|
||||
|
||||
1. ככה נראה לי. אין לי מספרים. 2. א. ישראל כן מנסה לפרסם עדויות כשיש לה וכשזה לא נוגד צרכי מודיעין. ב. גם האמריקאים לא ניסו להסביר כל אדם שנהרג במלחמה שם - עצם זה שהם נשתייכו לארגון (לכאורה) של בין-לאדן היה מספיק. בישראל, ברור לכולם שהחמאס והג'יהאד הם ארגוני טרור. עכשיו להוכיח שכל אחד מהמחוסלים באמת משתייך לארגונים הללו? |
|
||||
|
||||
אני לא זוכר מקרה בודד, מבין כ- 40 החיסולים עד כה, שבו ישראל הציגה עדות משכנעת כלשהי כנגד האדם שבחייו התנקשה. אתה כן? |
|
||||
|
||||
במקרים של אבו-הונוד ושל ראש החזית העממית ששמו זרח מפרחוני, היה ידוע שהם קשורים לארגונים הללו, ושהארגונים הללו אחראים לפיגועי טרור - לא היה ספק כלל. בהתאם לכלל שארה''ב שכל מי שקשור לארגוני טרור הוא בן-מוות, ישראל לא צריכה שום עדות נוספת. |
|
||||
|
||||
לראש החזית העממית שחוסל קראו אבו-עלי מוסטפה. לישראל רשימה ארוכה מאד של אלפי פעילים בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי ובעוד ארגונים שעוסקים גם בטרור. לפני עשר שנים לא היתה בעיה להעלות בבת אחת מעל 400 פעילים מהחמאס בלבד על כמה משאיות ולזרוק אותם בלבנון, והיום הרשימות מן הסתם ארוכות פי כמה. האם לדעתך יהיה זה נכון לעבור בין הבתים ולחסל באופן ממוקד את כל האנשים ששמותיהם מופיעים ברשימה? גם זה, כמובן, בכפוף להנחה ש"כל מי שקשור לארגוני הטרור הוא בן מוות". האם העובדה שישראל טרם עשתה זאת בפועל אינה מוכיחה שההנחה שציינת איננה מקובלת כלשונה על כוחות הביטחון שלנו? לא זכור לי שראש הממשלה שלנו טען לאחר חיסול כלשהו שהמחוסל "היה קשור לארגון טרור ולכן היה בן מוות". הוא כן טען בכל פעם שישראל לקחה אחריות על חיסול שהיה מדובר בעצם בסיכול של פיגוע רחב-היקף שהיה מתרחש אלמלא הקדים אותו החיסול. לדעתי הצמרת הבטחונית שלנו מבינה היטב שהרשות הפלשתינאית איננה אפגניסטן, ולא כל התלהמות של הנשיא בוש צריכה לגרום באופן אוטומטי לתיקון בהוראות הפתיחה באש של חיילי צה"ל בשטחים. |
|
||||
|
||||
ישראל משתדלת לפגוע רק במנהיגים ובפעילים הבכירים של ארגוני הטרור. הסיבות הן בעיקר תדמיתיות, אני מעריך. לפני עשר שנים ישראל עוד שלטה בכל השטחים הללו, ולא הייתה התנגדות מזויינת בעוצמה של ימינו. האם זה נכון לחסל את כל האנשים שמשתייכים לארגוני הטרור (באופן פעיל, לא סתם אנשים שהביעו תמיכה)? אני אשקר אם אומר שאני אבכה על מותם. יוסי גורביץ נהג לציין שכל מי שלובש מדים צריך לקבל את העובדה שהוא מטרה לגיטימית של כוחות עוינים. אני מסכים איתו. אבל העניין הוא סימטרי - כל מי שמשתייך לארגון טרור צריך לקבל את זה שהוא מטרה לגיטימית לכוח עויין (היינו, צה"ל). ברור שזה לא מה ששרון אומר - לנו אסור להגיד את מה שארה"ב מפרסמת בכל מקום. אבל זה מה שאנחנו עושים, ובצדק. |
|
||||
|
||||
שמו של ראש החזית העממית (לשעבר) הוא מוסטפא זיברי, הידוע יותר בכינויו אבו-עלי מוסטפא. וכשאני מדבר על עדות, אני מדבר, מן הסתם, על מידע אובייקטיבי שכל אדם יכול להעריך בצורה אינדיווידואלית, דוגמת הקלטת שסיפקו האמריקאים. די היה אם בצה''ל היו משחררים תמליל או שניים שהקליטה יחידת ההאזנות, דבר שעד כה לא נעשה. דובר צה''ל אמנם משחרר הצהרות לאחר התנקשויות מסוימות, ובהן מוסבר כיצד אותו נרצח היה מעורב בטרור עד מעל לראשו. אני מניח שעבורך, ובעבור רוב הישראלים, זוהי עדות מספקת. לאור העובדה שדובר צה''ל נתפס בעבר על שקרים רבים, ושמדובר בגוף שאמינותו ירודה, אולי זוהי תעודת עניות לציבור הישראלי ולחוש הביקורת שלו. |
|
||||
|
||||
עובדה א': אבו-עלי מוסטפא (סליחה על הסניליות) היה ראש החזית העממית. עובדה ב': החזית העממית, במוצהר, הייתה ארגון שנטל חלק בפעולות טרור כנגד ישראל. מסקנה: אבו-עלי מוסטפא מעורב עד מעל לראשו בטרור, בלי קשר לשאלה אם הוא נתן פקודה ספציפית או לא. לכן, הוא בן-מוות. |
|
||||
|
||||
ראשי הארגון עצמם הצהירו מספר פעמים שקיימת הפרדה בין האגף המדיני והפוליטי של החזית לבין האגף הצבאי שלה, וצה"ל, כמובן, לא הראה עדות משמעותית שהם משקרים. על פי ההגיון שלך, חיסולו של רחבעם זאבי היה מוצדק אף הוא: הוא עמד בראש האגף המדיני של ארגון שבעבר היה אחראי לפגיעה פיסית בפלסטינים. אין זה משנה, לדידך, אם הוא נתן הוראה לפגיעה זו או לא. התחמקת, אגב, מהנקודה המקורית. טענת שישראל מנסה לפרסם עדויות לכך שהאנשים שהיא מתנקשת בחייהם עוסקים בטרור. כששאלתי אותך מתי ישראל עשתה דבר לא אופייני שכזה, העלת שני מקרים שגם בהם, כפי שאנחנו רואים, לא הובאו עדויות משמעותיות. האם אתה זוכר מקרים שבהם זה כן קרה? |
|
||||
|
||||
מה שהם מצהירים מעניין את האתה-יודע-מה-שלי. הוא ראש הארגון, אז הוא גם ראש הזרוע הצבאית, בדיוק כמו שנשיא ארה''ב הוא הוא המפקד העליון של צבא ארה''ב, וששר הבטחון הוא המפקד הישיר של הרמטכ''ל. רחבעם זאבי, מזה זמן מה, לא עומד בראש שום ארגון שאחראי לפגיעה פיזית באף-אחד (ולא רק בגלל שהוא מת). פגיעה בו היא נקמה בדיעבד. המטרה של פגיעות צה''ל אינה נקמה בדיעבד, אלא פשוט פגיעה בארגון אקטיבי. אני לא טענתי שישראל מביאה עדויות (קלטות או משהו כזה), אלא הוכחות. הוכחות יש בשפע - כאמור, האנשים הללו מעולם לא הכחישו שהם פעילים (או מנהיגים) בארגוני טרור. |
|
||||
|
||||
האם אחמד יאסין הוא לדעתך גם ראש הזרוע הצבאית של החמאס? וחאלד משעל? האם ג'רי אדמס הוא גם ראש הזרוע הצבאית של ה-IRA ? |
|
||||
|
||||
אחמד יאסין הוא בן-מוות, מבחינתי. כן, היה עדיף אם היה ניתן להביא את כל האנשים הללו למשפט, ולתבוע אותם על הסתה וסיוע לרצח. אבל אי אפשר, זה לא הגיוני. הם לא אזרחים של ישראל, אין לנו סמכות עליהם, והם אויבים אקטיביים של ישראל - ולכן ננהג בהם כפי שיש לנהוג באויבים. חאלד משעל כנ''ל. לגבי ג'רי אדאמס, תאלץ לרענן את זכרוני. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אבו-עלי מוסטפה, בדומה לשייח יאסין, טען מספר פעמים שהוא אחראי רק לצד המדיני של הארגון, וכי הצד הצבאי אינו נמצא בשליטתו. בכל מקרה, אין זה הגיוני שאדם שעוסק בטרור באופן שוטף ימשיך לחיות את חייו כתמול שלשום, כאילו איש אינו מחפש אותו. ביחוד אדם כמו מוסטפה, שמקום משרדו היה ידוע לכל. רחבעם זאבי היה ראש האיחוד הלאומי, ופלסטינים רבים יגידו לך שחלק גדול מאותם וונדליסטים שמתנכלים להם מדי פעם לובשים חולצות של המפלגה. אף גוף ממשלתי מעולם לא בדק את הדבר, כמובן, כפי שאיש לא נוטה לנסות לאכוף סדר על המתנחלים. אבל במקרה הזה, מה שמשנה הוא הפרספקטיבה, כלומר הצורה בה הדבר נתפס בעיני הפלסטינים. ולנקודה האחרונה: קשה לקרוא לגיבובים של דובר צה"ל "הוכחות". איש מעולם לא שאל את המחוסלים האם הם פעילי טרור, כך שלא ניתנה להם הזדמנות להכחיש. במקרים רבים, כמו של ת'אבת ת'אבת, סעד חרוף, סמיר מלעבה, מסעוד עיאד, אחמד אסעד, מוחמד בשראת, עאמר אל-מדרי, עימאד אבו-סנינה, ויתכן ובמקרים של עוד כמה שפרחו מזכרוני, הפעם הראשונה ששמם הוזכר בהקשר לביצוע פעולות טרור היתה לאחר ההתנקשות בחייהם. גם ג'מאל מנסור וג'מאל סלים, על אף שהיו ידועים כבכירים באגף המדיני של החמאס, לא הוזכרו בהקשר של פעילות חבלנית. כאשר אתה אומר שאנשים אלו מעולם לא הכחישו שהם פעילים או מנהיגים בארגוני טרור, אתה מפגין חוסר היכרות בסיסית עם העובדות הקשורות במדיניות החיסולים של ישראל: אני מעריך שרק כ- 20 או 30 אחוז מהנרצחים היו פעילי טרור מוכרים וידועים. |
|
||||
|
||||
חיסולו של זאבי ז''ל, כשר בממשלת ישראל, כחבר בקבינט המדיני ביטחוני, וכאדם השותף להחלטות הפעלת צה''ל, הוא אמצעי מאבק לגיטימי. הרבה יותר מתקבל על דעתי מאשר רצח אזרחים באופן אקראי. ראש אירגון החזית העממית אחראי ישירות לרצח אזרחים. ההפרדה בין אגף מדיני לצבאי היא כלל משחק שהומצא על ידי אלה שאחראים לרצח אזרחים, על מנת להגן על התחת הפרטי שלהם. אין שום היגיון, מוסרי או פרקטי לנהוג על פי הכללים האלה. ההיפך הוא הנכון. הפגיעה בדגי הרקק (תינוקות שנישבו, על פי תפיסתי) - המבצעים בפועל, פחות מוסרית, וגם פחות יעילה. בימי אוסלו העליזים היתה הפרדה מרחיקת לכת בין טרוריסטים טובים לטרוריסטים רעים. אבו על מוסטפה היה בין הטרוריסטים הטובים. הפערים הצטמצמו מאז, אבל רבים מהטרוריסטים הטובים, לא ממש קלטו את זה, וזילזלו (כפי שזאבי זילזל בביטחונו האישי) ולכן מוסטפה חוסל כפי שהוא חוסל. וצריך לזכור, שכמעט כל החיסולים לא היו באופן הזה. |
|
||||
|
||||
הטיעונים שלך הגיוניים, ואני מסכים איתך בכל הנוגע להיבט המוסרי של האחריות הסופית על פעולות טרור. אבל יש לזכור שתי עובדות: הראשונה, שפגיעה באישים בכירים תגרור באופן כמעט בלתי נמנע הסלמה הדרגתית בעימות, כפי שקרה לאחר חיסולו של מוסטפה, והשניה, שפגיעה באותם בכירים לא תפגע ביכולת הארגון לבצע פיגועים, שכן המבנה הממודר של אותם ארגונים מונע מהמנהיגים להשפיע בצורה משמעותית על החוליות בשטח. למעשה, כוחו ויכולתו של הארגון רק יגברו, משום שהפופולריות שלה יזכה בעקבות ההתנקשות תוסיף לכוחו ותגדיל את מספר האנשים ששואפים לפעול עבורו. המקרה היחידי שבו פגיעה במנהיג פגעה גם בכוחו של ארגון מסויים הוא מקרה ההתנקשות בפתחי שקאקי, דבר שגרם להיחלשות משמעותית של הג'יהאד האיסלאמי, שהצליח להשיב את כוחו רק מאז תחילת האינתיפאדה. אולם תוצאה זו נבעה מריכוזיותו הרבה של שקאקי כראש הארגון, ולא נראה שריכוזיות זו קיימת בחמאס או בג'יהאד האיסלאמי כיום. היא ודאי לא הייתה קיימת בחזית העממית, שם המבצע המוצלח היחיד בא לאחר ההתנקשות בחייו של המנהיג. חשוב לציין, אגב, שלאבו-עלי מוסטפה לא היה "דם על הידיים", כפי שקוראים לזה בישראל, פשוט משום שאיש לא נהרג בפיגועים של החזית בזמן תקופתו כראש הארגון. |
|
||||
|
||||
לגבי היעילות של מניעת טרור באמצעות פגיעה באישים בכירים, האמת היא שעדיין לא השתכנעתי לכאן, או לכאן. קשה מאוד להעריך מה היה קורא אילו לא היו עושים זאת. קראתי דיונים ארוכים באייל ודעות שונות, עדיין לא שמעתי על נימוק משכנע, או דרך מקורית להעריך מה היה קורה אילו. לאבו עלי מוסטפה כן היה דם על הידים גם בעברו העשיר מירדן ומלבנון וגם מהשנה האחרונה: http://www.ict.org.il/inter_ter/orgdet.cfm?orgid=31
Some of the PFLP’s most recent terrorist attacks in Israel: 8 February 2001: Car-bombing on the Beit Israel road in Jerusalem. Five civilians were lightly wounded. 21 March 2001: A car bomb was discovered and neutralized in the Mea Shearim neighborhood in Jerusalem. There were no casualties. 23 April 2001: Car-bombing in OrYehuda. Four civilians were lightly wounded. 27 May 2001: Car-bombing in the Russian Compound in Jerusalem. There were no casualties. 1 June 2001: Bombing in Mevasseret Zion. There were no casualties. 18 June 2001: A motorcycle-bomb was discovered in Haifa. There were no casualties. 2 July 2001: Two car bombs exploded in Yehud. Eleven civilians were wounded. The cars, belonging to Israelis, had been broken into the previous night and bombs,were rigged to be detonated by cellular phones planted in the trunks. 27 July 2001: Bomb planted in a municiple bus at the Malcha shopping mall was discovered during a security check in Jerusalem. 22 August 2001: Car-bombing in Jerusalem. There were no casualties. 3 September 2001: A car bomb and three remote-control bombs exploded in Jerusalem. Nine civilians were injured. |
|
||||
|
||||
קראתי שוב את הסיום של דבריך. בדוגמאות שהבאתי קודם, לא נהרגו ממש, אלא רק נפצעו. אז כדי להשלים את התמונה: ב19 למרץ 2001 נהרג ברוך כהן בפיגוע ירי של החזית העממית. אבל מדוע בעצם זה חשוב לציין שלמוסטפה לא היה דם על הידיים(נניח)? הרי לא דיברנו על חיסול כנקמה, אלא על חיסול כסיכול(נניח שזה עובד). ולאור הפיגועים בדוגמאות שהבאתי, סביר להניח (באופן כללי כצופה מן הצד, לא שיש לי איזשהו מידע) שישנם עוד פיגועים בדרך, ופיגוע "מוצלח" הוא רק עניין של זמן. |
|
||||
|
||||
הפיגוע הנ''ל אינו זכור לי, ובפרט אינו זכור לי כמקושר לחזית העממית. הוא גם אינו רשום ברשימה שהבאת. בכל מקרה, ההערה לגבי אבו עלי-מוסטפא היתה כללית, ולא באה כדי לתמוך בטיעון מסויים. |
|
||||
|
||||
בעצם, הפיגוע הזה כן זכור לי. מדובר באביו של אמנון כהן, ראש המנהל האזרחי באזור חברון. איני בטוח איזה גורם לקח עליו אחריות, אך נראה לי בלתי סביר שמדובר בחזית העממית: הארגון כמעט ואינו פועל מדרום לירושלים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
שינויים בכללי התעתיק? תגובה 36539 |
|
||||
|
||||
לא האמנתי שיהיו אנשים שירצו להכנס לזה שוב. אבל אם כבר, אז כבר: יש לי דילמה לגבי הכתיבה הנכונה של השם 'מוסטפה' (ה'א' בסוף השם, כפי שהיא נכתבה למעלה, היא טעות שלי). מאחר והוא מאויית באות הערבית 'סאד', ומאחר ובתעתיק העברי נהוג לכתוב אות זו כ'צ', האיות הנכון הוא לכאורה 'מוצטפא'. רק מה, דבר זה מדויק בערך כמו לכתוב "ע"' עבור האות ריין, כלומר הצלילים אינם תואמים. במבטא המקומי, האות סאד נשמעת הרבה יותר כמו 'ס' רגילה. אבל במקרה הזה, אפשר להגיד ששתי צורות הכתיבה סבירות. |
|
||||
|
||||
האם זה כמו בשם "צדאם/סדאם חוסיין"? |
|
||||
|
||||
כן. בדיוק. |
|
||||
|
||||
בתור הדיוט - האם פרסום הקלטה של יחידת ההאזנות לא תפגע ביכולותיה להמשיך ולאסוף מודיעין (אם אני יודע לאיזה קו אפשר להאזין - אני אפסיק לדבר בו?) |
|
||||
|
||||
2 א. ראה http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=809&rep=48... . ב. נכון, אני לא רוצה או מצפה שמערכת הביטחון תצדיק כל הרוג באינתיפאדה, רק את אלא שניסו (ולרוב הצליחו) להרוג ספציפית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |