|
||||
|
||||
אומרים שאין כזה דבר "אוכל ישראלי". אני מבין קטן מאד באוכל, ולא אוכל להיחשב אנין טעם על פי אף סולם קיים. גם מסעות ברחבי הכדור שלנו לא צברתי לזכותי במידה משמעותית, ובכל זאת: משחר נעורי אני אוהב לבזוק פפריקה על החומוס שלי. מה לצבר ממוצא רומני ולפפריקה? ומה לו ולחומוס? לא יודע, אך נראה שהקישור בין חומוס לפפריקה יכול להתבצע רק כאן, בישראל. לכן זהו אוכל ישראלי. אוכל ישראלי נוסף הוא הסטייק (או השווארמה) בפיתה. לא המצאנו סטייק, לא המצאנו שווארמה, ולא המצאנו פיתה. אבל המצאנו את הגודש: הפיתה שלנו לא מכילה רק סטייק. היא מכילה סטייק, סלט ירקות, צ'יפס, חמוצים וממרחי חומוס וטחינה. *זה* ישראלי. את הפיתה אנחנו דוחסים היטב, והמהדרין ממעכים אותה רק כדי לפותחה שוב ולהגדיל את הגודש, עד שיצא מכל החורים. "מלא כפי יכולתך" הוא המדיניות המוצהרת של דוכני פלאפל רבים אצלנו, והכל כדי שהישראלי לא ירגיש כאילו יצא פראייר. |
|
||||
|
||||
את הפלפל החריף הביאו להונגריה התורכים. הפטנט של ההונגרים היה לייבש ולטחון אותו לאבקה דקה, פפריקה. במטבח הערבי נהוג לטחון פלפל חריף בצורה קצת שונה ולבזוק אותו בנדיבות על מאכלים שונים כמו למשל חומוס. יש עוד כמה נקודות דמיון בין המטבח הערבי להונגרי למשל השימוש בתבלין בשם קרויה שהוא קימל טחון או בישול של איברים פנימיים של בקר או עוף בפפריקה שנקרא פפריקש בהונגרית ומטשומה בערבית לובית. הדברים שאתה קולט כשאתה עובד במסעדה. |
|
||||
|
||||
את הדיון המשעשע ביותר על ''אוכל ישראלי'' קראתי בספר ''באדולינה'' (גבי ניצן). הוא כלל, בין השאר, כעמוד וחצי של פרסומת ממש-לא-סמויה ל''לחם ארז''. |
|
||||
|
||||
ענין החומוס אגב, הוא עוד דוגמא לנוראות הציונות. לקחו מאכל ערבי מסורתי, ''הלאימו'' אותו לטובת ישראל, ומחנכים את הדור הצעיר בישראל לתרבות חומוס, כאילו פינסקר והרצל היו מנגבים צלחות. |
|
||||
|
||||
הרצל היה ישראלי? |
|
||||
|
||||
רחוב הרצל זה בישראל |
|
||||
|
||||
אנא פנה למזכירות כדי לשלם את אגרת הזכייה ולקבל את התעודה. |
|
||||
|
||||
אפשר לקבל דוגמא ל"חינוך לתרבות חומוס"? האם שאיפתך היא שבישראל לא יאכלו כלום? (כי הרי אף מאכל שאוכלים כאן אינו ממש ישראלי, נכון?) |
|
||||
|
||||
שיאכלו חומוס עד שיפליצו כל הלילה. שלא יקראו למאכל הזה מאכל ישראלי. כי הוא לא. הוא מאכל ערבי. |
|
||||
|
||||
מה, לא למדת בתיכון על "אבות המזון"? |
|
||||
|
||||
מאפיין ישראלי מובהק נוסף הוא מוטיב 'ניצול ההצלחה' הרווח על-אף זרע הכישלון הודאי הטמון בו. פלאפלייה מסוימת מצליחה? מיד תקום פלאפלייה מתחרה מטר לידה. שווארמייה מסוימת מחזיקה את הראש מעל המים? אל חשש, טראסת השווארמיות שתפרח מולה תקבור אותה איתן. תולדה של מוטיב זה היא תפרחת הטרנדים הפושה במהירות הבאר - פתאום על כל מטר שני בת"א יש בורקס, בר"ג מזללה פרסית, בהרצליה פיתוח סושיבר, ובהרצליה העיר - פלאפל. האיילים מאיזור המרכז מוזמנים לחלוף על קטע של כחצי קילומטר ברחובה הראשי של הרצליה, סוקולוב, מן הספרייה העירונית ועד למד"א. בעקבות התבססותו של פלאפל חיים המופלא, חדרו למקום סביח העיר ופלאפל המושבה. בתגובה החל חיים למכור סביח מגעיל למדי, ומנגד שדרג את קו הפלאפל לשיאים חדשים של איכות. אם פעם היה סתם נורא טעים, היום יקפיצו לך את הכדורים סטייל עפולה, ויציעו לך שתי סגנונות הסלטה. פלאפל המושבה, על ארבעת טעמיו המובטחים, הסתבר להיות יבשושי להחריד. |
|
||||
|
||||
גם אתה מהרצליה? זה יכול להיות סקר טוב. איפה אתה גר? 1. חיפה, במעונות של הטכניון. 2. הרצליה. 3. מקום אחר. |
|
||||
|
||||
עד לפני מספר שבועות עבדתי כיועץ מיוחד לענייני בורקס, שתיה ונושאים שהשתיקה יפה להם, במשרד ראש הממשלה. התפוטרתי בעקבות קיצוצים, חוסר נכונות של אנשי האבטחה לאפשר לי להכנס למשרד ראש הממשלה, אי שביעות רצון של מנכל המשרד מעסק ההימורים הלא חוקי שפתחתי במזנון הכנסת ואי הנכונות שלו להכיר בי כעובד המשרד ולשלם לי משכורת. פניתי לאמיר פרץ לעזרה בנושא הזה אבל הוא התרגז על כך ששיבשתי את איות שמו וסירב לרתום את עובדי ההסתדרות למאבק על זכויותי. בכל אופן הפעולה האחרונה שעשיתי בתפקידי הייתה להזמין את הטבח הידוע קית פלוייד מה BBC ללבחון את מיטב חומוסיות ובורקסיות ארצנו הקטנטונת בתוכנית הטלויזיה הנהדרת שלו. לצערי תשובתו (החיובית לבטח) טרם הגיעה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |