בתשובה למוס גולמי, 06/04/08 14:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נבדוק את ההמלצה שלך. שחפת וחצבת פחות מצויות בימינו, השאר אני חושבת שכן, תוצאה של כל מה שהזכרתי. (ורק שלא יקראו לי עכשיו בשמות כי אני לא רופאה ולא מכירה היטב את היפוקרטס או אסף הרופא) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בס"ד תנסו באותה הזדמנות ללכת על קומבינציה של סושי כנ"ל וסשימי UNAGI. טעים לאללה! (סליחה, לקב"ה) נחזור לעניין עזה ובנותיה - הקמת ההתנחלויות ברצועה הביאה למציאות מדממת בקרב המתיישבים. בנוסף לתאונות הדרכים, תאונות העבודה, חיידקים טורפים ויתר מיפגעים שגורים בחיי המדינה כולה. לא כתחליף למיתות משונות אחרות. וגם לא בקיזוז. במהלך השנים קודם להתנתקות נרצחו עשרות יהודים ונפצעו מאות אזרחים נוספים בעזה, מתוך אוכלוסייה פיצפונת של כששת אלפים בלבד. זו רולטה רוסית במהדורת 'גוש אמונים'. ולי דווקא זכורה האמירה מספסל התו"ת "ונזהרתם לנפשותיכם מאוד"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההמלצות, אעביר אותן לטבחים (ילדיי) אני לא מבינה מה קשור תאונות אחרות לענין עזה דוקא, נכון יש הטיעון שנרצחו יהודים משום שישבו בעזה הוא בעייתי ולצערי ''הולם'' את כל נפגעי הפיגועים בכל המקומות בהם נפגעו , בריחה זה לא פיתרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' את היא שגזרת גזירה שווה בין נפגעי תאונות דרכים לנפגעי פעולות איבה. ערב ליל הסדר ניסיתי לעשות סדר בדמגוגיה. להכניס מתיישבים (בעיקר ילדים), לאיזורי אסון ידועים, כחלק מסל הסיכונים הרגילים של מדינה נורמלית, דומה לטענת מעשן כבד לזכות בתביעה מול חברת הביטוח במקרה סרטן הריאות. אפחד לא הכריח את ילדי משפחת כהן קטועי הרגליים להתגורר במקום מוכה טרור. מלבד הוריהם, כמובן. לא שההורים אשמים בפיגוע הנורא, אבל כהורה לבטח תסכימי כי עדיף היה, בהתחשב בסטטיסטיקה האיומה, לגדל את ילדייך בגבעתיים למשל. או דימונה, מגדל וצפת. לא במקום בו מתרחשת מלחמה. זה ההבדל התהומי בין לקחת סיכונים מחושבים בחיי היומיום, לבין לקחת הימור פרוע על עצם החיים (או איכותם). הכל בשם האמונה בדבר-מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אמונה בדבר מה" ? זה הבית שלנו. אתה ודאימתבדח כשאתה טוען שצפת ודימונה אינם אזורי מלחמה ? אני מצטערת אבל באף אחד מהטיעונים שלך לא מצאתי היגיון וזו לא אשמתך, פשוט אין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' עזה היא מחוז החפץ? תודה, לא. מזרח י-ם (נגיד אבו-דיס) הוא ביתי? אין סיכוי. להתלחם על זכותנו למדינה יהודית - עד כלות! להקריב את הילדים למולך משיחיות השקר - לא בא בחשבון. [לא ציפיתי ממך להבין, להסכים, להפנים, מאומה. קשה עד בלתי אפשרי לשכנע חבר/ת כת אמונית ביסודות המתודיקה הלוגית] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כניראה נישאר חלוקים (לפחות עד ביאת שילה) בינתיים נראה לי שבכל זאת המציאות מוכיחה שאינך צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' כן, המציאות הוכיחה את צדקת דרכך, ולכן הרחבנו את ההתיישבות בחבל קטיף עד לגוש העירוני השוקק בימית ובנותיה. תשאלי את צחי הנגבי - מלשכתו כראש העיריה במרומי האנדרטה ניתן לראות ביום בהיר את כל מפעל ההתנחלות הכביר בואכה פיתחת רפיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה מקומות בעולם בהם יותר בטוח לגדל ראת ילדינו מאשר מדינת ישראל. ובכל זאת, אנחנו מגדלים אותם כאן, גם אלו שיכולים לגדל אותם במדינות אחרות. האם תגיד על כך שזהו הימור פרוע על חיי ילדנו? האם הורים שנשארים עם ילדיהם בשדרות לוקחים הימור פרוע "בשם האמונה בדבר מה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' כן! נראה לי כחוסר אחריות הורית לגדל ילדים יהודים ברצועת עזה. להלן האסמכתא האמפירית: "יציאת כוחות צה"ל מרצועת עזה ונעילת שערי המחסומים (12.09.05) הביאו לקיצם נוכחות ישראלית בת 38 שנה בחבל הדרומי. מכיבוש רצועת עזה ב-1967 ועד הפינוי נהרגו ברצועה 87 אזרחים ישראלים ו-179 חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון 1,074 אזרחים ו-3,777 חיילים ואנשי כוחות הביטחון נפצעו ברצועה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על רצועת עזה אלא על ישראל באופן כללי ועל שדרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' לגבי שדרות יש לחלק את השאלה ל-2 סוגיות נפרדות: א. האם הייתי נשאר עם הילדים בשדרות - כנראה שלא. למרות הסיכון הסטטיסטי הנמוך יחסית (לעומת המצב ששרר בהתנחלויות רצועת עזה). הורה אחראי גם דואג שילדיו יחצו כביש ראשי בשלום. ב. האם הייתי עובר דירה מהמרכז לשדרות בעת הזאת - בטוח שלא. הפקרת הילדים לסיכון (גם אם קלוש) אינה מהווה עבורי 'תשובה ציונית הולמת' לקסאמים ולחמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שכל מעשה צריך להימדד באופן בלעדי על פי הקריטריון של ''הורה אחראי''. למעשה, אני חושב שטוב שבמציאות רוב רובם של האנשים אינם מתנהלים וקובעים את חייהם על פי קריטריון זה בלבד. אפשר להמשיך את קו המחשבה שלך ולומר שהורה אחראי לא יתגייס למילואים בזמן מלחמה מכיוון שזה מגדיל את הסיכון של ילדיו לגדול כיתומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' זה לא חשוב מאוד מה הקריטריון להנעה לפעולה כל עוד הוא עומד במבחן ההגיון. שילוב אלמנט הרציו בתהליכי קבלת ההחלטות מהווה תנאי הכרחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת שאילו היית גר בשדרות סביר שלא היית נשאר לגור שם לאור המצב הביטחוני. האם היית מתגייס למילואים בזמן מלחמה לנוכח הסיכון לחייך ולעתיד ילדיך? אנא נמק ופרט את ההבדלים בין המקרים אם הם קיימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אנסה להסביר את ההבדלים המהותיים בין דילמות שונות לחלוטין. כשהתגייסתי לסדיר, קבע ומילואים - קיימתי אמנה בין-דורית. כפי שקודמיי נלחמו על הקמת המדינה בתש''ח, קיומה במלחמת ששת הימים, ויתר המבחנים עד תקופתי, כך ניסיתי לתרום את חלקי בבוא המועד. גם במחשבה על העתיד. הרי אם אני חלק מהשרשרת, יש סיכוי רב יותר להמשך הסולידריות הישראלית לאורך השנים והדורות הבאים. כל תקופה והקשר שלה לעבר ולעתיד. בשונה לגמרי מעניין שדרות. שדרות אינה שדה קרב. היא עיירה במצוקה עוד טרם הקסאם. לא הייתי פוגע בשערה משערות ילדים שנקלעו לחיות במקום עקב מקריות מגורי הוריהם. זה לא נכון ולא הוגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מדוע במקרה של הצבא אתה מתעלם מההיבט של סיכון הילדים ומה שקראת לו ''הורות אחראית'' ואילו במקרה של שדרות זהו ההיבט היחידי אותו אתה מחשיב (ברשותך, נתעלם מההערה על מצוקתה של שדרות עוד טרם הקסאם- לא על זה אנו דנים). דרך אגב, אני בטוח שיש אנשים שלא עוזבים את שדרות מסיבה דומה לזו שאתה קראת ''אמנה בין-דורית''. הם חושבים על החלוציות בתקופת היישוב ותקופת המדינה שבדרך, על החשיבות שבדבקות שבהתיישבות וכו'. הם נשארים בשדרות מתוך ראיה שהם חלק מהשרשרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' נדמה לי שיש פה פיקשוש טוטאלי של הנושא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפקידו של הורה (נורמטיבית, ערכית וגם חוקית) הוא להגן על ילדיו. תפקידו של חייל הוא להגן על המדינה, גם במחיר סיכון חייו. תפקידו של אזרח ששירת כחייל בשירות סדיר במדינת