 |
|
 |
||
|
||||
 |
הגישה שלי היא למידת כמה שיותר מקצועות, גם אם זה בא (באופן בלתי נמנע) על חשבון עומק הלימוד. אני לא רואה איך בבתיה"ס שכותב המאמר מציע יהיה -זמן- ללמידה עמוקה כל כך, אלא אם כן הלימודים ימשכו עד הערב (רעיון לו אני מתנגד, אך אשר זוכה לתמיכה לא מבוטלת). סוגיה נוספת היא השיעור הנמוך של החומר הנלמד שבאמת נקלט אצל התלמידים ושייזכר על-ידם במשך שנים (ושישרוד את תקופת הצבא, למשל, אשר נוטה למחוק הכל). בביה"ס המושלם שלי כמעט ולא יהיה תחום ידע שישאר אלמוני לתלמידים. אדריכלות, פיסול, מכונאות, ביוטכנולוגיה, גיאולוגיה, רפואה, אנתרופולוגיה, חשבונאות, גרפיקה, אלקטרוניקה, חקלאות, אנרגיה, פסיכולוגיה, דתות, מנהל. כל מי שהולך ללימודים גבוהים בנושאים אלו נאלץ להתוודע אליהם באופן עצמאי ומקרי, לעיתים, וחבל. בביה"ס שלי ילמדו בשיעורי כימיה על חלקיקים, על קשרים כימיים, על תגובות ועל היסודות, אבל לא יצטרכו לעסוק בחישובי סטוכיומטריה המבוססים על טכניקות שיש לשנן ואשר נשכחות יומיים לאחר מבחן הבגרות. בהיסטוריה תהיה סקירה של תולדות העולם מבריאתו ועד כתיבת הודעה זו, ללא צורך לזכור מתי היתה מלחמת קרים ומי היה נגד מי. באזרחות ילמדו מה ההבדל בין דמוקרטיה לאוליגרכיה, אבל לא איך מחשבים את אחוז החסימה. שיטה זו תחסל בצורה טובה את השנאת החומר על התלמידים. יותר לא נשמע משפטים כמו "ביולוגיה זה המקצוע השנוא עליי", כי הלימודים של כל מקצוע יהיו כל כך רחבים וכלליים, וכל כך "שווים לכל נפש" (לא מצריכים כישורים מולדים כמו חשיבה מתמטית, ראיה מרחבית או נפש פיוטית) שפשוט אי אפשר יהיה לסלוד מהם; ואם בכל זאת מישהו לא מתחבר למקצוע מסוים, אז לא נורא, כי מקצוע זה יהווה לא יותר מ-5% מתוכנית הלימודים הכללית (במצב הנוכחי יכול להיות יום לימודים המורכב משעתיים ספרות, שעה אנגלית, שעתיים תנ"ך ושעה אזרחות, כשתלמידים רבים מעדיפים פשוט לא לבוא לביה"ס ביום כזה!) חינוך לשטחיות? אולי, אבל: 1. תלמיד שיהיה מעוניין להתעמק בנושא מסוים, תהיה לו אפשרות לעשות זאת. 2. זוהי "שטחיות" מבורכת, שכן היא תפגיש את התלמידים עם העולם הגדול ותעודד אותם להתעמק באחד (או כמה מ-) הנושאים מאוחר יותר בחייהם, כשהחלטתם תהיה קלה יותר ובלתי מושפעת מגורמים לא רלוונטיים. 3. זה בכל מקרה עדיף מכל שיטה אחרת, בה 80% מהחומר פשוט הולך לאיבוד זמן קצר לאחר תום הלימודים. זהו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חזי, אני מסכים לנקודה אחת בהתייחסות שלך: המערכת הלימודית המשופרת אכן חייבת לעסוק במספר רב יותר של תכנים מאשר נלמדים כיום. אבל יש כאן בעייה בסיסית אחת: אתה מעניק לתלמידים לא רק מיגוון של מקצועות מרתקים אלא גם חופש בחירה רחב מאוד - וכאן עלולה להיווצר בעייה מסוימת. הבעייה היא שמתן חופש בחירה עלול לגרום לתלמיד לוותר על יסודות חשובים גם במקצועות בהם אין הוא מתעניין במיוחד. תלמיד שרוצה ללמוד על תורת החלקיקים של ברנולי או על הנדסת המרחב של אוקלידס לא יהיה חייב, בשיטה הזו, ללמוד את שייקספיר ןעמוס עוז אם לימודי הספרות אינם לפי רוחו. אני סבכור שיש להקנות לכולם בסיס מעמיק יותר במכסימום תחומים ובמקביל לאפשר להם להתפתח ביתר הדגשה בתחום שבו הם מגים עניין וכישורים מיוחדים. בעייה שנייה, שגם במאמרי שלי לא העליתי, אבל היא רלוונטית: תלמידים רבים בגילאים חטיבת ביניים ותיכון אינם בטוחים עדיין בשאלה מה הם מעדיפים ללמוד ובאיזה תחום להתמקד ולהתמקצע. יתכן שכדאי לשם כך להביא אנשי מקצוע, מעין יועצים חינוכיים עם רקע פסיכולוגי, שינסו לכוון את התלמיד המתלבט לכיוונים שהוא מראה בהם סימני עניין. את ההכוונה אפשר לבצע, בין השאר, באמצעות סדרת מבחנים מיוחדים (שייערכו בשלב המיון לבית הספר) שיצביעו על התחומים הללו. ודבר אחרון: לא התכוונתי לכך שילמדו בבית הספר שהצעתי עד שעות הערב. התכוונתי לכך שהתכנים הנלמדים יהיו זמינים רוב שעות היממה. זה אפשרי בעיקר בתנאים של פנימייה, כשספריה או מעבדת מחקר זמינים כאופציות של בילוי בשעות הפנאייותר מאשר דיסקוטק או פאב, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא על הרבה מהן, אבל למה הלכתי ללמוד כימיה משעממת, ולא הלכתי למגמת יהדות (חמש יחידות), שם גם הייתי מקבל ציון גבוה יותר, וגם הייתי מתעניין יותא בלימודים, ויוצא עם הרבה יותר ערך מוסף? בקיצור, אנשים לא יודעים מה הם רוצים, בדרך כלל עד שזה מאוחר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אורי. כפי שכתבתי, אין כל תועלת בלמידת שייקספיר ועמוס עוז אם זמן קצר לאחר הלימודים הללו נשכחים מלב התלמידים, ולא משנה כמה חשוב ללמוד אותם (וגם על זה אני חולק). בנוסף, ראית בדיון למעלה עד כמה ה"קלאסיקות" שנויות במחלוקת, כשלכל אחד רעיון משלו לחומר שצריך להילמד. לפני כמה זמן מישהו טען בדיון אחר שלימודי ההיסטוריה הינם שמאלניים, ואחרים ענו לו שהם ימניים בכלל...; לימוד בסיסי באמת לפי הצעתי יבטל את המחלוקות האלו. רעיון היועצים החינוכיים נשמע לי טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד לשלב התיכון יש להקנות לתלמידים את הבסיס בכל המקצועות, בדומה לדרך שבה נעשה הדבר עתה. במקומות שבהם התלמידים באים ממשפחות עשירות, בית הספר יציע יותר שעות העשרה, וחלק מהתשלום עבור שעות אלו יועבר לידי משרד החינוך (כפי שהציע שלומי בן-יצחק במאמר מראשית האייל). החל מהשלב התיכוני, שיחל כבר מכיתה ט', מערכת החינוך תאפשר חופש בחירה רב יותר ורב-תחומי (מעבר לחלוקה הרגילה של "הומני-ריאלי"). בכיתה ט' עוד ילמדו את כל המקצועות, אבל מי' יתאפשר להתמקד בנושאים מגוונים, ובאופן אינדווידואלי (ולאו על בסיס של "כיתת-פיסיקה-מחשבים", למשל). המקצועות שיילמדו במסגרת כיתתית ועם המחנך/ת יהיו כל מה שכונה בתגובה קודמת כ"חינוך פרוגרסיבי": הבנת הנקרא, ניתוח וכתיבה של מאמר, ביקורתיות וכו'. ממקצועות החובה הרגילים ניתן להפחית את הדרישות, ולהתמקד בעיקר באנגלית, מתמטיקה ולשון. אינני מרגיש כל צורך חיוני להכריח את התלמידים ללמוד את עוז ושייקספיר. החל מכיתה י', הוא צריך כבר לנסות לחפש את הכיוון שלו בכוחות עצמו. אפשר ורצוי לבצע הגבלות כלליות בסגנון של "לפחות 8יחידות לימוד במקצועות הומניים". בצורה כזו, כאשר הקידום נעשה על בסיס יותר אישי, יתאפשר ליתר תלמידים למצות את היכולת שלהם, ללא תלות במעמדם הכלכלי של הוריהם. מי שירצה ללמוד יותר - יוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להיות במאית קולנוע. וכשהייתי בת 12 רציתי להיות זמרת. כל מאבחן תעסוקתי לא היה מניב פרי אחר. מה לעשות- אני כבר לא רוצה לעשות את זה יותר. אין לאיבחון בגיל הזה שום משמעות בעיני. צריך לאפשר מידע רחב על הרבה מאוד תחומים, אבל לא לפי זה לקבוע במה הנער/ה יתמחה בשנים הקרובות. גם ככה לפי דעתי הלימודים בבית הספר יותר מגבילים את האופקים מאשר מרחיבים אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנו האילוץ של להיות בעל השכלה רחבה. "צריך להכריח אותם ללמוד מעט על הרבה דברים. על הילדים/הנערים להיות חשופים בבית-הספר. אם תניחו להם, הם יהפכו לצרי אופק". מעולם לא היה נראה לי הגיוני אף היבט מטענה זו. ראשית כל, ישנה היהירות שבדבר, לחשוב שאתה או אני או איזושהי סוללה של מומחים יוכלו לבחור מתוך האוקיינוס הרחב של הידע האנושי את השילוב הנכון של טיפות שעל כל אחד לגמוע. שנית, זוהי תמימות לחשוב שילדים בימינו, בארץ זו, בתקופה של אמצעי התקשורת ההמוניים אשר מפציצים אותנו, אינם חשופים יום ולילה ליותר ממה שאנחנו יכולים להעלות על דעתנו. אותם אנשים אשר מתלוננים על צרות אופקים יכולים למחרת להתלונן על חשיפת-יתר ועל עודף גירויים.ולבסוף, קיימת ההנחה שזה רע להיות צר אופק. רע למי למוצרט? לאיינשטין? לאחים ווילבור ואורוויל רייט? גיבורינו הבינלאומיים המפורסמים ביותר מהוללים על מסירותם בעלת התכלית האחת לרעיון מסוים זה או אחר. האם זה מה שנקרא להיות בעל השכלה רחבה? הכל חוזר לענווה. החכם ביותר מביננו הוא רק טיפ-טיפה פחות טיפש מהטיפש ביותר שבנינו. הניחו לילדים להיות. הם ילמדו כל מה שעליהם ללמוד, ויותר מזה, אם לא נתערב, אלא אם כן וכאשר הם יפצירו בנו לעשות זאת, ורק אז. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |