בתשובה לתשע נשמות, 03/06/08 13:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צודק. גם אין צורך בכסף, בהיוולדות למשפחה של כותבים או בלשון חלקה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אינני זוכרת מי זה היה, אבל שמעתי פעם איזה איש תקשורת אחר, בנו של איש תקשורת ידוע מאוד, שאמר גם הוא שאין צורך בקשרים כלל ועיקר. הוא עצמו, כך סיפר, פשוט הרים טלפון למנהל הטלוויזיה, הציע לו תוכנית מוצלחת, והתחיל להופיע. ממש אין בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא שיחת הטלפון שהתחילה ב-"שלום אבא, מה דעתך..." ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא, אבל יש להניח שהבחור המבטיח מסר את שמו המלא למען הגילוי הנאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' העיקר שמייללים אצלנו על 20 משפחות השולטות באחוזים רבים מכלכלת ישראל. רק הבנאים לדורותיהם מהווים רוב מוחץ בין אושיות הבמה והטלוויזיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח איך רואים זאת במשפחת בנאי. נדמה לי שאביתר אמר פעם שהוא לא חשב שיהיה זמר אלא בסיסט (המקבילה כנראה אצל עורכי דין: חשבתי לעסוק בחוזים אבל מיסוי?...). הקרירה של אהוד בנאי התחילה מאוחר למדי והיה לו קשה לפרוץ למרות שקשה לחשוב על זמר שיכול להיות יותר מקושר ממנו (מלבד בנאי אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה סותר? אפשר לילל על זה ועל זה! חוץ מזה שהשליטה של 20 משפחות בכלכלת ישראל נראית לי הרבה יותר בעייתית מדומיננטיות הבמה של משפחת בנאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד על אופנה זו בישראל:http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/991013.html . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' הכרתי את אחד המיליארדרים הללו, ודרכו לעוד אחד המוזכר בכתבה. שניים אלו, אם הם מייצגים את סצינת האוליגרכיה הישראלית, אכן ראויים לשנאה ובוז. בני ז**ה על-באמת. פשוט אנשים רעים וחמדנים ללא גבול. ולא מדובר בצעירים יחסית כלב לבייב ונוחי דנקנר עם מרץ ואמביציה לטרוף את העולם, אלא בשני קשישים חולניים עם רגל אחת מחוץ למשחק. כאילו יש כיסים בתכריכים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלת בזיכרוני את תמונת הסיום ב''סטיריקון'' של פליני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילים כאלו ולא קיבלו אותך לשמאל? אם אתה צריך, עוד יש לי קשרים שם. (: אני יכול להוסיף ולספר לך שאחד מן המוזכרים שם החל את הונו בין השאר ע"י גזלת כספו של שותף (ערבי), תוך ניצול סיטואציה ביטחונית מסויימת, וזו רק היתה ההתחלה... ואף אל פי כן, אני חש קבס ביחס לאופנה בזוייה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' לדעתי, אותו אחד שאתה מציין כגוזל כספי שותפו הערבי (חיפה?), הוא אותו שני שהזכרתי ברשימת ההיכרות המצומצמת שלי עם גבירי ארצנו. למה תחוש קבס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לא לדחות יתר על המידה עת תגובתי, היה גרסה גולמית, כיאה למוס גולמי (: ה"קבס" הוא משום שהייתי במצב רוח פיוטי. אבל מדובר באי-נוחות משמעותית מכמה טעמים, אותם רני רהב בוודאי היה מנסח טוב יותר (אגב, לא לטרוח, אני מכיר תשובות לטענותיי ועם חלקן אני מסכים. הכל עניין של מידה): 1. העשירים אינם גורמי המצוקות החברתיות-כלכליות כאן. הם כן טרף קל ופופוליסטי למי שרוצה להרגיש "חברתי", או לסתם חובבי לינץ' (ואני לא מדבר על דייויד), כפי שהחפץ בתחושת טוהר אינסטנט יטיל שיקוצים בפוליטיקאים ובפוליטיקה. 2. זאת על חשבון התייחסות לגורמים מהותיים יותר למצוקות המקומיות והגלובאליות. וזו הבעייה העיקרית שלי עם תרבות שנאה זו. 2. תוצאה נוספת של תרבות זו הינה הצגת כל מי שהצליח (טוב, לא כולל את סטף ורטהיימר) כשודד הפועלים והמדינה כאחד, וכקובע האמיתי של מה שקורה כאן (כלומר רק של הדברים הרעים), שזה כמובן הבל. 3. כאשר עושים עסקים ומספקים אלפי מקומות עבודה – עפים שבבים (או משהו כזה) וכל עוד לא נגיע ל"מאה אחוז סוציאליזם", תתבסס הכלכלה על יוזמה פרטית ושבבים. צריך ללחוץ על מי שיכולים, למתן את כמות השבבים, אך כאמור, התמקדות יתר של דעת הקהל בעניינים אלו היא על חשבון דברים אחרים. 4. היחס המבזה כאן למי שהצליחו בעסקיהם מרתיע ומרחיק. רבים מאלו שתורמים לקהילה סכומים גדולים מבוזים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן בסגנון: "בשבילו מיליון הדולר למתנס בירוחם הם גרושים"; ""אחרי המענקים שהוא קיבל מהמדינה הוא זהו רק החזר סמלי של חובו לקהילה"; "צריך לזכור שתרומות אלו פטורות ממס, אחרת כל העניין לא היה משתלם לו"; "זה לא יזיק ליחסי הציבור שלו "; "עדיף היה שתוריד את העמלות המופקעות, שם הכסף הגדול ולא הגרושים שהיא זורקת לקהילה כפיצוי". כשאני תורם לכל מיני אירגונים ומטרות אני מקבל בד"כ מכתב תודה נחמד בדואר. אם הגדלת הסכומים, או איזכורם בפומבי (שזה לפעמים טוב – כי זה מעודד אחרים לעשות כן גם הם) היתה מזכה אותי בביזוי ציבורי, הייתי מתלבט פעמיים בין הפניית סכומים כאלו למעון לנשים מוכות לבין השארתם באחזקותיי במפעל באנטארקטיקה להפקת טופו מן חי. 5. נימוק בונוס שמור לכשיתחשק לי לדון בנושא מעבר לזה או כאשר החבר לבאייב יעלה לי את התשלום למילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מכבד מאוד את אמירותיך וסבור שהן נכוחות ביותר. כמה הערות: חלק מהמיליארדרים שלנו החליפו את אחזקות המדינה לטובת בעלות פרטית. הם לא תרמו מאומה לגידול הכלכלי. האחים עופר וכי"ל למשל. שרי אריסון בבנק הפועלים (דווקא זכורה פרשת פיטוריהם של 10% מהעובדים - שלי יחימוביץ ורסוס היחצ"ן רני יהב). חלקם, משחק כיסאות של שליטה בתאגידים. נוחי דנקנר ו-IDB במקום משפחת רקנאטי. תשובה ודלק. עשירי ארצנו אינם מרבים בצדקה. בטח שלא מתן בסתר. שברי אחוז בלבד מהרווחים, כאשר בארה"ב הקפיטליסטית-הכי-חזירית מדובר בכ-2% שלמים. אולי זה יבוא בהמשך אבל עדיין חסרה כאן מסורת של פילנטרופיה כערך דוגמת קרן רוקפלר. גם ההשכלה הגבוהה, בעיקר המדעים, לא נהנית מנדבת גבירים-מחויבים כפי המקובל בארצות הים המתורבתות. לפרינסטון, ייל, MIT ויתר החברים באייוי-ליג, כל אחת לעצמה, יש יותר תקציבי מחקר מאשר למדינת ישראל כולה. המיליארדרים גם נהנים מיחס מיוחד מצד רשויות המס. אותי רודפים מזה שנים בגין ויכוח על חבות בסדר גודל של כמה מאות אלפי ש"ח. סטף ורטהיימר זכה להסדר מקל עד כדי תשלום מס-הכנסה בגובה 10% בלבד מרווחי ישקר. וורן באפט יקבל את אותה הטבה למשך עשור נוסף לפחות. תגובה 471625 ממה שידוע לי הנדבן הגדול מכולם הוא לב לבייב. למרבה הטרגדיה הוא מעדיף להשקיע את תרומותיו בכיוון הדתי-חרדי-ש"סניקי ובמפעלות חו"ל. אגב, מקובל הסימון ): להביע עצב, לעומת הסמיילי של (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא עדיף הסימון (: להביע חיוך, לעומת ): לעצב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' זה בדיוק מה שניסיתי להביע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(: לעומת (-: חוסך סימן הקלדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' בהחלט. אבל לעיתים זיעה חוסכת דם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי הסימונים האלה מבלבלים מדי, וכל סימן המשלב סוגר ונקודתיים נראה לי סוג של חיוך. אולי לצער צריך משהו אחר לגמרי, כמו נניח -/-? מה דעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי אפשרויות שונות והרעיון שלך הוא הטוב מכולם. אם כך, הרי:-/- משמע עצבות, -//- עצבות רבה, -///- עצבות קלינית. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא.*אני* נרגש, אין תווים במקלדתי... (כל בזמן נופלות לי אותיות לרצפה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טכנית: איך יודעים כמה כסף מישהו תורם בסתר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' כי הנדבן בסתר מקפיד להעסיק יחצ''נים (גם בסתר) שתפקידם להעביר למדיה מידע על הפעילות החשאית (לכאורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מודע, מן הסתם, לסתירה בדבריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' כמובן. גם הנדבן (בסתר?) מודע לדיסוננס הביהוויוריסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי במקרה היכרתי איש עשיר שתרם הרבה כסף למטרה טובה, ועשה הכל להסתיר את מקור הכסף (גם ממני). בלי דיסוננס כזה או אחר. אולי אתה צריך להיות קצת יותר בררן בבחירת החברים שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מסתפק בזה שהחברים שלי לא מספיק ברננים בבחירת החברים שלהם... לגמרי במקרה מכיר מכר, על גבול חבר, המטפח עשרות ילדים/ות לאמהות חד-הוריות מהפריפריה ומהשכונות האורבניות הקשות. רובן ממוצא רוסי. לפטופים, שיעורי עזר באנגלית ומדעים, כלי נגינה, אפילו נסיעות לחו"ל לרגל בת/בר מצווה. צדיק גדול וממזר לא-קטן. כבר ראיתי אותו תלוי על זרועה של פצצה רוסית גבוהה ממנו בראש וצעירה ממנו בעשור וחצי לפחות. וכמו בבדיחה על הנמר והכבשה - גם הן מתחלפות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם להסתרה יכולים להיות אינטרסים. אני מכירה (מרחוק!) איש מאוד עשיר שניאות לתרום סכום גדול למטרה הטובה בעיניו, בתנאי שהדבר לא יתגלה: זה לא היהה מתן בסתר, כי המקבל ידע מי הנדבן, אבל ההסתרה הייתה מהציבור מחשש שפרסום העניין יפיל על התורם יותר מדי פניות ממתרימים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' זה בהחלט מניע חשוב בימים של רשימות תפוצה ומסחר בשמות נדבנים. הנודנקיות של כל מיני לוביסטים עלולה למרר את חיי התורמים באמת בסתר. עוד מכר שלי, גם על גבול חבר, מסדר מילגות לסטודנטים בפקולטות למדעי החיים. הוא מקפיד מאוד על חשאיות, ומבצע את כל הפעילות הזאת דרך משרד עו"ד כדי למנוע התנפלות שנוררים אחרים. יש הרבה א/נשים טובים שעושים מעשים טובים בישראל. לא הכל גועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. 2 "טוב, לא כולל את סטף ורטהיימר" כמו שאמר אותו תייר שבא מגדות המיסיסיפי לראות את הירדן: מה שיחסי ציבור יכולים לעשות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחילת פרסום הפרשה משהו כאן היה נראה לי חשוד. קהל הקונצרטים הישראלי שאני מסוגל לדמיין לא ימהר לשרוק בוז, גם אם הוא שונא את אילי ההון; היה לי ברור שאין טעם לשפוט את האירוע בלי לדעת יותר פרטים מה בדיוק נאמר שם ואיך. ואכן, שניים מהנוכחים באולם כתבו מכתבים ל"הארץ" ופרטו למה נשרק הבוז. לא על עצם אזכור נוחי דנקנר, אלא על ניסוח התודה מצד מנהל התזמורת, שהיה מתחנף בצורה מוגזמת וחסרת טעם במיוחד (בין השאר, משהו כמו "בימים אלו אנו מציינים שישים שנה למדינה ושנתיים לרכישת X על-ידי דנקנר"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני זוכר[*], לפני אולי 20 שנה, כאשר אריאל שרון נכנס להיכל התרבות, האולם התמלא בנהמת-בוז ספונטנית. [*] לא זוכר מתי בדיוק (אבל אחרי לבנון), מה היה תפקידו של אריק, ומה לעזאזל הוא איבד שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה לא אומר את זה בסתירה למה שאני מסוגל לדמיין, אבל בגלל שאפשר לפרש זאת כך, אציין שלפי הבנתי שרון היה לפחות בחלק מאותו עשור דמות שנואה על ''האינטליגנציה'' הישראלית ברמות שדנקנר יכול רק לחלום עליהן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת היה חוסר טעם משווע מצד הנואם. אלא שקריאות הבוז של הקהל היו לדעתי גרועות מכך, שכן היה ברור שהן ילבינו את פני התורם יותר מאשר את אלו של הנואם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת הקהל, לא ברור מי יזם, מי הכתיב ומי אישר את הנוסח. בכל מקרה, אפשר לראות בזה אמצעי חינוכי של הקהל, להשפיע על הפעמים הבאות... (כמובן שהטוויסט שזה קיבל בתקשורת מקלקל במידה רבה.) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |