 |
אכן. עכשיו השאלה היא אם זה לא משנה או באמת ממש ממש לא משנה, כפי שמשתמע מתגובה 467917.
למרות האמור, נראה לי בכל זאת שיש בתאור בתגובה הנ"ל מספר חורים ושהתשובה לא יכולה להיות כל כך פשוטה (עם העו"ד המיעץ הסליחה). זה נשמע לי כמו הסבר גורף מידי ושמתעלם מניואנסים וטיעונים שבכל זאת ניתן לעלות.
הרי אין סכנה כאן שהועד השובת הוא הועד הנתבע. כאמור, לא יתבעו את המרצים אלא את מעסיקהם. זכות השביתה של המרצים לא נפגעת מאיום התביעה אלא אולי אפילו להיפך - כוח השביתה שלהם *נובע* מהסיכוי של קיום תביעה שכזאת. אם המעסיק לא יכול להתבע בעקבות שביתת עובדים חוקית והדבר מאפשר למעסיק להשתחרר מהתחיבותיו כלפי צד ג', אז לא רק שאנחנו לא מגנים על השובתים, אנחנו פוגעים ביכולת שלהם להפעיל לחץ על המעסיק. זה נשמע כאילו החוק מנסה להגן על המעסיק (שזה המדינה בישראל, בענייני שביתות) בתחפושת של דאגה לועדי העובדים.
אבל נעזוב לרגע את כוונת המחוקק ורשויות המדינה. ההסבר הגורף של "אי אפשר לתבוע על נזקי שביתה" נשמע לי כמו הסבר שמתעלם מניואנסים של השביתה הנוכחית. למשל, יש בשביתה הנוכחית אמירה רשמית של בית משפט שקבע שלא התקיים משא ומתן ראוי ושהצדדים מזמזו את הזמן ללא הצדקה. על פי אמירת בית הדין עצמו, אם בית המשפט היה מאמין שהצדדים עשו כל מה שביכולתם, בזמן הרב שהיה ברשותם, אז הוא היה מחליט על הוצאת הצווים. בית המשפט קבע שהוא לא מאמין שזה המקרה.
נראה לי סביר שאפשר לתבוע את האוניברסיטאות (ובעקיפין את האוצר) על הנזקים שנובעים מהאופן הכושל והלא אחראי בו נוהל המשבר עם המרצים ולא על נזקי השביתה עצמה. מהזכות לשבות לא נובעת הזכות לנהל משברים בצורה לא סבירה ולא מידתית. אם יהיה ניתן להוכיח בבית המשפט רשלנות בניהול המשבר (למשל שהצדדים לא ניהלו משא ומתן באופן מספיק אינטנסיבי ומזמזו את הזמן על חשבון צד ג'), האם זו לא עילה מספיק סבירה לתביעה?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש