 |
הדברים מנומקים בהחלטת הוועדה. קשה מאוד לדעת איזו ריבית מיועדת לממן צריכה פרטית (אובדראפט לקניות בסופר), ואיזו מיועדת לממן נכס עסקי/השקעתי/חסכון (למשל משחקי בורסה). רק הריבית השנייה צריכה להיות מוכרת כהוצאה.
מה שכתבת נכון בעיקרו. ישנם בעלי חסכונות, שאין להם הלוואות. ישנם גם בעלי נכסים, שיש להם הלוואות מקבילות, ששימשו לרכישת אותם נכסים (ריבית "מהסוג השני" הנ"ל), ורווחיהם הם למעשה ההפרש בין ריבית החובה להכנסתם מהנכסים, ובאמת אנו ממסים אותם על הכנסתם ברוטו, ולא על רווחיהם, כלומר בסך הכל בשיעור גבוה יותר. (דווקא הקבוצה השנייה שציינת, בעלי הלוואות ללא פקדונות, אינם מעוררים בעיה, שכן הוצאת הריבית שלהם היא הוצאה פרטית, כמו קוטג' ולחם, שאיננה הוצאה מוכרת לצורך מס, ולא צריך שתהיה.)
למרות הבעייתיות המתעוררת, אין לרוב דרך להבחין בתוך סל ההלוואות של נישום אילו הלוואות שימשו למשחקי בורסה, ואילו לקניית קוטג'. גם אם במקרים מסוימים ניתן לעשות זאת, קשה להגיד שיש דרך יעילה דיה להבחין בכך עבור כלל משקי הבית. העניין היה נתון לוויכוח (בהקשר של סוגי ריביות עסקיות), וההנחיה הסופית לרשויות המס היתה "להתאמץ". זה פושר למדי.
אני לא מספיק מומחה כדי לשרטט את ההשפעות האפשריות של המהלך, ויהיה מעניין אם מישהו אחר יעשה זאת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש