בתשובה להאייל האלמוני, 26/07/08 10:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. עדיף לא לכנות את מי שאתה מתוכח איתו בכינויים אלא אם כן דבריו הם הבל ורעות רוח בעיניך ולא נותר לך אלא לשלוח אותו לעזאזל טוקבקי. ב. זה שציינתי שתי תופעות במשפט אחד אינו שקול לכך שאני "כורך את שתי התופעות יחדיו". עליית מחיר הנפט נמשכת כבר 35 שנה והיא מעידה כי צריכת הדלקים ממשיכה לעלות והבאתי אותה כדוגמה לצריכת יתר של משאבים מתכלים. דילול האוזון הוא דוגמה לתופעה אחרת: השחתת הסביבה. מה שאנו לומדים מן העבר וההוה הוא שמצבים עם יותר מגורם סיכון אחד מסוכנים יותר מגורם סיכון יחיד, משום שאז מסובך וקשה יותר לפעול נגד ההשפעות שלהן. אגב, היכן ראית שהתלוננתי על עליית מחירי הנפט, אלא אם כן חזית את מה שיבוא עכשיו בתגובה זו? ג. ראיית עליית מחירי הדלקים כתרומתה של כלכלת השוק לעידוד פיתוח מקורות וטכנולגיות אנרגיה תחליפיות היא חצי הכוס המלא. חצי הכוס הריק הוא מה שזה עושה לעודפי הרווחיות של העולם הראשון שהם המממנים את התשתיות לייצור אינטנסיבי ותעשייתי של מזון ושוליהם מממנים את המחקר והפיתוח הנדרשים גם לתחליפים. לא אפריקה התת-סהרית היא שמצאה את התרופות לטיפול באיידס. ד. השימוש בדלקים נוזליים הוא ייחודי ביותר ממובן אחד. ראשית זהו משאב מתכלה שכמעט ואינו מתחדש. לכן ברור שהפתרון כאן חייב להיות מעבר לשימוש במקורות אנרגיה אחרים. שנית רזרבות הדלק בקצב הצריכה הנוכחי נמדדות בעשרות שנים. הנסיון של 35 השנים האחרונות מלמד שמעבר ל"מקורות אנרגיה חלופיים נקיים יותר" המחייב פיתוח טכנולוגיות חדשות ולא-מזהמות הוא בבחינת קל להגיד, קשה לעשות. 35 שנה אינן תקופה משמעותית בראי ההיסטוריה האנושית, אבל ביחס לטווח הרזרבות זה בערך מה שיש לנו. ה. נראה לי שגם אתה קצת פסימיסט בקשר לתוצאות של אמנת קיוטו וכיוב'. כדאי לזכור שגם לכלכלת השוק יש את הכשלים שלה. מוטב להיות זהיר מאשר להצטער באיחור. הפרק הראשון בספרו של דיימונד מוקדש לבעיות הסביבתיות והכלכליות של מונטנה. אתה תתקשה להאמין לעוצמת הבעיות במדינת השמיים הרחבים הנמצאת בלבה של בירת כלכלת השוק העולמית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. מחיר הנפט עלה וירד לסירוגין במהלך חצי המאה האחרונה ב. אין ויכוח כי מדובר במשאב מתכלה, יש ויכוח מתי. הדעה הרווחת כיום היא כי הרזרבות יספיקו לכמאתיים שנה בקצב צריכה מתגברת לאור התפתחות סין-הודו-ברזיל. ג. סביר להניח כי שיפורים טכנולוגיים והמצאות מדעיות יגיעו גם למשק האנרגיה כפי שנעשה בתחומים רבים אחרים - תקשורת, אלקטרוניקה, רפואה וכו'. כבר היום מפיקה צרפת 80% מהחשמל באמצעות כורים גרעיניים. ברזיל חלוצה בתחום השימוש בצמחיה לדלקים. ד. נסיון העבר לא מלמד מאומה על העתיד. תרבות האינקה, או הויקינגים, אינה דומה כלל למצב לאחר המהפיכה התעשייתית וכינון הדמוקרטיות המערביות. ה. מונטנה, כמו מדינות זעומות אוכלוסין אחרות בפדרציה של ארה"ב, סובלת בהתאם ממיעוט השפעה פוליטית בוושינגטון DC. כך גם בהקשר הקצאת משאבים פדרליים. עדיין היא רחוקה מאוד מקריסה כלכלית או חברתית. כהנגדה, קליפורניה לבדה מהווה את הכלכלה החמישית בגודלה בעולם. (ו. בתגובה קודמת הזכרת את הודו ותיארת את מעמד הביניים בה כזניח יחסית לגודל. טעות. דווקא מעמד הביניים צמח בצורה מרשימה מאוד בעשור האחרון. כ-300 מיליון נפש. עיקר הבעיה שם קשור באי-חילוץ השכבות הנחשלות מעוני ובערות. עניין של תרבות הקאסטות ואפליה מובנית פלוס היעדר כוח פוליטי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מחיר חבית נפט ב-1973 היה כ-30 דולר. המחיר כיום הוא משהו כמו 160 דולר. היכן כאן אתה רואה עליות וירידות? ב. בשנות ה-70 דברו על רזרבות ל-50-100 שנה וזה לפני עליית הצריכה בסין והודו (רוסיה?). מאז התגלו כמה בארות נפט (ניגריה, מכסיקו, הים הצפוני), אבל איך הגעת ל-200 שנה? ג. כורים גרעיניים להפקת חשמל נתגלו כסיכונים בטיחותיים ובטחוניים וכיצרני זיהום בעייתי במיוחד. צרפת וגרמניה (הממשלות ויותר מהן הציבור הירוק) סוגרות כורים אלו ואף לוחצות על שכנותיהן הפחות עשירות לעשות כמוהן. חיפושיות מונעות באלכוהול מקני סוכר או מגידולי תירס לא ממש רואים ברחובותינו. נכון להיום, אין תחליף טוב לדלק. ביום שיהיה תראה את מחיריו יורדים. ד. טעות. כפי שכתב מקיאוולי, הנסיבות משתנות כל הזמן, אנשים כמעט שלא. מומלץ גם לך למצוא את ספרו של דיימונד ותגלה שאפשר ללמוד המון גם מאי הפסחא ומן המאיה. בכל אופן רואנדה, הרפובליקה הדומיניקנית, סין ומונטנה אינן תרבויות פרה-היסטוריות. ה. טעות. לפי דיימונד הבעיות במונטנה נגרמות ע"י תושביה וכוחות המסורת והשוק שלהם ולא ע"י הממשל הפדראלי המלא כוונות טובות. בכל אופן, על כל דולר שהממשל הפדרלי גובה במונטנה הוא משקיע בה 1.5. נראה שמונטנה רחוקה מהתמוטטות רק בשל היותה באותה מדינה עם קליפורניה. ו. מעמד בינוני של 300 מיליון, הכיצד? נראה לי שאתה מחשיב את כל תושביה העירוניים של הודו כמעמד בינוני. אך גם אם הדבר נכון, טיעונך לקוי. הדמוקרטיה ההודית כשלה לחלוטין בתכניות מלמעלה למטה של פיקוח על הילודה וביטול משטר הקאסטות. האופציה שנשארה היתה כלכלת שוק חופשי שתרחיב את המעמד הבינוני באופן שיצמצם וינגוד את השפעתם של "השכבות הנחשלות מעוני ובערות. עניין של תרבות הקאסטות ואפליה מובנית פלוס היעדר כוח פוליטי)". דבר, שכפי שאתה מודה, לעת עתה לא קרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. דיברתי על חצי המאה שעברה, ולא על השנה וחצי, שנתיים, האחרונות בהם זינקו המחירים עד לשיא של 146 דולר לחבית לפני כחודש. מאז ירד המחיר לסביבות 125. שני גורמים, אולי שלושה, אמורים להכלל בתחשיב. 1) אינפלציה עולמית ובעיקר בארה"ב. 2) יחס שערי החליפין בין הדולר ליתר המטבעות העיקריים - אירו, יאן, שטרלינג וכו'. שער הדולר מול האירו, למשל, הדרדר למחצית משוויו לעומת השנים הראשונות לקיום המטבע האירופי. 3) צמיחה אדירה של העושר העולמי והכלכלות הלאומיות של רוב מדינות העולם. ככל שאומה מתעשרת, ובתוכה הפרטים, כך פוחת משקלם היחסי של הקומודוטיס בסל הצריכה. ב. בשנות ה-70 דיברו על עתודות נפט ל-40 שנה... בשנות ה-80 ל-60 שנה... בשנת 2000 התחזית היתה ל-150 שנה... זה לא ממש מדעי העסק הזה של תחזיות ועתודות. הרבה פוליטיקה וספקולציות. ותמיד קיימת שאלת הכדאיות. שדה שלא נחשב במסגרת הרזרבות עשוי להמיר את הסטאטוס עקב כדאיות הפיתוח וההפקה לאור מחירי נפט גבוהים. ג. דווקא התעורר הרושם שסרקוזי גא מאוד בכורי הגרעין לחשמל בצרפת, ואף מתכנן דור חדש ומשוכלל לתצרוכת פנימית ולמכירת רבים מסוגם לכל העולם. ד. מקיאוולי חי בתקופה של נסיכויות עם שליט אבסולוטי. לא בעולם של דמוקרטיות, דעת קהל, תקשורת וכלכלה גלובאלית. לא הייתי ממהר לאמץ את דבריו כאמיתות מקודשות לימינו אלה. כנ"ל קשה לראות באינקה, או ברואנדה, דגם להתנהגות חברות מודרניות. תודה, בכל מקרה, על ההפניה לספר. נראה כשווה עיון. ה. גם מדינת החרדים בירושלים (עם סניפים בבני ברק וצפת ובית שמש וכו') חיה מכספי משלם המיסים של גוש דן. לכל אומה יש את המונטנה שלה. ו. מעמד בינוני נוסח הודו משמעו שכר חודשי של 400-800 דולר. את הנתון על 300 מיליון הודים במעמד הבינוני השמיע ניצן הורוביץ בתוכניתו על העולם המשתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו. טוב אני לא יודע מה גודל המעמד הבינוני בהודו. בויקיפדיה מצאתי ש-65% מאזרחי הודו חיים על פחות מ-12 דולר לחודש ואפשר להניח שגם חלק גדול מאוד מן היתר לא מגיעים למשכורות של 400/5=80$. אני מניח שהורביץ ערבב בין מעמד ביניים לבין אוכלוסיה עירונית (כ-300 מיליון). מקובל להניח שהעוני בערים הוא פחות חמור מן העוני בכפרים, אבל אני חושב שעדיין רוב תושבי הערים בהודו הם עניים אם לא עניים מרודים ממש. נתון מעניין נוסף שראיתי הוא שלמרות הצמיחה הכלכלית וצמצום הפערים הכלכליים אין שום שינוי בקצב הילודה. השינוי כנראה יבוא בהמשך, אלא שבאיכלוס של הודו (1.13 מיליארד) זה עשוי להיות מאוחר מדי (ובמילים אחרות בסופו של דבר הגידול באוכלוסיה יאכל את הגידול בכלכלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כורים גרעייים מזהמים יותר מהפקת אנרגיה מנפט? כורים גרעיניים הם סיכוין בטחוני? ברור שהם מאוד מפחידים. והצהוב שלהם לא נראה ממש ירוק. אולם לא תמיד אפשר להאשים את הירוקים ברציונליות־יתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כורים גרעיניים הם סיכון בטחוני? כן. הם מסוכנים הרבה יותר במקרה של חבלה. כורים גרעייים מזהמים יותר מהפקת אנרגיה מנפט? לא בממוצע, אבל סטיית התקן לא מוצלחת, אם מתחשבים במקרי תקלה/חבלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש תוצרי לוואי עם רדיואקטיביות ארוכת טווח. בעבר התגלו סקנדלים לא מעטים הנוגעים לקבורת פסולת רדיואקטיבית מכורים גרעיניים כמו דליפה מחביות שנקברו בלב האוקיינוס, ועסקאות עם שליטים מושחתים במערב אפריקה לקבירת הפסולת בשטחם. בין אם הם צודקים ובין אם לא, הירוקים די יראים ולוחצים (צריך להודות שתקלות כמו באי המייל ה-3 וצ'רנוביל לא עושים טוב לרציונליות). אני לא בטוח אבל נדמה לי שבגרמניה היום לא פועלים כורים גרעיניים. נדמה לי שגם ביפן היתה התנגדות מאוד קשה לפתיחת כור כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל מעמקי לבי על שפגעתי בך בכינוי "אלרמיסט פסימי". אני נהנה לקרוא את תגובותיך המלומדות, ומעריך אותך מאוד. אני מצטער גם שקראתי יותר מדי בכריכה-יחדיו של שתי תופעות. ד. העניין הוא שהעלייה במחירי הנפט לא היתה חדה דייה עד עתה. ככל שיתמעטו העתודות, כן יעלה המחיר, עד שבנקודה כלשהי - שאינני יודע לציין - הוא יהיה גבוה יותר מהעלות של אנרגיה סולרית/גאותרמית/רוח. עתודות הנפט לא ייגמרו בבוקר בהיר אחד: זה תהליך הדרגתי, עם גורמי איזון "טבעיים" (במובן שאינו דורש תכנון מגבוה). עם זאת אני לא כופר בכך שהחגיגה מתחילה להיגמר, זה נכון. ומי שלא יתכונן לך יפסיד. ויש סיכון למלחמות על משאבים מתכווצים. ה. הו, ודאי שאינני אופטימי למראה מפעלים המזהמים בלי חשבון את האוויר ואת המים שלי. לכן אני תומך בכל לבי ב"מס זיהום" שישלם כל מי שמנצל את המשאב המשותף והמוגבל שלנו. אני פחות שמח לראות ביורוקרטיה בינלאומית שקובעת לכל מדינה כמה ואיך היא רשאית לייצר. קל מאוד לומר "מוטב להיות זהיר", אך לזהירות יש מחיר - כלכלי ופוליטי. אגב, לסופיות עתודות הנפט יש גם פן חיובי. יש לנו רק עוד 35 שנה לזהם בלי חשבון. עם נצליח שלא להתמוטט מבחינה אקולוגית עד אז, נחזיק מעמד גם אחר כך (עד כדי מלחמות פנימיות ביננו, ובכפוף לדעיכה בשיגעון הריבוי הטבעי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נפגעתי ואין צורך להתנצל. הימנעות מציונים ואיפיונים אישיים פשוט יכולה לתרום להנאה מהויכוח של כל הצדדים. לגבי הפסימיות, אני מנסה לשכנע שאיני רואה שחורות החותר לעמדת ה"אמרתי לכם", אלא מנסה להצביע על תופעות קיימות ומגמות מעוררות דאגה. אחת התובנות היפות של ג. דיימונד נוגעת להכחדות של המושבה הנורדית בגרינלנד בגלל שינויי אקלים בין השאר. דיימונד מציין שהאסקימואים שחיו בגרינלנד מצפון לנורדים, חיו באקלים עוד יותר קשה מן הנורדים והם דוקא שרדו. בסופו של דבר ההתמוטטות או ההשרדות תלוייה במעשיהם והתנהגותם של בני האדם. אומרים לנו שקצב גידול האוכלוסיה הולך וקטן מעצמו, אך נראה שאיש (מלבד הסינים) לא עושה דבר בנידון. פרוטוקול קיוטו נשאר על הנייר ואומרים לנו שכוחות השוק יעשו את המלאכה. האם מותר לנו להימנע מכל פעולה, להניח לזמן לעשות את שלו ולקוות לטוב? נקודה מדאיגה נוספת היא שנראה שהעולם היום מרובד ומסוכסך בצורה כזאת שמשטרים דמוקרטיים-ליברליים לא יוכלו לעשות צעדים רדיקליים שאולי ידרשו. נראה שרק משטר אוטוריטטיבי-טוטאליטארי יוכל לעשות אותם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |