בתשובה להאייל האלמוני, 15/07/08 2:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איזה דבר מצחיק הבאתי? ולמה יש בזה מידה של דמגוגיה? (האמת היא שכן צחקתי כאשר שאלת אותי על דמגוגיה אחרי המשפט: "...הסבורה שאנו צריכים להמשיך להחזיק בשטחים ולהמשיך עם ההתנחלויות למרות האסון ושפיכות הדמים המרובה שאלה הביאו עלינו") מצבם של הפלשתינים כנראה לא כל כך קשה כאשר הם צריכים לתת נתונים לאונר"א או לבנק העולמי, או כאשר הם מתעדים את מספר הלידות/פטירות שלהם, או כאשר הם סופרים את ילדי בית הספר. כל המספרים שם מתאימים אחד לשני, ולנתונים של הלמ"ס הישראלי- כאשר עוד עבד שם. החיים שלהם הופכים קשים רק עם הכניסה למשרדי הלמ"ס הפלשתיני. מה לדעתך עושים להם שם? לגבי התשובות: כבר הבאתי לינק לסרט הזה תגובה 484443 1. כאשר מביאים נתונים גלויים, שמעמידים מישהו במצב מגוחך מבחינה מקצועית, והוא בורח אל ההתנשאות האקדמית במקום לענות במה בדיוק הבנאדם טועה, זה עושה רושם לא משכנע. מה ששבר אותי בסרטון ההוא זה שסופר דוחה את הטענות משום שלצוות "יש אג'נדה פוליטית", ואז הוא, בשבתו כ"דמוגרף המדינה", מספר על האג'נדה הפוליטית שלו תוך שהוא טוען שהמספר המדוייק של הערבים כלל אינו חשוב..... 2. יורם אטינגר אינו טוען שאין ערבים, אלא שהסכנה שהם יהפכו לרוב שיאיים על אופייה היהודי של המדינה אם לא נפרד מיו"ש, קטנה בהרבה ממה שפוליטיקאים, כגון ראש ממשלתנו- במשפט שפותח את הדיון הזה, מאיימים עלינו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |