלח!) בנוגע לחירות ושוויון וגם כאן אני נוטה להסכים יותר מאשר להתנגד. ובכל זאת - גם ליברל מוחלט לא בהכרח תומך בפירוק מוחלט של המדינה. ומכיוון שכך, חייבת להיות רמה מינימלית של התערבות, שליטה ובקרה ומכאן משתמע גם הגבלה של חירויות - השאלה היא מידת ההתערבות. ותמיד אפשר לטעון ש"צמצום פערים" מתייחס לפערי הכנסה (בצורה הקיצונית - קומוניזם) או בנגישות לנשק וצמצום המונופול על הכח (שעלול להיתרגם לאנארכיה). אני מניח שהויכוח ביננו נסוב יותר על זכותה של המדינה להגדיר אידאלים קולקטיבים ולחתור אליהם. ובמסגרת הזו אידאל השוויון כפי שהוא משתקף ברצון (הפורמלי בלבד!) לגייס את כולם אכן יש בעייה. אני מסכים שכרגע המנגנון לקוי אבל השלכתו לכל הרוחות תשפוך (מבחינתי לפחות) את המים עם התינוק. ולך זה כנראה פשוט פחות מפריע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה לגבי גדי, אבל הרעיון של לשפוך את המים עם התינוק נראה לי בזבוז משווע. כאשר מדינת ישראל עומדת על סף קטסטרופה של התרוקנות מאגרי המים, כך סתם לשפוך את המים עם התינוק? הפקרות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאד! ואפשר גם להשתמש בתינוק השפוך - הנה לינק צנוע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בוודאי צודק, אבל הייתי מייעץ לפון-נוימן במקרה זה לא להתגייס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמסעודה משדרות כן היית ממליץ להתגייס בידיעה שהיא תהיה בשר תותחים שנועד לעצור את המצרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא הייתי מייעץ לה כלום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |