|
עד לשלב התיכון יש להקנות לתלמידים את הבסיס בכל המקצועות, בדומה לדרך שבה נעשה הדבר עתה. במקומות שבהם התלמידים באים ממשפחות עשירות, בית הספר יציע יותר שעות העשרה, וחלק מהתשלום עבור שעות אלו יועבר לידי משרד החינוך (כפי שהציע שלומי בן-יצחק במאמר מראשית האייל).
החל מהשלב התיכוני, שיחל כבר מכיתה ט', מערכת החינוך תאפשר חופש בחירה רב יותר ורב-תחומי (מעבר לחלוקה הרגילה של "הומני-ריאלי"). בכיתה ט' עוד ילמדו את כל המקצועות, אבל מי' יתאפשר להתמקד בנושאים מגוונים, ובאופן אינדווידואלי (ולאו על בסיס של "כיתת-פיסיקה-מחשבים", למשל).
המקצועות שיילמדו במסגרת כיתתית ועם המחנך/ת יהיו כל מה שכונה בתגובה קודמת כ"חינוך פרוגרסיבי": הבנת הנקרא, ניתוח וכתיבה של מאמר, ביקורתיות וכו'.
ממקצועות החובה הרגילים ניתן להפחית את הדרישות, ולהתמקד בעיקר באנגלית, מתמטיקה ולשון. אינני מרגיש כל צורך חיוני להכריח את התלמידים ללמוד את עוז ושייקספיר. החל מכיתה י', הוא צריך כבר לנסות לחפש את הכיוון שלו בכוחות עצמו. אפשר ורצוי לבצע הגבלות כלליות בסגנון של "לפחות 8יחידות לימוד במקצועות הומניים".
בצורה כזו, כאשר הקידום נעשה על בסיס יותר אישי, יתאפשר ליתר תלמידים למצות את היכולת שלהם, ללא תלות במעמדם הכלכלי של הוריהם. מי שירצה ללמוד יותר - יוכל.
|
|