|
||||
|
||||
אז היום קראתי שהחיזבללה החל להכניס קטיושות דרומית לליטני. אתה מציע שנכבוש עד הליטני? |
|
||||
|
||||
לא. כולל רמת נבטיה, עד האוולי. |
|
||||
|
||||
מצאתי לנכון לשלב את הדברים הבאים כאן. את אחזקת רצועת הביטחון שממנה נסוגונו בזמנו של ברק מייחסים בדרך כלל למבצע של"ג ולשרון, וזה, מבחינה עובדתית לא נכון. מבצע שלג החל מקו שנוצר בעקבות מבצע ליטני ומבצע קטן יותר שקדם לו. באותה תקופה נוצר גם צד"ל ששמו הראשון היה כמדומני, עד"ל. במבצע ליטני הגיע צה"ל עד בירות, ואחר כך נסוג מהשטח לסירוגין. הנסיגה האחרונה בוצעה כשפרס היה ראש ממשלה ורבין שר ביטחון, ובעקבותיה התייצב צה"ל על קו שהיה די דומה לקו טרם של"ג. השניים הצהירו אז חגיגית שהם "הוציאו אותנו מהבוץ" (אני זוכר היטב דברים של פרס שנאמרו אז: "רבין הוציא אותנו מהבוץ הלבנוני"), ואיש משמאל ומימין לא חשב אז על נסיגה נוספת. או שאולי מישהו חשב אבל לא הביע את מחשבותיו במלים. הקו הזה בפרוש לא היה מענה לירי קטיושות לעבר הצפון, והתפקיד הצבאי שאפשר לייחס לו הוא שמירה על מצב שבו האויב לא יושב ממש על הגדר. מאוחר יותר שצה"ל החל להקיז דם בשמירה על הקו הזה, כלומר, בניגוד למה שהצהיר פרס, היינו בכל זאת עדיין "בתוך הבוץ", והחלו להישמע דברי ביקורת, יוחס כל המצב הזה למבצע של"ג, לליכוד ולשרון, למרות שהקו הזה היה בכלל קו של "העבודה" רבין ופרס. |
|
||||
|
||||
השורה הרביעית צריכה להתחיל כמובן ב ''במלחמת של''ג'' ולא ב ''במבצע ליטני''. |
|
||||
|
||||
כן. לא בהכרח להניע את הטנקים, אבל להתריע על הפרת ההסכם, להצהיר רשמית שמדובר בקאזוס בלי, ולהציב אולטימטום קצוב (לממשלת לבנון. לא לחיזבאללה) לביטול ההפרה. |
|
||||
|
||||
הרשה לי להעלות סצנריו מסויים: החיזבללה מגיעים למסקנה שכוחם בלבנון נחלש והרלוונטיות שלהם שנבנתה על המאבק בישראל נחלשת. הם מחליטים לבצע פרובוקציות כדי למשוך אותנו לתוך לבנון כדי שיהיה להם מטרה להלחם למענה- מטרה שתשכנע את אזרחי לבנון בנחיצותה. אז הם מחדירים קטיושות לדרום לבנון והממשלה שומעת לעצתו של דוב וצה"ל משתלט על השטח עד האוואלי. חודש החיזבללה שקטים ונותנים ליוזמי הפלישה להיות מרוצים מעצמם ולומר לכולם בזכיכות דעת: "אמרנו לכם". אחר כך מתחילה ההתנהלות הידועה והמוכרת לא רק לנו- גם לאמריקאים. כמעט אפשר לומר שדוב ואתה משת"פים של חיזבללה. |
|
||||
|
||||
אתה עונה לדב, או לי? |
|
||||
|
||||
הרשה לי להעלות סצנריו אחר: אחרי שהחיזבאללה משקם את כוחו בדרום לבנון ובמקביל מצטייד בשפע של טילים לטווח ארוך, נאסראללה מכריז על "שנת הכרעה" להשגת חוות שבעא. בעקבות טיסה מעל שמי לבנון הוא מפגיז את יישובי הצפון במטח של שלושת אלפים ארבע מאות שלושים ושש קטיושות (ושומר את הנשק לטווח ארוך, שהפעם כבר אינו מרוכז במקום אחד, לשלב ב'). אני כבר יכול להתחיל לחבר את דו"ח שכ"ג ללקחי מלחמת לבנון השלישית. הפרק הראשון ידון בעצימת העיניים לנוכח הסכנה הברורה (אם כי לא מיידית) ויכלול ביטויים חביבים כמו "הכתובת שעל הקיר", "ליקוי מאורות", "בוץ לבנוני" ו"קבעון מחשבתי". החלק האחרון, אגב, יתבע אחריות אישית מהפרייאר שיהיה בראש המערכת באותו זמן. |
|
||||
|
||||
מה הפואנטה? שצריך לכבוש את לבנון? אולי נתפשר, כי אנחנו קצת תבוסתנים, ונשתלט רק עד האוואלי? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |