בתשובה לדורפל, 31/07/07 21:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפילו לא שמעתי את השם הזה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כתב את שוגון, עוד כמה ספרים שמתרחשים במזרח הרחוק, אחד באיראן ואחד שאין לי מושג כרגע במה הוא עוסק או איפה הוא מתרחש. בכל הספרים שלו שקראתי בינתיים, הדמויות השונות חוזרות על וריאציה על אותה השורה - "איזה מזל שאני בריטי / צרפתי / אמריקאי / סיני / יפני." במפגש עם בני תרבות אחרת, כמעט כולן חושבות לעצמן, אחח, איזו תת-רמה החבר'ה האלה, וכמה מדהימים בהשוואה אבותיי שלי. רוצה לומר, 1. הייתי מבין ומכבד את התפעלותך מחז"ל אם לא היית נולד להורים יהודיים. 2. היופי וההיגיון שאתה מוצא בתרבות היהודית... האנשים בספרים של קלאוול מוצאים יופי והיגיון בתרבויות שלהם, כל אחד ותרבותו השונה, וחוסר היגיון וכסילות אצל האחרים. חוקי המוסר היהודיים, מה הופך אותם לנכונים? כשאתה לא מסביר, מבחינתי זו בעיקר תחושתך הסובייקטיבית, כאדם שהתחנך על ברכי התרבות הזאת. 3. ברוב הדיונים על תרבויות היסטוריות, באייל ובמערב בכלל, אני לא שומע כמעט מילה על המזרח הרחוק, או על האמריקאים הילידים. אפשר לפעמים לחשוב שיהודים ואירופאים זה כל מה שיש בעולם. --- מעניין למה שמם של יוצרים מסויימים מוכר הרבה פחות משל יוצרים אחרים, למרות שה*יצירות* של הראשונים מפורסמות בהרבה משל האחרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורפל, לעיתים נדירות אני מסכים איתך כמו לתגובה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בגלל שלא קראת את ''הודו'' של קרליבך (סתם מנצלת הזדמנות להמליץ עליו בחום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם כתב את התסריט של סרטים מפורסמים כמו הזבוב, הבריחה הגדולה ולאדוני באהבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמות הראשית (הנווט) בשוגון דווקא הבינה כמה פרימיטיביים הוא ואבותיו בהשוואה ליפנים. (או שאתה מתכוון למפגשים הראשונים בלבד בלי קשר להמשך?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי "כמעט כולן חושבות לעצמן." יוצאי הדופן הן בדרך כלל הדמויות הראשיות. זה לא רק הנווט משוגון שלומד להעריך את תרבויות המזרח, זה רוב הדמויות הראשיות אצלו - דרק סטרואן בטאי-פאן, פיטר מרלו בקינג-רט... כל האנשים ששווים משהו בהונג-קונג של נובל-האוס מדברים גם כמה ניבים סיניים. גאי-ג'ין עוד לא קראתי (עדיין בנובל-האוס), אז לא להרוס בבקשה. נ.ב: ברקת, אין לך משהו להגיד על הקפיטליסטיות המשתוללת של ג'יימס קלאוול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קפיטליסטיות משתוללות? -- שלך אותן הלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"-- שלך אותן הלום." - זו חידה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני תהיתי, בסוף הבנתי שזה ''שלח אותן הלום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אההה, אילוף הסוחרת... או במקור, The Taming of the Shrewd. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה קפיטליסטיות, אכן, אבל רק אחת משתוללת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רואה, אני מתחיל לחשוב שאנשים באמת לא קוראים את התגובות שלך עד הסוף... אגב, גאי-ג'ין יושב אצלי על המדף לפחות שנה, ואני לא רואה איך אני מגיע אליו לפחות עוד שנה.. (מה שלא מפריע לי לקרוא ספרים אחרים בדרך. לא משנה מה סדר העדיפויות שאני מציב לספרים, תמיד אני עובד לספר אחר מהבא בתור ברשימה.. זה רק אני?) אגב 2, רוב הספרים שקראתי של קלאוול טובים למדי, אך לטעמי אף אחד מהם לא מתקרב לשוגון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה לא היה בסוף, זה היה בהתחלה. בזמן שקראתי את קינג-רט נהנתי מאוכל כמו שלא נהנתי ממנו אף פעם אחרת בחיים, אבל כן, שוגון היה הכי טוב בינתיים. טאי-פאן היה מאוד נחמד (אבל הסוף מאכזב [ובו-זמנית, הסצינה הממש אחרונה דווקא טובה, וכמעט מכפרת]), אבל לא כמו שוגון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק דעתי על טאי-פן. (יש לי הרגשה שאם הייתי קורא אותו לפני שוגון הייתי מעריך אותו יותר ונהנה יותר.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה זיהית את מהלכי הגו שהוא מתאר שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר מהלכי גו, אז כנראה שלא זיהיתי בכלל. ספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הספר מ מ ש מזמן, כך שזכרוני קצת מעומעם בעניין, אבל היה שם לפחות תיאור אחד, אא''ט, של גיבור הספר המבקר מורה קשיש שלו בכלא, משחק אתו גו, והם מעבירים זה לזה מסרים באמצעות המהלכים במשחק. נדמה לי שהמורה ביקש ממנו כך להרוג אותו, והגיבור אכן עשה זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משיבומי של טרווניאן, לא של קלאוול. עד כמה שאני זוכר אין שום איזכור של גו בספר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קרה בטאי-פאן ולא בשוגון, אז זה בוודאי קרא בגאי-ג'ין, שאותו אמרתי שלא קראתי עדיין. הרסת לי. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 454462 החלמוני צודק, אתה יכול לקרוא את גאי ג'ין ללא דאגה (וגם שיבומי מומלץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, מלך עכברוש הוא הטוב ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מהם כבר קראת? אני לא יכול לחשוב עליו כעל באותה הליגה כמו טאי-פאן ושוגון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את כל הספרים שתורגמו לעברית (ואת התרגום שלו לסאן טסו באנגלית). פחות בומבאסטי מטרילוגיית בית האצילים ושוגון, פחות דרמטי מסופה, אבל לטעמי יותר מעורר מחשבה והזדהות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אילו תורגמו לעברית. פרט? (לפי ההודעה שלך, אני מנחש שכולם מלבד The Children's Story?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסתמך על וויקיפדיה. ג'יימס קלאוול [ויקיפדיה] תורגמו: מלך עכברוש, טאי־פאן, שוגון, בית האצילים, סופה וגאי ג'ין. לא תורגמו: The Children's Story, Thrump-O-Moto ו-Escape. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מאשרת על סמך ידע מקצועי (אבל עדיין לא מתה על ויקיפדיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ''מלך עכברוש'' קראתי, ואני זוכרו כספר מעניין ומעורר מחשבה. וכיוון שנודע לי עתה מעיון באחת התגובות שכתב אותו ההסופר הנ''ל, אז כנראה שקראתי את הספר מבלי להפנים את שם הסופר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |