בתשובה לאסף שרעבי, 11/12/01 1:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1 אני לא מבין למה אתה מתעקש על דבר שאתה מסרב להבין. כיצד מתיישבת שפה גסה ובהמית כמו שלך עם אהבת שירה? שים לב שאני לא אמרתי שאסור להשתמש בשפה כזאת כשיש בה צורך ,למשל הפרשות הגוף בשירי שבתאי. 2 מה זאת התחרות הזו ,אסור לדנה להציע פרוש משלה? מה היא לא יכולה להבין דברים חדשים בשיר שהיא עצמה כתבה בקריאה שניה? לכבוד גסות תגובתך הזו אצטט קטע משיר של אשר רייך שום אדם לא נכנס פעמים לאותו בוץ מלבד שוחרי הבוץ והחזירים |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, מי אמר שאני אוהב שירה? שנית, שפה גסה ובהמית בתחת שלך. שלישית, תפסיק להיות משגיח הכשרות של האייל הקורא. רביעית, אתה הולך ומסתמן כנוד נפוח. חמישית, דנה לא יכולה מצד אחד לסרב לפרש את השיר (בטענה שמשעה שהשיר יצא לאוויר העולם אין לה בעלות עליו וכל אחד יפרש כרצונו), ומצד שני לתקן קוראים אחרים בפירוש שלהם. אין כאן עקביות מצידה. צר לי שאינך מסוגל להבין נקודה כה פשוטה. דבר אחרון - אני אמשיך לכתוב בשפה שלי, גם אם תאיים עלי באלף שירים של אשר רייך. לא תשבור אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הולך ומסתמן? הוא מעמודי התווך של הקליקה הנפוחה באתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון בן יעקוב הוא גם יורד שגר בניו יורק, שמחובר ליורד סנוב קיצוני אחר תושב גרמניה. הייתי שמח לכתוב את התגובה הזאת בשם המלא שלי, אבל אני יודע שהבחור הגרמני (שאוהב לפעמים לשתוק לגמרי) לא שוכח כלום, ונפגש עם כולם בסיבוב. גם לאמריקאי הזה יש נטיה להתחשבנות שמוציאה את הנשמה. כל הכבוד לאסף שרעבי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו פה קהילה וירטואלית, אין עולים ואין יורדים ואין ועד הבית. אסף התחשבן ללא צורך עם המשוררים הקודמים, רון קצת הגזים בתגובה. קורה לפעמים. רון מעט התנצל, אסף לא מיהר לקבל. בהמשך הם כבר יסתדרו ביניהם. עכשיו כולם להירגע. די, מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, עכב טרדות הזמן, כבר אינני חלק מהקהילה של האייל, אם כי אני מרבה לקרוא מאמרים באתר. אבל התגובה הזו היא באמת שפל חדש. תמיד היו באייל וויכוחים בין שמרני הסגנון ובעלי הסגנון השונה. בין הפסוודו אליטיסטים לפסוודו פופוליטסים ובין הפווסדו אינלקטואלים לאינטלקטואלים ולפסוודו לא אינטלקטואלים. אבל כניסות באנשים מכוונות לשאלה האם הם ירדו מהארץ או לא? אני אישית לא מתכנון לרדת מהארץ, אני אולי גם חש תחושות מסויימות של אכזבה כלפיהם ואם מישהו יגיד לי שהוא בז להם אני אבין אותו בדיוק כמו שאני מבין את היורדים. אבל לא הייתי משתמש ביורד ככינוי גנאי, כעילה לפסול. איך לומר? זה מריח מהסוג הלא טוב של הלאומנות. ההוא שמתחיל ב"פ" ונגמר ב"יזם" נ.ב. מוקירי זיכרי אולי ישמחו לשמוע על אירוסיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר פוגל הנכבד, תגובה זו אינה מפתיעה כלל וכלל - בהתחשב בעובדה שאף עורכו הראשי של האתר בוחר במכוון לנסות ולעלוב בי באמצעות ליגלוג על 'איכות' הפגישה עימי, וזאת מתוך עלבונו הפרטי כלפי לתגובה אלמונית שולית הגורסת כי הנ''ל 'עורך צעצוע'. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרים רבים, מהגרים מהווים את האלמנט הטוב והדינמי ביותר בחברה ממנה יצאו. אנשים המתמודדים עם גורלם באומץ, לא קונפרמים ואומרי הן לבלתי נסבל, אלא קוראי תגר ושואפים לבנות ולתרום, שאיפה שדוכאה בארץ המוצא. אלה עשויים לתרום רבות לחברה החדשה, תכופות העדיפה, אליה באו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרגל חג המולד הבא עלינו לטובה, ניתן לפטור עלבונות מסוג זה באמירה ''אשרי ענווי הרוח (והייתי מוסיף גם ''ועלובי הנפש'') כי להם מלכות שמיים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרחם על הנפשות העלובות האלה (השופעים משטמה, בראש וראשונה כלפי עצמם, וחדורי הערכה עצמית ירודה -בדרך כלל, בדין) בכל זאת צריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להעמיד דברים על דיוקם: המטיל רפש (למשל באלה שבחרו לבנות חייהם במקום אחר) לעיתים רחוקות עושה זאת מטעמים אידאולוגיים (פאשיזם, מרקסיזם או שאר איזמים). שהרי אנשים בעלי נטייה קונסטרוקטיבית, הינם בראש וראשונה בעלי גישה ענינית הקשורה בביצוע מקצועם באופן מיומן, עיסוק נבון ומושכל בבעיות מצביות ופתירתם, בניית קן משפחתי חם ודאגה אחראית לילדיהם ולקשורים איתם. מיהם אלה הנוברים, חזור ונבור מנהמת מנפשם הגמדית בנעשה אצל אחרים שאת דמם הם שופכים ("יורדים" ושאר ירקות)? מיהם הנזקקים לשלול את הזולת, במקום לעשות את עניניהם כהלכה והיטב? האם אנו רואים אצלם מיומנות ותבונה אנושית בונה כלשהי, האם ניתן למצוא מצויינות בעשייה אצל אנשים כאלה? התשובה ברורה. מדובר בדרך כלל ברצף החל מלא יוצלחות מובהקת ועד בינוניות זריזה. העלוב בעשייתו נזקק לרוב לרטוריקה של ליבוי יצרים, גם כדי לתת לנפשו העלובה איזה טעם של משטמה כתחליף לעשייה חכמה יוצרת ובונה והכרוך בה. סביר שחבלנות ושפיכת דם זאת אינה נעצרת אצל היורדים או כאלה הנמצאים הרחק מניביהם וטלפיהם, אלא מופעלת גם כלפי הקרובים להם, שכנים, אנשים בסביבתם וכד'. מטיפי גבוהה גבוהה צדקתניים אלה הם בראש וראשונה חבלנים ממדרגה ראשונה כלפי עשייה בונה בסביבתם ובארצם. במדה שיש כאן אידאולוגיה הרי שזו אינה המניע לשפיכת הדם. אך היא נרתמת היטב בשליחות יצרי גדמנותו האישית של עלוב הנפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיהם, בנוסף, אלה הנוברים/מפשפשים אצל הזולת לשפוך את דמו? נו טוב, לא רק אלה שציינתי. יש גם בעלי עניין זריזים. כאלה המשתמטים מתשלום חוב ענק, בבחרם כתחליף זול להפליא להפוך את איש חובם למושא פורענותם. יש שפשוט אינם אוהבים לבצע את האקט הפשוט של הכנסת ידם לכיסם, שליפת ארנקם, ותשלום עבור מה שלקחו/בזזו. גמול עבור עבודה, בפרט בעלת ערך - יש אכן המשתמטים בפעולה "ממזרית" מאחריות כזו. לדבר כזה יש לחנך, שכן אינו אינסטינקטיבי, ממש כשם שיש לחנך לקינוח העכוז (toilet training). אכן, מה פשוט מלשפוך את דמו של הנגזל? מה גם שבארצנו יש שיעריכו זאת "כתרגיל לא רגיל". הפלגיאריסט האקדמי הופך למטיף צדקתני. בעיות במערכת החינוך והאקדמייה כבר אמרו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יש ביצות מדמנה רבות של דברים מסמרי סיער בתעובם במדינתנו הצעירה. חלקם - יש נסיון לכסותם בלהט הרטוריקה הצדקתנית. לדוגמה, זכורה לכל הרטוריקה הנשגבת של בן-שבת כלפי מורים שנתפסו בקניית עבודות (האיש אכן לא עסק ב"זוטות": הוא קנה תארים שלמים לעצמו. רגע, גם לא קנה, אלא קיבל "חופשי חופשי" כשוחד) לעומתם יש כאן גם אנשים יוצאים מגדר הרגיל. מלחמה (והייתי מוסיף, גם הבנייה בעת שלום) לא יכולה להתבצע רק על ידי גנרלים. יש שיאמרו "יפה השתיקה וחביב הטיוח", ואחרים, אולי אחראים יותר, יגידו שאין כאור השמש לצמצום הרקבון. זאת ממש כשם שתכנים עכורים המודחקים ומטואטאים הלאה מסדר היום המודע/הכרתי, לא רק שאינם נעלמים, אלא גורמים נזקים לאדם עצמו וביחוד לסביבתו - ביתר שאת, באין מפריע, ובאופן כפייתי למדי, לא נשלט, ווברובו אוטומטי. אילו היה כאן שלום, האם לא היינו זה את זה חיים אוכלים? הרוצה שלום, יכון למלחמה בתעוב ובסיאוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יאיים עליך בשירים של אשר שכטר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם דברים שהם מעבר לסף הסבל שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי את ההערה שלך. ובכל זאת אני חושב שתסכים איתי שהיית יכול לכתוב את אותה תגובה במילים עדינות יותר. כשיוסי בנאי שר בראסאנס הוא הראה לנו בין השאר ש בלי גסויות קשה לחיות מלה גסה זו פרנסה אם תעבור בארכיון תראה שכתבתי מאמר שלם על גסויות של קומיקאים, ובכ''ז אני שמח שאתה מעדיף להתיסר בשירים ולא בשוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולתי, אבל החלטתי שלא. כתבתי על *עמדה* פלצנית, אידיוטית ומתנשאת. לא האנשים עצמם. לגיטימי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |