|
זכור ש"יותר סכוי" זה לא "100% סכוי". בויולדי אבד הענין כליל לאחר שהתחלפה האפנה המוזיקלית בימיו, ולמזלו החל בו ענין מחודש במאה ה-20. כמה פעמים דבר כזה קורה? מלבד זאת: אם תקרא את השיר "An die Freude" (דהינו, "אודה לשמחה") מאת פרידריך שילר, תגלה שמלותיו נואלות וחסרות כל משמעות, והן אפילו גרועות ממלותיהם של חלק משירי הפופ (בין היתר בגלל אריכותן), ועם זאת, השיר הפך להמנון של האחוד האירופי. ואגב, הנער האמור צדק במדה מסוימת: המוזיקה היום כוללת גם שירי הלל עצמיים, דבר שלא היה קים בעבר (או לפחות לא בסקאלה כזו).
|
|