ישראל הוא להיות חייל מילואים במידה ונקרא. אני, כמו המוס הגולמי, לא מבין את האנלוגיה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזרחי ספרטה היקרים שלום. אני לא מקבל את זה שלהיות חייל ולהגן על המדינה הינו תפקיד שלי. אם המדינה פועלת בדרכים בלתי כשרות זכותי להתנגד לה ולסרב. שירות חובה הוא המצאה נואלת שתפקידה לכפות עלי אורח חיים שלא בהכרח תואם את אישיותו, במידה ואני פצפיסט למשל או מתנגד מבחינה פוליטית באופן פעילותו של הצבא, שאינו ניטרלי כפי שנהוג לחשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אני מניח שלא שירתת בשירות צבאי סדיר, ואינך עונה על ההגדרה שלי. יחד עם זאת, ב''תפקיד'' אני מתכוון למה שמקובל לצפות, לא למה שראוי לצפות. לא הבעתי כאן את דעתי על הלגיטימיות של השירות הצבאי (חובה או מילואים) בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי שאתם מתייחסים לדיון מנקודת מבט פורמליסטית. אנשים מתגייסים למילואים כאשר הם נקראים *לא רק* משום שזוהי חובתם על פי חוק. מעורבים בכך גם מניעים ערכיים וגורמים נוספים. מה שאני מנסה להגיד הוא שהגורמים האלו גוברים על השיקול של "הורות אחראית". דבר דומה מתרחש אצל אנשים הנשארים לגור בשדרות. לדעתי האמירה שאנשים אלו אינם ממלאים את תפקידם כהורה היא אמירה מקוממת. (כל זאת, מבלי להיכנס לדיון בנוגע להיבטים החינוכיים שקשורים לגידול ילדים. שהרי בנוסף להגנה על חיי ילדיו, ראוי שהורה ידאג גם לחינוכם ולהקניית ערכים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הוא זה שביקש למנות את ההבדלים בין המקרים - האם זו לא בקשה פורמליסטית במהותה? התמיהה שלך היתה תמוהה בעיני, זה הכל: ברורים ההבדלים בין הורה הבוחר לעזוב עיר בה הסכנה הבטחונית למשפחתו גדולה יותר, לבין חייל מילואים הבוחר שלא לשרת כיוון שהדבר מסכן אותו ויכול להזיק למשפחתו. אלו אינם מקרים דומים, אלא אם כן מבחינתך אין הבדל בין חייל לבין אזרח - וזו אמירה שתצטרך לנמק ולא תוכל להניח שהיא מובנית מאליה. ואני מתנצל, אבל בדיון הערכי אין לי עניין להשתתף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הורים שנשארים עם ילדיהם בשדרות נשארים שם כיון שאין להם כסף לברוח משם והם משמשים בני ערובה בידי מדינה צינית שלא מעניין את התחת שלה אם הם חיים או מתים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' במדד הסיכון הכללי (תאונות דרכים, עבודה, רציחות, פעולות איבה, מוות מסמים ואלכוהול, מערך רפואי אפקטיבי לאוכלוסייה וכו') ישראל נמצאת במקום מכובד בצמרת העולמית. כלומר סיכון נמוך יחסית. הדיבורים בסגנון "בכלל *מסוכן* לגדל ילדים בישראל" אין להם על מה לסמוך בנתוני המציאות. מה שלא אומר שצריך בהכרח להתעלם מגורמי סיכון ומאיזורי סיכון המתחבאים בין ממוצעים סטטיסטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה צודק בנוגע למדדי הסיכון (אם כי אני מניח שכאשר משווים את ישראל למדינות מערביות בלבד ולא לכל מדינות העולם, מתקבלת תמונה שונה). ועדיין, קשה לי להאמין שאלו הסיבות שבגללן אתה או אחרים בוחרים להישאר בארץ ולגדל בה את ילדיהם. אנשים בוחרים להעביר את חייהם במקום מסוים בגלל הרבה סיבות (מודעות ולא מודעות) אחרות. נראה לי שהמרכזית שבינהן הינה ברירת המחדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' כמובן שמדובר במדדי סיכון בהשוואה למתוקנות באומות העולם. לא זבלים מהסוג של שכנינו למזה''ת החדש. אאל''ט אנחנו עם מדליית כסף או ארד. לא רע לאומה חדשה יחסית, המון בעיות פנימיות וחיצוניות, ומיעוטים בדלנים מעצם הגדרת המדינה היהודית-ציונית-דמוקרטית ככזאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |