 |
אבו-עלי מוסטפה, בדומה לשייח יאסין, טען מספר פעמים שהוא אחראי רק לצד המדיני של הארגון, וכי הצד הצבאי אינו נמצא בשליטתו. בכל מקרה, אין זה הגיוני שאדם שעוסק בטרור באופן שוטף ימשיך לחיות את חייו כתמול שלשום, כאילו איש אינו מחפש אותו. ביחוד אדם כמו מוסטפה, שמקום משרדו היה ידוע לכל.
רחבעם זאבי היה ראש האיחוד הלאומי, ופלסטינים רבים יגידו לך שחלק גדול מאותם וונדליסטים שמתנכלים להם מדי פעם לובשים חולצות של המפלגה. אף גוף ממשלתי מעולם לא בדק את הדבר, כמובן, כפי שאיש לא נוטה לנסות לאכוף סדר על המתנחלים. אבל במקרה הזה, מה שמשנה הוא הפרספקטיבה, כלומר הצורה בה הדבר נתפס בעיני הפלסטינים.
ולנקודה האחרונה: קשה לקרוא לגיבובים של דובר צה"ל "הוכחות". איש מעולם לא שאל את המחוסלים האם הם פעילי טרור, כך שלא ניתנה להם הזדמנות להכחיש. במקרים רבים, כמו של ת'אבת ת'אבת, סעד חרוף, סמיר מלעבה, מסעוד עיאד, אחמד אסעד, מוחמד בשראת, עאמר אל-מדרי, עימאד אבו-סנינה, ויתכן ובמקרים של עוד כמה שפרחו מזכרוני, הפעם הראשונה ששמם הוזכר בהקשר לביצוע פעולות טרור היתה לאחר ההתנקשות בחייהם. גם ג'מאל מנסור וג'מאל סלים, על אף שהיו ידועים כבכירים באגף המדיני של החמאס, לא הוזכרו בהקשר של פעילות חבלנית. כאשר אתה אומר שאנשים אלו מעולם לא הכחישו שהם פעילים או מנהיגים בארגוני טרור, אתה מפגין חוסר היכרות בסיסית עם העובדות הקשורות במדיניות החיסולים של ישראל: אני מעריך שרק כ- 20 או 30 אחוז מהנרצחים היו פעילי טרור מוכרים וידועים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש