 |
|
 |
||
|
||||
 |
"המדינה השיבה הבוקר לבג"ץ על העתירה הדורשת לחייב את קק"ל למכור אדמות גם לערבים. מהתשובה עולה כי בקק"ל מבקשים לגבש הסדר חילופי קרקעות שיאפשר למכור גם לערבים. עד לגיבוש ההסדר - בעוד שלושה חודשים - תימכר קרקע ללא הבחנה בין יהודים לערבים" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהמסביר לצרכן לא יאשים את דברי כ"תלונה". הנוסח הזה דורש כמובן את מבחן המעשה. בכתבה יש ידיעה ש"אישי ציבור" שדורשים להיות צד למשיבים בבג"צ. ברגע שקוראים את המונח "אישי ציבור" מתחילים לחשוב על כל מיני עצומות רבות משתתפים. מסתבר שיש כאן שני אנשים: בוגי יעלון ואומן. נו טוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום? יש רק את בוגי. תקרא טוב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה לא הייתי אומר אפילו שזה תלונה. זה בקושי ריטון פולני - "נו טוף, אשב לי בחושך...". איפה כתוב מה דעתך המנומקת על עמדת קק"ל, או יעלון או העותרים? --- אגב, מישהו מבין מה בדיוק הבעיה עם "למכור" אדמות? עד כמה שידוע לי (בערבון מוגבל) כשהמנהל "מוכר" אדמות ליהודים או לערבים, הוא למעשה לא מוכר אלא מחכיר (ל50 או 100 שנים). כלומר בכל מקרה האדמה נשארת בבעלות המדינה - גם כשהיא בשימוש אנשים פרטיים, מכל סוג. ואם זה נכון אז גם אם קק"ל תחכיר את אדמותיה באופן שווה לאזרחי המדינה, האדמות תשארנה בבעלות העם היהודי. אז על מה הצעקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"אגב" שלך יש פתרון רק לכאורה. מדינת ישראל גם לא רוצה להחכיר אדמות לערבים ל-99 שנים . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא הפתרון שלי. אני שואל אם מישהו יודע אם זה באמת המצב. כי אם קק''ל לא רוצה למכור לערבים מה שהיא (כאגודה שיתופית של יהודים) רכשה בשם חבריה לדורותיהם, זה טיעון אחד (לא ביג דיל, גם הכנסיה הקתולית לא מוכרת את אדמות הוותיקאן לאף אחד). אבל אם קק''ל לא רוצה להחכיר את אדמותיה ללא-יהודים, זה טיעון אחר לגמרי (שדומה יותר לבעל מכולת שמסרב למכור גבינה לשחורי עור). מה שמבלבל אותי זה שכולם מדברים על למכור לערבים, בעוד ששכל הידוע לי קקל לא מוכרת לאיש. אז אני כנראה לא מבין מספיק את העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך להתייחס אל החכרה ל-99 שנים כאל מכירה. ממש מתסכל לפגוש כל פעם מחדש את הטיעון על אדמות שנקנו בתרומות של סבא שלי ב-1930. הטענות הן לעובדה שב-1948 קמה מדינת ישראל עם רוב יהודי דומיננטי .נוסף לזה המדינה- לא סבא שלי- מכרה לקק"ל קרקעות שהוחרמו מערבים על פי חוק האפוטרופוס לנכסי נפקדים. הסוכנות היהודית איננה חברה פרטית פשוטה; יש לה מעמד ממלכתי במדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרוב תסכול אתה לא שם לב שבענין זה המסביר איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך? התייחסתי לטענה שהקרקע שייכת ליהודים לדורותיהם שתרמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ראיתי גם בניין שהוחכר כך, ודירות בו הוצעו למכירה (אבל הקונים לא יכלו לרשום אותן על שמם בטאבו בגלל עניין החכירה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם אתה אומר שאני *צריך*, אז כבר הכול ברור. עכשיו אני אומר שאתה *צריך* להתייחס לשטחי קקל כאל שטח פרטי. (להשתין, אני צריך. "להתייחס..." - רק אם אני רוצה) אבל ככה לא נגיע לשום מקום. אם אתה תגיד לי (בלי לנמק) איך אני *צריך* להתייחס לדברים, זה לא יעזור לי להבין, ולא יעזור לך להראות כמי שמבין. חכירה ל-99 שנים איננה מכירה ומי שלא מבחין בינהן לא מבין את הבעיה (מעבר לקיטור על כותרות העיתונים). כדי להתחיל להבין, אפשר להיזכר בתמונות של פלסטינים מנופפים בקושן על בתיהם ביפו-תל-אביב. אם אנשים חוכרים (ולא קונים) בניהם לא יוכלו לנופף בקושן בעוד דור או שניים. אם הם קונים (ולא חוכרים) אז איזה שייח סעודי יכול לקנות את כל הנגב ולפנות משם את כל היהודים, כי הנגב הופך לחוותו הפרטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא בדוגמא של הפלסטינאים שמנופפים בקושן שלהם על יפו, אתה מוכיח את ההיפך. הקושן שלהם לא שווה היום את הנייר עליו נכתב. אם יש לך שטח חכור באיזור תל אביב, תוכל להשכיר אותו ולגבות כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, עכשיו רואים שאתה מבין את הנושא לעומקו. אז מה אתה מציע, שמדינת ישראל תכבד את הקושנים מימי הטורקים? או את אלו מימי הצלבנים, או את אלו מימי המכבים או את אלו מימי אברהם אבינו - "לזרעך נתתי את הארץ הזאת"? הרי איך שלא יחתכו את זה למישהו יהיה קושן והוא יוכל להשכיר את נכסיו ולגבות כסף. אז איזה מצב (אפילו דמיוני) יגרום לך להפסיק לקטר? ואם קקל כן תסכים להחכיר את האדמות שברשותה לערבים, מדוע מותר לה לגבות מהם דמי חכירה, הרי אלו מעולם לא היו אדמות שלה? ואם היא כבר מחכירה לערבים, אז למה לא למיליונרים סעודים וקטרים? הרי היא מחכירה ליהודים עשירים מהתפוצות (או לחברות שבמימונם), אז למה להפלות? --- אם אני הייתי מורה, הייתי מסביר לתלמידי שבמקרה שאין להם תשובה מלאה ומנומקת, סייג לחוכמה - שתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היית מורה בן המאה ה-21, או אולי גם בן המאה ה-20, מוטב היה לו היו תלמידיך שומעים מפיך כי מסכת אבות, בדומה לטקסטים יהודיים עתיקים אחרים, היא עניין נחמד שיש לכבד אותו, אך אין לקיים ככזה-ראה-וקדש את הפתגמים המעורפלים שבה, ובודאי לא את "סייג לחוכמה שתיקה". "סייג לחוכמה שתיקה", זה יאה אולי לכיתה שבה הסטודנטים, בני 20+, הם שחצנים ודברנים במיוחד ואין להם תקנה. כשמדובר בתלמידים צעירים מכך, תלמידי יסודי ותיכון - הדבר שיועיל להם בתהליך הלימודי הוא דווקא עידוד רב ולא סתימת פיות, אפילו לא בצורה של פתגם נחמד מן המקורות. אם תהיה פעם מורה, הרבה יותר כדאי שתאמר לתלמידיך בערך דברים ברוח זו: "אנא, אני מפציר בכם: הביעו את דעתכם בכל דבר ועניין, ואני תמיד אשמח לשמוע אותה. וזאת גם אם הדעה הנ"ל נמצאת רק במחצית הדרך אל השלמות, ואפילו אם היא נמצאת רק ברבע הדרך. עצם זה שעשיתם מאמץ מחשבתי והגעתם אל הדעה המסויימת באותו רגע, ועצם העובדה שאתם טורחים להשמיע את דעתכם בידיעה שאולי תגרור ביקורת מצד חבריכם - זהו דבר שהוא חשוב לי ויקר לליבי כמורה שלכם, ואני מבטיח לכם שבסופו של דבר מאמצים אלה גם יביאו לכם תועלת ויקדמו את כושר החשיבה, ההנמקה והניסוח שלכם!" (ומה שנכון לגבי תלמידים צעירים יכול לפעמים להיות קצת נכון גם לגבי איילים ואיציקים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר בי. הגננת צודקת - ''חנוך לנער על פי דרכו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם מכריחים את הילדים המסכנים לשבת שמונה שעות ביום ולהקשיב למורה שבקושי סיימה (אין הרבה מורים בארץ) בגרות, ועכשיו את גם מציעה להכריח אותם לשבת ולהקשיב לחבריהם העילגים, שהרי כשזה נוגע לדיבור, הרצון והיכולת לא שלובים זה בזה... אני שמח שהחלק הזה בחיי עבר. (טוב, אז סתם ניטפלתי אליך בלי הצדקה יתרה, שהרי אולי את בכלל בעד כיתות עם מורה על כל זוג תלמידים. אני מאשים את מערכת החינוך בפן התוקפני הזה שבאישיותי. [אבל דמייני אותי בכיתה עם הבן שלך, רחמנא ליצלן.]) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד לאחרונה אכן חשבתי כמוך, אבל עכשיו ששמעתי שמנחם בגין התאהב באשתו ממבט ראשון, כיוון שזו נהגה בנימוס אצילי ולא פצתה את פיה במהלך כל פגישתם... נו טוב, אז אולי זה די כדאי לבתולות רכות בשנים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמינה, את/ה ב-א-מ-ת קראת את *כל* התגובה ההיא, שאפילו לי עצמי לא היתה סבלנות לקרוא אותה לפני המשלוח? אם כך - על חריצות זו מגיעה לך חתונה לא עם בגין ז"ל אלא עם ניקולא סרקוזי וליאונרדו די קאפריו יבול"או גם יחד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא, שלא יבול''א להם חלילה. אני רק חושבת שאם יזדמן לפניי גבר כשר בעל הדר, את יודעת, אולי כדאי שאהיה כבר מיומנת בשתיקה צנועה ונאוה, שתוכל לכפר על הופעתי הצנועה עוד יותר... חוץ מזה, שתיקותיי בצרפתית ובאנגלית אינן מרשימות כל כך, חוששתני, כשתיקתי בשפת הקודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנחם ועליזה בגין היו שידוך מן השמיים, שלמות הניגודים מן החלומות: היא היתה מן הזן הנדיר של אלה הפוצים את פיהם רק כשיש להם מה לומר - והוא היווה דוגמה-ללא-הפסקה, לעיתים קריקטורית מעט (או לא מעט) - של הזן ההפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא באמת היה די ההיפוך של הזן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות היה תוכם כברם. מה שאי אפשר לומר על בני הזוג פרס למשל - כל השנים סיפרו לנו על סוניה הצנועה והנחבאת אל הכלים. והנה לפני כמה חודשים, בכתבה חגיגית לכבוד כניסת פרס למשכן הנשיא, הסתבר שהם פשוט כבר לא חיים יחד, מזה שנים, שכנראה יש אשה אחרת בחיי פרס, ושסוניה כלל לא מוזמנת לאף אחד מהאירועים החגיגיים במשכן הנשיא. או אולי אני צריכה להאשים בזה את הכתבים הפוליטיים, שוודאי ידעו, אבל עטפו את המצב הזה (מן הסתם לבקשת בעלי הדבר) בעטיפות מתייפייפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכתב במפורש, אבל הוזכרה מישהי שמלווה את הנשיא בכל אשר יילך ומתפקדת על תקן האשה בחייו (נוסח במעורפל), ולא היה ברור אם היא סתם עוזרת אישית או באמת בת זוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בלתי) ידועה בציבור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רצינית? הם לא חיים יחד? אבל טוב, זה לא סותר את דימויה של סוניה כאשה צנועה ונחבאת אל הכלים. אף אחד הרי לא טען ששמעון היקר הוא כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סותר, סותר. לא סותר לוגית אבל פרקטית. וכן, זו היתה כתבה פותחת של נחום ברנע. לא איזה גילוי קיקיוני בתיק דבקה או משהו (אף אחד לא קורא כאן את המוסף המדיני של ידיעות?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאצל "אנשים חושבים" יש לידיעות איזשהו דימוי קצת יותר מדי עממי ולא מספיק "חושב", לא? כך שאולי יש כמה שקוראים אבל לא מודים באשמה (או שריבוי הקונספירציות משפיע עלי בצורה תמוהה..). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה את רואה את הסתירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור זו לא סתירה לוגית. נאמר שהיית מזמין אותי אלף פעמים לארוחת ערב, ובכולן הייתי מבטלת ברגע האחרון בטענה שיש לי שפעת. אחרי זמן היית מגלה שבעצם בכל פעם כזו הייתי מוזמנת לארוחת ערב אצל השכנים שלך. מה הסבירות שבאמת היתה לי שפעת בכל פעם כזו? לוגית, הסבירות קיימת ועומדת. פרקטית, אתה רשאי לחשוב שאני חתיכת שקרנית מבריזנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא אותו הדבר. יכול להיות1 שסוניה, בגלל שהיא צנועה ונחבאת אל הכלים, פשוט לא ראתה צורך לשתף את הציבור בחייה הפרטיים, ובכלל זה פרידתה מבעלה. שמעון (שאינו צנוע ונחבא אל הכלים) כיבד את רצונה. ___ העובדה שזה יכול להיות, לא אומרת שבהכרח זאת האמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט יכול להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאידך גיסא - פרקטית, קשה מאוד להניח שפרס החזיק את מאהבתו החשאית לאורך 50 שנה ויותר. וגם אם כן, קשה מאוד להניח שבאירועים שהוא כיכב בהם כשהיה ראש ממשלה, או שר חוץ או... או... או... סוניה באמת לא הייתה מוזמנת. אפילו מוזמנת ומעלה, כיוון שפוליטיקאי בכל זאת צובר נקודות זכות על חיי נישואין בד"כ, לפחות אם אשתו איננה בהמה מדופלמת או משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל לא הנחתי את שתי ההנחות שהזכרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם לא הנחת אותן, יש לשאול שוב - איפה הסתירה? הרי אם סוניה הייתה מוזמנת לאירועים, והיו פתוחות בפניה אפשרויות לצילום, הופעה וראווה, והיא לא השתמשה בהן - אז די ברור שהיא אכן צנועה וכו', לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא ברור בכלל. היא לא הופיעה במשך שנים לאירועים רשמיים בחברת בעלה, מהטעם הפשוט שהוא כבר לא היה בעלה דה פקטו. ''צנועה'' זה הסבר שנראה בדיעבד, בידיעת העובדות, כתירוץ ותו לא. ובינינו, לא ברור מה אותה צניעות מעלה או מורידה במקרה שלפנינו - הרי גם לו היתה סוניה טווס אקסטרווגנטי, עדיין היתה אישיות בלתי רצויה באותם אירועים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, את בכל זאת מניחה את אותה הנחה שאמרת שאינך מניחה - שסוניה לא הייתה מוזמנת לאירועים שהיא לא באה אליהם. ואני חוזרת וטוענת שהעובדה (אם אכן עובדה היא) ששמעון לא היה בעלה דה פקטו, ואף לא דה פאק, ממש לא אומרת שהיא לא הייתה רצויה באירועים הציבוריים שלו, ושלא הייתה יכולה לבוא אליהם כרצונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בעצם את טוענת כך? מי לדעתך היה יכול לרצות את סוניה (החביבה) באותם אירועים? לא שמעון. לא קראת את הכתבה. בפירוש תואר שם במלים רבות, שהם בקשר קריר מאוד, שהוא תמיד העדיף לסעוד ארוחות ערב לבדו ו/או עם אנשי צוותו מאשר אתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שאשת ראש ממשלה, למשל, אינה זקוקה דווקא להזמנה מבעלה להרבה מאוד אירועים רשמיים שלו: סביר שהיא מוזמנת מטעם המארגנים, כדרך של שגרה. אני משוכנעת שהוא לא יכול לאסור עליה להגיע. אני גם משוכנעת שאין לה בעיה, גם אם היחסים ביניהם קרירים או אפילו עוינים, לזכות לראיונות בתקשורת אם ממש בא לה. (ואגב - לחשוב שדווקא את, שמכירה את המאטריה הזאת מבפנים, מתייחסת ברצינות כזאת לכתבה בעיתון? ועוד בנושא כזה? אתמהה!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיון להסבר מזוית אלטרנטיבית לאלו של שתיכן: אם "האשה האחרת" היא, כנאמר (נרמז?) בכתבה, איזושהי סוג של "עוזרת אישית", או משהו דומה ("עוזר פרלמנטרי" וכאלה), ייתכן שהיא נמצאה בסביבות של פרס כבר מזמן בכל מיני אירועים, במסגרת עבודתה באמת או במסגרת עבודתה ככיסוי. במצבים כאלה האשה החוקית, גם אם היא ובעלה כבר לא חיים ביחד - תעדיף לא להיפגש עם האשה האחרת פנים אל פנים וגם לא לראות אותה ממרחק שניים-שלושה מטרים, זה פשוט מביך ולא נעים. במקרים כאלה מארגני אירועים למיניהם נמנעים מליצור מצבי חיכוך ו"מארגנים" את העניינים בצורה כזו שהיא לא תוזמן רשמית, או שאם אין עניין של הזמנה רשמית - שלא "תצטרך" להגיע, תוך יצירת סיבות ותואנות שונות או אפילו בלעדיהן. לגבי ההערה האישית שלך לברקת - אם כבר, אולי להיפך: אולי היה מתמיה אם עיתונאית שמכירה את המאטריה מבפנים היתה מתייחסת ברצינות לכל הכתבות שבהן סופר וצוטט פעמים אינספור במשך השנים כמה ששימון מת על סוניה, אהובתו היחידה בחייו מאז נעוריו וכל הבלה-בלה-בלה השחוק הזה המשמש תמיד בפרסומי יחס"צ של פוליטיקאים. אגב, עוד משהו: מעבר לציניות (המוצדקת) שלי בתגובה 466996 ומעבר לפומפוזיות המגוחכת למדי של מנחם בגין האיש, נדמה לי שאם היה זוג אחד בפוליטיקה הישראלית שלגביהם סיפור האהבה הגדולה היה נכון - זה היה הזוג. נראה שבגין באמת אהב את עליזה אהבת נפש, היה קשור אליה בקשר עמוק וגם העריך אותה כאדם נבון ובעל דעה. באיזושהי כתבה צוטט פעם משהו מספר הזכרונות של ג'ימי קרטר שסיפר שהוא עצמו התרשם ממנה, מכך שהיתה אשה חזקה וחכמה, ושבגין התייעץ איתה בכל ענייני המדינה עד כדי כך שראה אותה ממש כחלק מן המשלחת הישראלית לארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאם ל"אשה החוקית" יש שאיפות התבלטות/פרסום, היא תשמח להיות נוכחת באירועים כאלה - ואולי גם להפגין ל"אחרת" שלפחות מבחינת הסטטוס הרשמי יש לה קדימות. ובאשר ל"בלה בלה השחוק" - נו, באמת. עיתונאים חיים על עוקצם ועל סקופם. במובן זה הם די הפוכים מיחצנים. ___________________ דיסקליימר: יחסיי שלי עם סוניה גם הם אינם משהו, קשה להניח שהיינו מחליפות אפילו שלום ברחוב, ויש לי תחושה עמומה שהיא כלל איננה מכירה בקיומי. בקיצור, אם התקבל הרושם שקיימת ביננו ידידות נפש ממש, הרי זו סתם רעות רוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא מודעים לכך, אבל עבודתם של העיתונאים, העיתונאים ה"קטנים" יותר, לא אלה שכבר הגיעו למעמד-על - היא בחלקה עבודת יחס"צ. זה לא רשמי, כמובן, נעשה לא בעבור כסף, חלילה, אלא בעבור טובות הנאה, ובמילים אחרות - בעבור אותם "סקופים ועוקצים" שעליהם את מדברת. לולא כן היו מקורות פרנסתם מצויים עוד יותר בקושי משהם קשים כבר בלאו הכי. אשר לידידתך הטובה סוניה :-], מבלי לדעת פרטים ובלי קשר לשום דבר מסויים שאפשר היה לשים עליו את האצבע - כבר מזמן היא נראתה לי כאשה נחמדה ומאוד-מאוד לא מאושרת, אבל אני מניחה שזאת לא חוכמה גדולה וכל אדם שעיניו בראשו יכול היה לראות את מה שאני ראיתי. פעם היה לי גם איזשהו רושם כללי, אינני זוכרת כרגע באילו הזדמנויות - שהבת, הד"ר צביה ולדן - נראתה בטלויזיה כמי שלוקה בעצירות קשה מחמת אילוץ מתמיד כלשהו להסתיר כל מיני דברים ולהיראות שמחה ועליזה. מסכנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי לציין: לא רק הבגינים, גם שרון ולילי, שהיה להם קשר נישואין מיוחד ונדיר בזכות אהבתה הגדולה של לילי. בהיפוך לבגינים ולשרונים, דוגמה לנישואים נוראים שבהם האשה סבלה שנים בשקט מהבעל המפורסם והבוגדני וכל הארץ ידעה: משה דיין ואשתו הראשונה, רות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם בן גוריון ופולה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פולה, בדרכה השתלטנית, הקדישה למען בן גוריון את חייה, פיקחה על חייו, על הלבן והסלט שלו ומנוחת הצהריים שלו, העלימה ממנו מצבים קשים כולל כשהבת גאולה היתה חולה במצב חמור - הכל כדי שהוא יוכל להקדיש את עצמו ואת כל זמנו למען העם והמדינה, ובסופו של דבר מצאו לפני כמה שנים איזה מכתבים שמהם היו מי שהסיקו שהיתה לו אהובה, או אולי יותר מאהובה אחת (נדמה לי שהסיפור די הושתק ולא מצאתי לו עכשיו התייחסויות. זה היה בעיתונות המודפסת לאיזה רגע או שניים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מוזר. ראשית, מתי היהה לו זמן? ושנית, מי רצתה אותו??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי זה נשמע מוזר - לא מתי היה לו זמן, תמיד יש זמן, אלא מי רצתה אותו, עם בלוריתו המתנפנפת. מצד שני שמעתי על כמה אנשים שאצלם זה עוד יותר מוזר. הכרתי מישהי, לא ממש הכרות קרובה, אשה מצליחה ואינטליגנטית, ויום אחד היא גילתה לי שהיא היתה במשך כמה שנים אהובתו של... אממ... של איש מאוד שמן שהיה קודם איש תקשורת ואחר כך הלך לפוליטיקה וכיום הוא שוב בתקשורת, ויש לו בן שגם הוא איש תקשורת. לא נעים להגיד, אבל קשה לי להבין איך הוא היה למעלה (לפעמים, יש לשער) ולא מחץ אותה למוות. לא יכולתי להתאפק ושאלתי מה משך אותה בו, והיא אמרה שהיתה כל כך מדוכאה מהנישואין הכושלים שלה דאז, שבאותה תקופה כל אחד, גם אם היה הגבר הכי דוחה בעולם, היה יכול להיעשות המאהב שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, אם זה האיש היחידי שעולה בדעתי, אז החלק המפתיע ביותר בסיפור שלך הוא שאשתו החוקית בכלל רצתה אותו אי פעם... מצד שני, זו באמת תזכורת טובה לעובדה שנשיפ מסוגלות להימשך לאנשים הבלתי סבירים ביותר לפעמים. אין ספק שהשעות הקטנות של הלילה טובות לרכילות.:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אבל הרי כשהם התחתנו הם היו יותר צעירים, וסביר להניח שהוא נראה נחמד. אפשר לראות את זה בתוי הפנים שלו, אם מתעלמים לרגע מהמעטפת השומנית - והוא אדם חכם עם קסם אישי מסויים, הומור, ידע בכל מיני תחומים, וייתכן שכאיש צעיר עדיין לא פיתח את התכונה המלבבת, להתרגז ולצרוח על אנשים עד שנשמתם פורחת... גם אריק שרון, אגב, לא תמיד היה האיש ענק-המימדים המוכר לנו. בתמונות מהצבא הוא נראה עגלגל אבל נאה מאוד - ואומרים שנשים אהבו אותו. רק אחר כך, עם הגיל והסטייקים (?), הוא כבר לא היה סתם אריק שרון אלא א-ר-י-ק ש-ר-ו-ן. סה לה וי. תמונות של איש המסתורין בצעירותו לא מצאתי ברשת, אבל של אריק כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עגלגל אבל נאה מאוד"? - מה קורה לאלמונים היום? אני בטוחה שבשנות הששים והשבעים, למשל, אריק היה גבר-גבר נחשק ביותר. בטח עם ההילה של המלחמה/פריצה/תעלה. ולא משנה כמה קילוגרמים היו עליו אז (הרבה פחות מאשר בשנות השמונים). ולגבי הפרסונה הקודמת - חבר'ה, מי מתנדב לנסוע בזמן ולמנוע את פגישתם של בני הזוג, כדי למנוע את היוולדו של בן האלים היהיר שנולד להם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזהרי. את מסתבכת ובסוף לא תמצאי יותר עבודה. אני חושב שתאהבי את מיברג השבוע: יש שם גם תמונה של האיש המדובר בצעירותו. אני מתאר לעצמי שאנשים שמודל המשיכה שלהם הוא דוגמניות מפלסטיק אכן לא ימצאו אותו מצודד: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולה, תודה. איזו מנה מצוינת של אבסינת רעיל ומזוקק. קראתי עד החצי (''אדם שמתלבש ומסתפר כלפיד אינו אדם ספונטני'') ואשמור לאחר כך, שלא ייגמר לי מהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים להפגין את טפשותי, בורותי ו/או חוסר-המעודכנות שלי, אבל... מה לא בסדר ב"עגלגל אבל נאה מאוד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט תיאור פרווה מדי לסקס אפיל המלחמתי של גיבור התעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן כפי שכבר אמרה לך ברקת, התיאור של ''איש עגלגל אבל נאה מאוד'' קטן על שרון בכמה וכמה מספרים. מסיפורי נשים בגיל המתאים, קצת לפני זה הוא היה עוד הרבה פחות עגלגל וחתיך לא נורמלי. והייתה לו כריזמה פלמחית שחבל על הזמן. וכמובן שאחרי המלחמה... נו, באמת...ברור שרבים -וגם רבות - שנאו אותו מאוד מבחינה פוליטית, אבל פוטנציאל הסקס אפיל היה שם בענק. לעומת זאת לפיד האב, פיקח ומשעשע ככל שיהיה, לא הגיע לקרסוליה של אשתו החוקית אף פעם. והרי על זה השתוממתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי חכם ויידע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר שתי בדיחות שחוקות: גבר חוזר הביתה ומוצא במיטה את אשתו עם חברו הטוב. "מוישה, אני מתפלא עליך" אומר האיש. מילא אני, אני חייב, אבל אתה?!" בומבה צןר המנוח נשאל פעם מה יעשה לגבר אם ימצא אותו במיטה עם אשתו. "במיטה עם אשתי?" ענה "אני שובר לו את המקל והורג לו את הכלב". "איזה מקל? איזה כלב?" נשאל. "אם הוא מתחיל עם אשתי, הוא חייב להיות עוור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך לא למחוץ כשאתה נראה כמו הכריש ממלתעות אבל אתה למעשה בחור נחמד ואינטליגנטי ואתה יודע את הכללים? בזהירות, ולא לשכב על אזור גדול מדי מהגוף של היריב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבן וסלט? הלוואי! דייסת כוסמת היא נתנה לו... לגבי הרומנים - אולי את מתבלבלת עם ביאליק? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתבלבלת עם ביאליק? האמת היא שכשניסיתי לחפש ולא מצאתי ברשת זכר לעניין ההוא, גם אני התחלתי לחשוב שאני מתבלבלת, אבל בכל זאת היתה פעם כתבה על רומנים של פוליטיקאי-עבר, והוא היה שם, ומכתב או מכתבים, והשערות... (טוב, נו, אז לא ב-100%, אבל ב-90%) הסלט היה, למעשה, בעיקר עגבניות (שנדמה לי שאז היו פחות מצויות בארץ מאשר כיום). פולה היתה אחות במקצועה, היתה מודעת מאוד לחשיבות הויטמינים והמינרלים ודאגה שבן גוריון יאכל ירקות טריים ובייחוד עגבניות. הלבן: פולה הכריחה את בן גוריון לאכול מין תערובת תפלה, מאוד לא טעימה, שהיא קראה לה "קוטש-מוטש", "Kootch Mootch" (היא קראה גם להרבה דברים אחרים קוטש-מוטש, אבל בעיקר לתערובת הנ"ל). הייתי קטנה, ובתקופה מסויימת כל הארץ (או אולי כל האשכנזים) היתה אומרת "קוטש-מוטש", בעקבות אנקדוטות פולה בחייה וגם לאחר מותה. על הרכבה המדוייק של התערובת הסתובבו כל מיני גרסאות, אבל בכל אופן המרכיב הבסיסי שלה היה לבן, וללבן היא היתה מוסיפה כנראה מרכיבים משתנים - לפעמים כוסמת מבושלת, לפעמים קוואקר (שיבולת שועל), מבושל או טרי ולפעמים דברים אחרים (בורגול?). סיפרו שמאוחר יותר התפתחה אצל כמה קשישים בשדה-בוקר אופנה, לאכול קוטש-מוטש בתוספת מיץ פטל, או, בכל אופן, בהמתקה כלשהי, אבל הסיפור הרשמי, לפחות, היה שתערובת פולה המקורית היתה לא ממותקת, תפלה וכמעט בלתי ניתנת לבליעה. הבת גאולה סיפרה שיום אחד, (הרבה?) לאחר מות אמה, היא באה לבקר את בן גוריון וראתה אותו אוכל משהו שהכינו בשבילו (עוזרת? מזכיר?), ושנראה בדיוק כמו הקוטש-מוטש. היא נדהמה ושאלה מדוע הוא אוכל את האיכס הזה, כשכבר אין מי שיכריח אותו. הוא אמר שהוא עושה את זה מתוך כבוד לזכרה של פולה, והיא, גאולה - סיפרה שהתרגשה מאוד מן המחווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הפירוט הקולינרי. הקוטש-מוטש נשמע לי כמו גרסת צנע של המוזלי/מיזלי, שהמציא רופא שוויצרי אחד - לטענתו הצירוף יוצר את המזון האידיאלי. במוזלי, יוגורט ושיבולת שועל היו צירוף בסיסי (אבל בצירוף פירות טריים ויבשים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זוהי גרסה של המיזלי של ד"ר, אממ, ד"ר בירכר-בנר, משהו כזה, והגראנולה האמריקאית היא בת דודם של הקוטש-מוטש-מיזלי. גם אותי הכריחו קצת בילדותי לאכול את העניין הזה, עד שעשיתי שביתה, אבל לא סתם שביתת מיזלי אלא שביתת רעב כוללת, כולל הימנעות משתייה, והעינוי נפסק. אחר כך, כשהייתי בהריון, חמותי שיכנעה אותי בחום לחזור שוב אל ימי הצנע, וטרחה לקצוץ במו ידיה תמרים אל תוך הדליקטס וגם המתיקה אותו בדבש-לא-מחומם או משהו דומה שהיה אמור לעשות אותי נורא-נורא בריאה. אולי כל הנסיונות האלה להבריא אותי, מצד כל מיני גורמים וגורמות שוחרי טוב, הם שגרמו לכך שכיום זוהי המצווה הדתית הכי מקודשת אצלי: אני אוכלת אך ורק דברים לא בריאים עתירי שומן, פחמימות ונתרן (בלשון העם קוראים לשלושת אבות המזון האלה צ'יפס-פיצות-שוקולד). ראו הוזהרתם/ן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ. גם המיזלי לא ממש דל סוכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל לא ממש מגרה את בלוטות הטעם, בייחוד בילדות, ונראה תמיד כאילו מישהו כבר הקיא אותו לפנייך (אופססס, סליחה, קוראים בעלי תריסריון רגיש מתבקשים לדלג על תגובה זו ולגשת ישר לצ'ולענט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי בילדותי הכריחו לאכול שמנת כל יום, כי הרופא אמר שזה סלע קיומי, פחות או יותר. מאז אינני נוגעת בשמנת, למעט כשהיא שפוכה על תות שדה עם תוספות, אבל מאכלים עתירי שומן בהחלט מככבים אצלי יותר מכל דבר אחר.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שנים של שמנת, קצפת וכל מיני עוגות מהודרות עם סירופים אלכוהוליים שהמצאתי במיוחד, למדתי מהילדים שלי את סוד הפשטות: תות שדה, כשהוא טוב - ורק כשהוא ממש טוב! - הוא הכי טוב בלי שום דבר. פשוט לשטוף תחת הברז, להכניס לפה וליהנות מרגעים שמיימיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה את מוצאת היום תות שדה שהוא טוב? (שלא לדבר על ממש טוב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל אני לא מחסידי העניינים ה"אורגניים", אבל בתותים זה כדאי, הם באמת יותר טובים. חוץ מזה, אורגניים או לא - הם צריכים להיות קטנים, או ליתר דיוק בינוניים (הקטנים נרקבים מהר ויש סכנה שחלק מהם כבר רקובים וקשה לראות, כשהם ארוזים) - לא גדולים! הגדולים הם זנים שפותחו במיוחד ע"מ להיות יפים ומרשימים, חיצונית, ועמידים (לייצוא?), וההשבחה הגנטית הנ"ל גרמה לירידת אחוז הפחמימות, ובעברית - להפחתת המתיקות שלהם. בסך הכל אין לי, לצערי, נוסחת קנייה מנצחת, וזה במידה רבה עניין של מזל. ובסופו של דבר אחרי ביס ראשון של תותים, אפרסקים, אגסים, אני תמיד אומרת את מה שגם אתה בטח אומר - "למה זה לא אותו טעם כמו כשהיינו ילדים?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תותים אפרסקים ואגסים? זה מה שמציק לך? ואיפה הדובדבנים שהיו פעם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובדבנים לא זכיתי לטעום בילדותי העשוקה אלא כשהם מסוכרים. בבגרותי טעמתי כמה פעמים, וכיון שטעמי היקי הוא פולני יתר על המידה אפילו יחסית לפולניות חסרות טעם - הם תמיד היו חמוצים לי מדי. כך שויתרתי על הנסיונות ועל הגבורות ועל התשועות, ועד עצם היום הזה המילה ''דובדבנים'' מעלה בי אוטומטית אסוציאציית עוגת קצפת ועליה דובדבני-קופסה מזוגגים ומבהיקים - אסוציאציה לא רעה בכלל, ואכן אני עדיין מכינה עוגות שכאלה, פה ושם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסי שוב. יש דובדבנים בלי טיפת חמיצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הדובדבנים שנכרים היום בם בדרך כלל כמעט לא חמוצים (ולרוב, חסרי טעם בכלל). דובדבנים מסוכר הם דובדבנים כמו שלמיץ פטל יש טעם של פטל. אף פעם לא הבנתי למה הפולנים לוקחים דבר כל כך טהור ויפה כמו דובדבן, והורסים אותו עם כל הריבות והסוכר שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התותים האורגניים האחרונים שקניתי נרקבו כל כך מהר שלא הספקתי לברר אם הם טעימים או לא. רקבון זריז הוא גם מנת חלקם של המלפפונים האורגניים: יום אחד הם עוד חיוניים ומלבבים למראה, ולמחרת הם כבר זוחלים בעצמם מהסלסלה לפח. לעומת זאת הגיע השנה לסופר שלי זן חדש של אפרסקים לבנים: הם יפים, הם עמידים, הם זולים ויש להם טעם של דלורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה, מחמלי , כשחיים עם חתול שלא אוהב תותים. אצלנו הם נעלמים עוד לפני שאני מספיקה להגיד "שטפת אותם?". ואשר למלפפונים, אלף פעם אמרתי לך: לא לקנות אורגניים! לא לקנות *שום דבר* אורגני (חוץ מתותים, פה ושם כשהמניות עולות, וזה הרי לא קורה הרבה בזמן האחרון)! לא רק המלפפונים זוחלים, יש שם כל מיני דברים אחרים שזוחלים והם יותר עמידים מהמלפפונים, ואתה עלול לפגוש אותם ואת הצאצאים המתוקים שלהם במטבח אחרי כמה ימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עושים המלפפונים - אורגניים או לא - מחוץ למקרר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במקרר הם הרקיבו אחרי יומיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך לשמור על מלפפונים1 במצב אכיל למשך שבוע או יותר, היא אחת משתיים: או שימוש בכלי ייעודי (רצוי של "טאפרוור"), הכולל מעין רשת עליה מונחים המלפפונים. דרך פשוטה יותר (אם כי לא הרבה פחות יעילה) היא לאחסן את המלפפונים בשקית בה ניקנו, עטופים בנייר מגבת. את ניר המגבת יש להחליף בכל יום. המהדרין מכליאים בין השיטות, ומעל ערמת המלפפונים בכלי הייעודי (ומתחת למכסה) מניחים ניר מגבת. בכל מקרה, שקית או כלי ייעודי - לאחסן במקרר, ואם יש במקרר מגרת ירקות עם בקרת לחות - אז על הכי יבש. אבל בכלל, מה פתאום לשמור מלפפונים? מלפפון אוכלים כשהוא טרי. לא לחינם משמש המלפפון כינוי לזקן בפי הערבים. ___ 1 הכוונה למלפפוני אדמה (בלאדי בפי בני דודינו), לא לגוש הפלסטיק הירוק שאינו ראוי למאכל אדם כבר ברגע היקטפו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ולשיר לו שיר ערש לפני השינה. להזכירך, מדובר במלפפון, לא בחית מחמד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 467409 שורה אחרונה לפני הערת הרגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בכל יום אני עושה קניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תגדל בגינה! אוף איתך! (צחוק צחוק, בעונה שעברה גידלתי מלפפונים בעציץ גדול ואפילו צמח שם משהו. היו קצת מימיים אבל לא נורא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תקנה מלפפונים חמוצים, נודניק! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ברקת אומרת ''אוף איתך'' ואתה קורא לי נודניק, סימן שאני עושה משהו נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על מלפפונים, מישהו מוכן להסביר לי למה הגויים עוטפים את המלפפונים שלהם בניילון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם יהודים כשרים עושים זאת. מלפפונים (ושאר ירקות) עטופים בניילון במקרר נשמרים פי כמה יותר טוב מאשר בלעדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בסופרים בארץ הקודש מוכרים לא עטופים, בזמן שבאצות נוכריות מוכרים אותם עטופים? למה בארץ הקודש יש להם גודל של מלפפון, וארצות ניכר יש לכל מלפפון גודל של שלושה קישואים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מחיר קילו מלפפונים במקומות בהם נוהגים לעטוף אותם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא שאלה נכונה. מלפפונים נוכריים עטופים שווים את משקלם בזהב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שזכור לי (לא מהשנים האחרונות), בארצות אירופיות שבהן הם עטופים - המלפפונים הם מזנים ארוכים וגם עבים יותר 1, אבל בעיקר ארוכים יותר, והם נמכרים לפי יחידות ולא לפי משקל (זה תמיד יוצא יותר יקר, בכל המוצרים). מלפפון כזה שוהה בבית קוניו הרבה יותר זמן ממלפפון ישראלי, זאת בהתחשב לא רק בגדלו ולא רק בהרגלי התזונה של האירופים, אלא גם בכך שמשפחה אירופית היא קטנה יותר, בממוצע, ממשפחה ישראלית. חותכים חלק מהמלפפון לצריכה היומית ואז מקפלים את שולי הניילון כך שהוא מכסה את האזור החתוך ושומר על הטריות - לזמן ארוך יותר, כאמור, מאחיו הישראלי. 1 לפני שנים ארוכות נעשה נסיון שלא צלח, כנראה, לשווק את הללו גם בארץ ולהרגיל את הישראלים לצרוך אותם כשגרה. במערכון "טבריה תחתית", של הגששים, שבו היה אחד מהם (שייקה, נדמה לי) מנהל משא ומתן ארוך לסחיטת מלפפון משני חבריו ולבסוף היה מוציא מכיסו מלפפון ואוכל אותו להנאתו - שלף שייקה (?) פעם, במקום מלפפון ישראלי סטנדרטי, כמו בכל ערב - מלפפון מן הענקים-ענקים האלה והחל לנגוס בו ללא סוף, בארשת פנים רצינית - והפתיע בכך את שני הגששים האחרים והצליח לגרום להם לפרוץ, ביחד עם הקהל, בצחוק בלתי נשלט (תופעה די נדירה. השחקנים על הבמה יש להם, בד"כ, מעין "קודים" משלהם, והם צוחקים מעניינים שביניהם ולא ממה שמצחיק את הקהל, בייחוד כשמדובר בהצגה, או במופע בידורי, שרצים כבר זמן רב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמעט בטוח שב"ספר הזהב" של הגששים נאמר בפירוש בתסריט "מוציא מכיסו מלפפון ענק" (אודה למי שיאשר או יפריך). אולי הם החליטו לאמץ את הקונץ באופן קבוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן, נכון להיום, מוכרים מלפפון שלם ב-62 פני (שזה 5 שקל). אין לי שמץ של מושג מה המשקל של מלפפון כזה, בפעם הבאה שאהיה בסופר עם משקל אדווח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההסבר שתי תגובות למעלה מייתר את הנקודה שלי. בהנחה שהניילון מאריך את חיי הירק, חשבתי שהאריזה תהיה כדאית מעל מחיר מסויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה מאריך את חיי המדף שלהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, לדלורית יש טעם? לא בפעמיים-שלוש שכיבדו אותי בה. (דלורית זה הדבר הזה שנהפך לאטריות בזמן הבישול?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
You got it!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. שמו השני של צמח זה: מוסיף-צבע-למרק מצוי1. 1 ברור שאין לו שם כזה כי מדובר במין מוכלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יותר פשוט להוסיף למרק כמה טיפות של מיצוי בטה קרוטן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והסיבים התזונתיים מה? כלב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיבים תזונתיים זה השערות האלה שנתקעות בין השניים אחרי שאוכלים מנגו? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |