בתשובה להאייל האלמוני, 17/08/07 16:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא כל כך ברור לי למה אתה טוען שאדמות נרכשו בזיל-הזול. קק"ל שילמה 18.25 לירות לדונם. מחירו של דונם בשוק החופשי היה בין 12-28 לירות. כל העדויות מאותה תקופה מעלות שמדובר היה במחיר שוק (ובמאמר מוסגר - נראה לך שדב"ג, או שקק"ל היו פראיירים והסכימו שהעסקה לא תעשה במחיר שוק. כסף זה כסף) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה דן ביחסי מדינת ישראל וקק"ל כמו בפעולת מכירה רגילה בין שתי חברות מסחריות. אני דוקא הייתי משווה את הפעולה לפעולת קניה של בן אצל האב. הפעולה יכולה להיות מסחרית רגילה ויכולה להיות אחרת. רק דוגמה היפוטתית: כחלק מהתשלום התחייבה קק"ל לבצע משהו שלא כל כך קל למצוא ברשומות. למשל אם קק"ל העסיקה אלפי אנשים מובטלים בעבודות ייעור. מערכת היחסים בים קק"ל לבין המדינה הרבה יותר מורכבת מסתם יחסי מסחר. מספיק שיו"ר קק"ל מונה כמינוי פוליטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איציק, אני לא כל כך מבין למה אתה מתעקש לראות צל הרים כהרים. יו"ר קק"ל הוא לא מינוי פוליטי, כי מדינת ישראל לא ממנה אותו. קק"ל הוא לא גוף סטטוטורי. אם אתה ממש רוצה להיות רע, אתה יכול לומר שקק"ל זו חברה שיש לה מדינה, ולא להפך. קק"ל היא גוף עשיר. ההכנסות השנתיות שלה הם כ-750 מליון ש"ח בשנה. קק"ל, כנראה, היא גוף ביורוקרטי, מסואב, ובזבזן. אבל קק"ל דאגה במשך כל השנים שההפרדה בינה ובין המדינה תשמר, והם עשו עבודה טובה. הניתוק בין קקל ובין המדינה הוא המקסימאלי שקקל יכלה להשיג תחת הנסיבות. הפעולה בין קקל ובין המדינה היא פעולה בין מדינה ובין חברה מאוד עשירה. אני לא בטוח למי יש יותר כח לכופף את השני. לדעתי, ביחסי השוק, כוחם שווה, ואחת שואבת את כוחה מהשניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבי, אני רואה שבויכוח הזה לא נגיע אלא למבוי סתום. כשאנחנו מדברים על מכירת קרקעות שבאחזקת המדינה לקק"ל, איננו מדברים על היום. אתה מנסה לצייר את הקרן הקיימת כאילו היא גוף עיסקי בנוסח אפריקה ישראל. היא לא. לאחר מלחמת העמצמאות השתלטה המדיה על קרקעות רבות באמצעות חוק האפוטרופוס לנכסי נפקדים. אני מקווה שאתה יודע מהו החוק הזה; אתן לך דוגמה: על פי החוק הזה, אם אתה נוסע לעבוד/ללמוד בארה"ב , אפשר להפקיע את ביתך. המדינה הפקיעה אדמות של אנשים ממוצא מסויים, ומכרה אותן לגוף שמחויב לא למכור אותן לאנשים מאותו מוצא. במדינה בה קדושת הקניין היא אחד המרכיבים העיקריים בחוקיה, אפשר לומר בעדינות שיש בזה בעיה מסויימת. במיוחד שהיו שם שטחים של אזרחי המדינה-נוכחים נפקדים. אם אינך רואה שום בעיה מבחינת תפקודה של מדינה דמוקרטית אז סיימנו את הויכוח. אגב, המינויים בה היו תמיד פוליטיים. בספרו "אחד העם פינת הרצל", כותב על כך יוסי ביילין בפירוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביקורת שלי איננה על מה שנעשה בימיה הראשונים של המדינה; הביקורת שלי מתמקדת בזה שעכשיו מנסים לפעול באותה התפיסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איציק הערה מקדימה: העובדה שיוסי ביילין (או אביגדור ליברמן, או אפילו אלברט איינשטיין) כותב משהו בספר כלשהו, עדיין לא הופך את הכתוב לעובדה. לגופו של עניין, אני מסכים איתך שחוק נכסי נפקדים הוא חוק בעייתי, אבל לא מהסיבות שאתה מציין. ראשית, העובדות: חוק נכסי נפקדים לא *מחרים" רכוש. החוק "מלאים" רכוש ב*תמורה*. חוק נכסי נפקדים (או ליתר דיוק חוקי נכסי נפקדים, כי מדובר על מערכת מסועפת של חקיקה העוסקת במספר הסדרים מקבילים) קובע כי הקניין עובר לבעלות המדינה, אולם הבעלים הקודמים שלו מקבלים פיצוי במחירי שוק (ראה לדוגמא את התוספת הראשונה לחוק נכסי נפקדים 1973). הסדרים דומים קורים, אפילו היום, בהפקעות מכח פקודות שונות. לא רק לערבים, אלא גם ליהודים. בהפקעה המצב אפילו בעייתי יותר, כי בסוגי הפקעות מסויימים ניתן להפקיע עד 40% מהשטח *ללא תמורה". אז נכון, בכל מקום שבו המחוקק מחליט על כלל אחריות במקום כלל קנייני יש ביקורת לגיטימית על האיזון שבו בחר המחוקק. מצד שני, גם בארצות הברית הגדולה, וגם באירופה הנאורה, קיימים הסדרי חקיקה שונים המאפשרים הלאמה בתמורה. נסיון לקחת את חוק נכסי נפקדים, במנותק מכל האירועים שקדמו לו, ואת השיקולים (שבעיני היו לגיטימים) שהנחו את המחוקק בחקיקה של חוקי נכסי נפקדים, מהווה עיוות של עובדות הסטוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה בדיוק אתה מדבר בדבריך על "תמורה"? פליטי עין הוד שגרים בעין חוד קיבלו תמורה? ערבי שהיתה לו וילה בבקעה, עזב ב-1948 ורצה לחזור לרכושו ב-1949 קיבל תמורה? יהודי שעזב ב-1948 וחזר ב-1949 לא איבד את רכושו. מה פירוש במנותק מכל האירועים שקדמו לו? אני מדבר על פרטים ולא על ערבים. איזו תמורה קיבלו עקורי אקרית ובירעם? הרשה לי להזכיר לך שהמדינה שלנו ומערכת החוקים שלה בנויים על קדושת הקניין. אדם שקנה רכוש ויש לו תעודת בעלות- הרכוש הוא שלו. עד שלא נבין את זה לא נוכל גם לגשת לפתרון בעיית הפליטים ע"י תשלום פיצויים. מה שהנחה את המחוקק בחקיקת חוק נכסי נפקדים היה הרצון להשתלט על האדמות שננטשו על ידי הערבים שנמלטו או גורשו. על איזו תמורה אתה מדבר? אינני טוען כאן שלא היו צריכים לגרש את הערבים במלחמת השחרור; פשוט כדאי שנתייחס לאמת ולא לתעמולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איציק, לא צריך לכעוס, רק להכיר את החוק לפני שמתפרצים. אני אישית לא מכיר את פליטי עין הוד, או את פליטי עקרית וברעם. לא בדקתי את חשבונות הבנק שלהם, ואני לא מכיר את הקושאן הפרטי שלהם. אבל אני כן יודע שחוקי נכסי נפקדים קובעים פיצוי כספי לנפקדים. ראה לדוגמא את החוק הבא: http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/313_006.doc אם אני זוכר נכון, הענין עם עקרית וברעם היה אחר. התושבים טענו שהם קיבלו הבטחה שהם יוכלו לחזור לאדמותיהם, וההבטחה לא קויימה. לאורך כל השנים הציעו להם פיצויים, ו/או אדמות חלופיות, והם לא הסכימו. ולסיום, קרקע הופקעה ומופקעת גם היום גם מיהודים. בכל מקרה שבו האינטרס הציבורי דורש פגיעה בקניין, אזי ההפקעה מאושרת. "אינטרס ציבורי" בעיני, יכול להיות "הקמת כביש חוצה ישראל" או "הבטחת התיישבות יהודית ברצף טריטוריאלי במדינת ישראל". זה בסדר לא להסכים איתי, אבל לפחות בו נגדיר את המחלוקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני שולט באתרי מישפט; ניסיתי להעלות את החוק לנכסי נפקדים תש"י ולא הצלחתי לכן אינני יכול להתוכח איתך. קראתי בעיתונות ראיונות עם ערבים שהיו בעלי בתים בירושלים עם תעודות קניין , והם לא יכלו לזכות בפיצויים. יתכן שרק תושבי ישראל זכאים לפיצויים וכאן הקץ'. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |