 |
אכן, יש ביצות מדמנה רבות של דברים מסמרי סיער בתעובם במדינתנו הצעירה. חלקם - יש נסיון לכסותם בלהט הרטוריקה הצדקתנית. לדוגמה, זכורה לכל הרטוריקה הנשגבת של בן-שבת כלפי מורים שנתפסו בקניית עבודות (האיש אכן לא עסק ב"זוטות": הוא קנה תארים שלמים לעצמו. רגע, גם לא קנה, אלא קיבל "חופשי חופשי" כשוחד)
לעומתם יש כאן גם אנשים יוצאים מגדר הרגיל. מלחמה (והייתי מוסיף, גם הבנייה בעת שלום) לא יכולה להתבצע רק על ידי גנרלים. יש שיאמרו "יפה השתיקה וחביב הטיוח", ואחרים, אולי אחראים יותר, יגידו שאין כאור השמש לצמצום הרקבון.
זאת ממש כשם שתכנים עכורים המודחקים ומטואטאים הלאה מסדר היום המודע/הכרתי, לא רק שאינם נעלמים, אלא גורמים נזקים לאדם עצמו וביחוד לסביבתו - ביתר שאת, באין מפריע, ובאופן כפייתי למדי, לא נשלט, ווברובו אוטומטי.
אילו היה כאן שלום, האם לא היינו זה את זה חיים אוכלים?
הרוצה שלום, יכון למלחמה בתעוב ובסיאוב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש