מחלפות הראש

בתשובה לאיריס ש., 12/03/08 23:03

משהו בשביל מישהי

473809

האייל האלמוני • בתשובה לאיריס ש.

יום ה', 13/3/2008, 9:05

נו טוב, יפה. מכל מקום - "אינגעלע" זה ילד - בן זכר, ועפ"י ההקשר גם עלם, נער, בחור צעיר ‏¹. ברבים - אינגאלאך/אינגלעך. ואילו ילדה, בת ממין נקבה - מיידעלע, ובנות רבות - מיידאלאך/מיידלעך. ייתכן שסבתא אמרה אינגעלע פעם אחת, מיד אחרי התספורת הקצוצה - לאמור, כמין אמירה שבקריצה, שהילדה מזכירה ילד. ייתכן גם שהשתמשה מדי פעם ב"אינגעלע", באופן כללי, כשם קיבוצי לילד/ה, אך ספק, היות שמקובל השימוש בשם קיבוצי משותף לילד בזכר ונקבה גם יחד - קינד ("איריס'ל, מיין קינד.."), וברבים - קינדערלאך ‏². סביר בעיני שאמרה - "שיינע מיידעלע", "ילדה יפה" - אולי יותר מ"אינגעלע" - "ילד יפה" - אבל מה אני יודעת :-) .

לא שזה כל כך חשוב, כל זה, הרי העניין הוא, כמובן, האווירה האנושית המלאה אהבה וטוב, שאותם הצלחת להעביר באופן מופלא הנובע מחום הלב ומשיב חום אל הלב ואל הלבבות, אלא שאני - שפת היידיש קצת יקרה לליבי, וכאן נמצאה לי הזדמנות להעניק (להזכיר?) משהו זעיר ממנה למישהי...

‏¹ כמו שאומר הקומיקאי היהודי-אמריקאי פייבוש פינקל (Picket Fences) ביידיש, קצת אמריקאית גם היא: "איך בין שוין וידער סינגל, פינקט אזוי וי א אינג'ל.." - "שוב אני רווק, כמו בחור צעיר". http://www.youtube.com/watch?v=cDu0-jPoDd0&featu...

‏² כמו בשירו הידוע של מרק ורשבסקי על החדר שבו מלמד הרעבע ילדים קטנים, קליינע קינדערלאך, את האל"ף-בי"ת (במציאות סיפור החדר היה לעיתים קרובות הרבה פחות מתוק, אבל מי שואל). http://www.youtube.com/watch?v=JkS3cZntDTY&featu...

ולסיום: סליחה על הנודניקיות.

משהו בשביל מישהי

473813

ברקת • בתשובה להאייל האלמוני

יום ה', 13/3/2008, 10:02

‏² שמעתי גם ששרים פשוט "קליינע קינדערען", בלי תוספת החיבה.

משהו בשביל מישהי

473816

איריס ש. • בתשובה לברקת

יום ה', 13/3/2008, 10:18

טוב, אז תודה על שתי התגובות האחרונות. השפה היידית חשובה גם לי כמי שגדלה על שיחות ביידיש בין האמא לבין הסבתא (והשאלה "ווס הייצך בדייה" סליחה אם עיוותתי את הכיתוב - הפכה לרפריין אצלנו בבית...) וכמי שכל המשפ' מצד אמה דיברה ביידיש כשפת אם. בדיוק אתמול קניתי לאמי 3 תקליטורים ביידיש, אחרי שהרגשתי שהיא מתגעגעת לתקליטי הילדות הישנים שלה ביידיש שאין לנו היכן להקשיב להם בבית. אגב, סבתי ז"ל ובעיקר סבי ז"ל פנו אליי מעת לעת בלשון זכר ובכל מקרה, גם כשברחו להם מילים ביידיש בשטף השיחה העברית, מעולם הם לא פנו אליי בכינוי מיידלע, דווקא הכינוי הזה מזכיר לי נשכחות לא טובות, אולי בגלל הניכוס שלו לימים (בידי וייצמן ותקרית אליס מילר שרצתה להיות טייסת). בכל מקרה, לקחתי לתשומת לבי את ההערה/הארה ואני מודה לכם על תשומת הלב.

משהו בשביל מישהי

473818

האייל האלמוני • בתשובה לברקת

יום ה', 13/3/2008, 11:22

טוף, עכשיו ספרתי: "קינדערלאך" מופיע בשיר המקורי של ורשבסקי ארבע פעמים, כולל ה"קליינע קינדערלאך", שכבר הזכרתי, ופעמיים, בבית השלישי ובבית הרביעי, כאשר המלמד מרצין ומסביר לתלמידיו את חשיבות הלימוד - "קינדער".

"קינדער", זוהי צורת הריבוי התקנית, המקורית, אבל ככלל, נראה לי שבמילה המסויימת הזאת, ילדים, ה"לאך" עבר ממעמד של תוספת חיבה למעמד סיומת כמו-רשמית. ב"קינדר" השתמשו ההורים אולי יותר כשקצת כעסו או כשדיברו על נושאים רציניים, כשכינסו את ילדיהם ע"מ להזהירם מפני סכנות אורבות וכו'. לתחושתי, הדבר קשור בצורך הנפשי להבדיל בין המילה היידית (והילדים היהודיים) לבין Kinder ו-Kindern בשפת המקור הגרמנית (הרבה לפני השוקולדים של פררו האיטלקית).

יינג ויאנג

473842

ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להאייל האלמוני

יום ו', 14/3/2008, 7:47

לא מקובל יותר לכתוב "יינגלע", "יינגאלאך" וכו'?

יינג ויאנג

473845

האייל האלמוני • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

יום ו', 14/3/2008, 10:29

לא חושבת שמקובל יותר. בגוגל "אינגעלע" מופיע הרבה יותר מ"יינגעלע", ונדמה לי שכך גם אצל ש. אנסקי, מחבר "הדיבוק" (לא שאני מומחית גדולה, אבל זה בערך מה שזכור לי מלפני שנים). גוגל, כידוע, אינו מהווה סמכות, אבל הוא יכול לתת אינדיקציה לגבי נפיצות השימוש. כותבים בשתי הצורות. "אינגעלע" הוא הצורה התקנית, זו השאובה מן הגרמנית, ו"יינגעלע", או "יינגל" - זו הקשורה יותר ב*אופן ההגייה* באזורים נרחבים במזרח אירופה. פייבוש פינקל, זה מהקישור שנתתי, שנולד בניו-יורק למשפחה יהודית שהיגרה, כרוב יהודי ניו-יורק דאז, ממזרח אירופה - הוגה "יינגל", ואולי היה נכון לכתוב כך אבל נטיתי לאיות ה"רשמי" יותר.

יינג ויאנג

473850

ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להאייל האלמוני

יום ו', 14/3/2008, 12:08

מילון ויינרייך שלי גורס ש"יי-" הוא הכתיב הראשי, וב"אי-" הוא מפנה ל"יי-". דווקא נראה לי ש"יי-" הוא תעתיק ישיר יותר מה-"ju" הגרמני, ורוב המילים שבאופן חד-משמעי מתחילות ב"אי" הן אלו שבגרמנית מתחילות ב-i או ב-ü.

יינג ויאנג

473861

דורון הגלילי • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

יום ו', 14/3/2008, 16:17

יש להיח שאכן ''יינגלע'' הוא הכתיב התקני, כמו ששמה של השפה הוא ''יידיש'', אלא שכמו שבדיבור מכנים את השפה ''אידיש'' (ובעברית אידית), כך גם הילד בתעתיק דיבור הוא אינגלה (כן, בה''א בסוף, כמו בייגלה).

יינג ויאנג

473884

ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לדורון הגלילי

שבת, 15/3/2008, 6:16

הכתיב וההגייה "אידיש" (הגייה? מי עוד הוגה בכלל א', באיזושהי מילה?) הם תועבה. ולמרות שזה לא קריטריון מכריע בדברים האלה, נחמד לגלות שווֹקס גוּגלי מסכים.

אידית? זה כבר שעטנז: למה לא ללכת בעקבות עוזי אורנן, שרואה גם ב"יידיש" תועבה (על משקל "אינגליש"), ולומר "יהודית"?

יינג ויאנג

473991

האייל האלמוני • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

יום א', 16/3/2008, 15:35

יידיש זה קיצור של יידישע טאייטש (judische deutch) - גרמנית יהודית, בגרמנית (או יידיש).

יינג ויאנג

473866

האייל האלמוני • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

יום ו', 14/3/2008, 18:16

נו, אז הם בודאי צודקים :-) (ומה שנאמר לי נאמר לפני שנים רבות ואולי לא מתוך מומחיות אלא מתוך המנהג, או מסיבות אחרות כלשהן)

יינג ויאנג

473875

האייל האלמוני • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

יום ו', 14/3/2008, 19:59

קרוב מבוגר שלי אומר שזה התחיל פשוט מעניינים של נוחיות. אפשר להגיד משפט פנייה עם אינגלה, אבל קשה להגיד בדיבור שוטף ''אה אינגל'' בלי לעשות הפסקה בין שתי המילים, כך שאם מדברים באופן טבעי זה בין כה יוצא ונשמע כמו ''אה יינגל'', אז יש כאלה שגם כותבים ככה.

יינג ויאנג

473883

ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להאייל האלמוני

שבת, 15/3/2008, 6:15

יותר סביר לדעתי שזה פשוט בעקבות המקור הגרמני (ובמקור הגרמני ההסבר של הקרוב שלך לא תופס, כי שם ''איין יונג'').

יינג ויאנג

473892

האייל האלמוני • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר

שבת, 15/3/2008, 10:08

לא יודעת, ההסבר של קרוב שלי הגיוני בעיני ולא רק בגלל שהוא קרוב שלי אלא בגלל שכללית אני חושבת שחיי היום יום קובעים את הדיבור ולא ניתוחים מהסוג שאתה עושה או שאפילו ניתוחים שעושה שמלומד שכותב מילון, עם כל הכבוד. וזה נכון לגבי היידיש יותר מאשר לשפות אחרות, כי היידיש התחילה, אם אני ל טועה, כשפה של העם הפשוט, ורק בשלב מאוחר התחילו לכתוב בה ונוצרה ספרות ותרבות.

אני אנסה להסביר לך למה אני מתכוונת. כשאיזה יהודי היה עומד בחנות שלו באיזה שטעטל במאה התשע עשרה ומנסה למכור לבחור צעיר סדינים בהנחה, יותר סדינים ממה שהבחור התכוון לקנות, הוא היה אומר לו כדאי לך, כי כשייוולד לכם אה-יינגל אתם תצטרכו יותר סדינים. ולא נראה לי שהוא ועוד אלף יהודים כמוהו בסיטואציה כזאת חשבו על הגרמנים באותו רגע. ואותו יהודי בדיוק, כשהוא היה נח את מנוחת הצהריים שלו והילדים למטה היו עושים לו רעש, הוא היה אומר להם אינגלך לכו מכאן. אינגלך ולא יינגלך, כי לא נשמע לי כל כך שמישהו יתחיל מילה ראשונה במשפט ב''יי'', עם חיריק, בלי שום מילה שהיתה לפני כן. אם תגיד את זה לעצמך בקול רם, אני חושבת שתרגיש למה אני מתכוונת. אז כשהוא היה אומר אינגלך לכו מכאן, הוא לא היה אומר להם אינגלך לכו... רגע רגע עוד אל תלכו, תנו לי קודם לחשוב איך הגרמנים היו אומרים את המילה הזאת ביחיד לפני כמה מאות שנים, עוד לפני שהמציאו את היידיש. הוא פשוט היה מדבר וזהו. וככה, כשהרבה אנשים דיברו בצורה שנוחה להם, זה מה שקבע את הדיבור וגם בטח השפיע בסופו של דבר על הכתיבה אצל אנשים פשוטים, לא דוקא באקדמיה אבל אצל אנשים פשוטים ורגילים.

יינג ויאנג

473893

דורון הגלילי • בתשובה להאייל האלמוני

שבת, 15/3/2008, 10:29

החילוף בין יו"ד חרוקה לאל"ף חרוקה הוא חילוף די שגור בשפה המדוברת, הן ביידיש והן בעברית (ולא רק האשכנזית). כך אצל כל יצחק הכותב את כינויו "איציק", וכל ישראל המתקרא "איסי" (או "איזי").
יש גם פתגם עברי עתיק שהוא אביה הקדמון של האימרה ש"כל הסינים נראים אותו דבר"‏¹, והוא "לכל היוונים אותם פנים". ביידיש הפכו היוונים של ימי בית שני לאיבאנים של מזרח אירופה‏².

___
‏¹ מה שכמובן ממש לא נכון.
‏² אלעס איבונים העבס די זעלבע פונים (במגבלות (חוסר) שליטתי ביידיש)